יפה שלום,
אתחיל בגילוי נאות. המכתב הזה נכתב וייחתם בעילום שם. ככה זה לרוב אצלנו, ההורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים. ההורות שלנו מלווה בהרבה קושי, ורגשות כמו בושה ואשמה, שלרוב מונעות מאיתנו לעמוד על שלנו.
גילוי נאות נוסף הוא העובדה שאני לא תמיד מסכימה איתך ואף לעיתים נופלת שבי לאנטיגוניזם שאת מייצרת כלפייך. חוסר היכולת שלך לראות מעבר לפוליטיקות הקטנות, כשמדובר בילדי החינוך המיוחד, מקומם אותי וגורם לי לחשוב בכל פעם מחדש על הדיסונאנס הזה של בעלי התפקידים: ככל שמטפס אדם בהיררכיית התפקידים בארגון, כך הוא הופך פחות קשוב לצרכיו של הפרט (ובמיוחד הפרט החלש) וממוקד בהישרדותו שלו בראש הסולם. כך זה קיים אצל חברי הממשלה, השרים המדושנים וכמובן - ראש הממשלה. כך זה קיים גם בקרב עסקנים שכמותך.
יפה בן דוידיפה בן דויד
יפה בן דויד
(צילום: הדר יואביאן)
אז נעים מאוד. אני הוא החלש הזה.
אם לילד אוטיסט בן 15, בעל פגיעה מוחית ותפקוד קוגניטיבי נמוך, שאינו מדבר כלל, זקוק להשגחה צמודה 24/7, לא תמיד שולט בצרכיו ורוב הזמן מצוי בהתקפי זעם של בכי, צרחות ואלימות פיזית כלפי בני הבית.
ובשל העובדה שטרחתי כבר לכתוב לך, בואי ואסביר לך משהו שאולי את לא יודעת. פיזיותרפיסטית ב'בית איזי שפירא' שמטפלת בילדה עם שיתוק מוחין שיושבת בכיסא גלגלים, או סייע צמוד בבית הספר לחינוך מיוחד, שיודע להרגיע ולהחזיק את הבן שלי בעיצומו של התקף זעם, או לקחת אותו לשירותים כי הוא מזהה שעוד דקה ״זה בורח״, הם עובדים חיוניים. לא פחות מאחיות ורופאים בבתי החולים.
ונכון שהממשלה כשלה בהבנה שמורי ואנשי החינוך המיוחד הם עובדים חיוניים לכל דבר ועניין ולכן היה צריך לחסנם ראשונים יחד עם צוותי הרפואה, אבל זה לא נותן לך את הזכות, לרכוב על גבם החלש של הילדים שלנו, בכוחנות ואטימות שאין כמותן, כדי להרוויח עוד כמה נקודות בציבור שלך.
ילד אוטיסט בוההילד אוטיסט בוהה
"העוגן של הילדים שלנו בחיים הלא פשוטים שלהם, היא לפני הכל, השגרה"
(צילום: shutterskock)

הזום לא קשור אליו או לצרכים שלו

הבן שלי, נער בן 15, שבמסגרת יום הלימודים עושה דוקטורט שכולל תזה באיך להחזיק ידיים מתחת לברז כדי לשטוף אותם, איך למקם בפה מברשת שיניים בלי לפצוע את עצמו, או איך לפתוח לבד את בקבוק המים, לא יכול ללמוד בזום. הזום לא קשור אליו או לצרכים שלו.
העוגן של הילדים שלנו בחיים הלא פשוטים שלהם, היא לפני הכל, השגרה. היא זאת שמרגיעה וממקמת להם את חייהם בתוך העולם המאיים כל כך עבורם. כאשר נלקחת מהם השגרה הזאת ומשתנה בפתאומיות הסדר של הדברים והאירועים, הם לא מבינים למה וגם לא תמיד ניתן להסביר להם. מורים ומורות בחינוך המיוחד שלא מבינים את זה ומלינים על כך שחבריהם לא עובדים והם דווקא כן, מוטב להם שימצאו לעצמם עבודה אחרת.
הם יותר מכולם אמורים לדעת, שלהכליל את ילדי החינוך המיוחד בסגר, יביא להחמרה במצבם הפיזי, הנפשי והקוגנטיבי של הילדים.

אנחנו החוליה החלשה, המוכה, הפצועה ולעיתים המדממת

ילד צועק ומושך בשערות ראשו ילד צועק ומושך בשערות ראשו
"כאשר נלקחת מהם השגרה הזאת ומשתנה בפתאומיות הסדר של הדברים והאירועים, הם לא מבינים למה וגם לא תמיד ניתן להסביר להם"
(צילום: shutterstock)
אין ולו מדינה אחת שהכלילה בסגר את ילדי החינוך המיוחד ולא משנה כמה הדוק היה הסגר.
אז לסיום יפה, אנחנו החוליה החלשה, המוכה, הפצועה ולעיתים המדממת, מבקשים ממך להתעלות מעל היכולות שלך ולשם שינוי, לראות גם אותנו.
להבין אחת ולתמיד שילדי החינוך המיוחד הם מחוץ למשחק הפוליטי, ההתנגחויות ומשחקי הכוחות. במקרה שלהם לצערי, אין מנצחים. רק מפסידים.
  • שמה המלא של הכותבת שמור במערכת.