בשיתוף מפעל הפיס
(צילום: ירון שרון)
הם נחשבים למקצועות תובעניים ולפעמים נראה כאילו זאת התאבדות של ממש לבחור בהם כקריירה. אבל מי שכן בחרו להשקיע בכיוונים אלה את חייהם מוכיחים לנו שמדובר בחיים מלאי משמעות והשראה, ולפעמים יש גם מי שמכיר בערכך: השבוע נכיר עוד זוכה בפרס מפעל הפיס לאמנויות ומדעים על שם לנדאו, המוענק לאנשים בולטים בתחומים אלה כבר עשרים שנה.
פרופ' אהוד גזית הוא הזוכה בתחום ההזדקנות הבריאה (Healthy Ageing), והוא מעיד, כמו המפיק המוזיקלי לואי להב, שלא בחר להיות במקצוע הזה, אלא המקצוע בחר בו.
עוד זוכים בפרס לנדאו:
את גזית, מומחה בעל שם עולמי בתחום הננו־טכנולוגיה והכימיה הביולוגית, אנחנו פוגשים במעבדה שלו באוניברסיטת תל־אביב, שם חוקרים יום ולילה מבנים ביו־מולקולריים שעתידים לשמש בטיפול במחלות ניווניות שונות, למשל אלצהיימר ופרקינסון.
"פרופסור גזית הינו מהמפתחים והמובילים של תחומים אלה ומי שהפך אותם לענף מחקר מהפכני. למעלה מ־250 מאמרים שכתב פורסמו בכתבי עת מדעיים מהבולטים בעולם", נכתב בנימוקי הפרס, "לצד יכולותיו המחקריות הגבוהות, פרופסור גזית הוא גם ממציא פורה של למעלה ממאה פטנטים".
כבר מגיל קטן גזית רצה להיות מדען. "למדתי בתואר הראשון בתוכנית לאוטמן, תוכנית לסטודנטים מצטיינים באוניברסיטת תל־אביב, שבמרכזה ביולוגיה ופיזיקה", הוא מספר, "אני חושב שמדע תמיד עניין אותי, אבל אני חושב שעד שאתה לא עוסק בזה אתה לא יודע אם אתה טוב בזה. עם השנים גיליתי שזה משהו שאני טוב בו, בעשייה הזאת".
ה"אקשן" במדע, כפי שמגדיר אותו פרופ' גזית, מגיע דווקא כשהדברים לא מסתדרים כמו שרוצים. "אנחנו עוסקים במדע ניסויי. אנחנו עושים ניסויים, מצפים לתוצאות מסוימות, לפעמים התוצאות זה מה שציפינו, לפעמים הן כמעט מה שציפינו, לפעמים הן בדיוק הפוכות ממה שציפינו – ואלה המצבים שאני אוהב במיוחד. אם התוצאות שאנחנו מקבלים שונות לחלוטין ממה שציפינו – אז מתחיל להיות מעניין", הוא אומר.
פרופ' גזית מסביר שכדי להיות מדענים טובים יש להסתמך על עבודה קודמת שנעשתה במשך מאות ולפעמים אלפי שנים, להבין לעומק מה היה קודם, לרדת לדקויות של הפרטים – אך כל הזמן לאתגר אותה. "צריך כל הזמן לבדוק האם אפשר אחרת. אולי מה שעשו עד היום זה בכלל לא נכון? מדען או מדענית שמצליחים להשאיר שריטה על פני כדור הארץ באמת צריכים לחשוב בצורה שונה, לאתגר כל הזמן את המוסכמות ואת עצמך. זה לא קל. זה מאוד סיזיפי", הוא אומר.
גזית מספר כי הזכייה בפרס לנדאו, עימה מגיעה גם המחאה בסך 150 אלף שקל, מרגשת במיוחד. "לקבל את פרס לנדאו זה מרגש במיוחד בגלל שהוועדה שבוחרת אותו מורכבת מהעמיתים שלי", הוא מסביר, "אלה מדענים שרושמים מה שהם חושבים עליי, לא איזו ועדה עלומה. זאת בעצם גם הכרה מצד העמיתים וגם מצד החברה הישראלית כולה לעבודה שהיא מאוד סיזיפית ולא תמיד מתגמלת. זאת תחושה מאוד טובה לקבל הכרה כזאת".
את ההזדקנות לצערנו אנחנו לא יכולים לגמרי לעצור, אבל אנחנו רוצים לעבור אותה בריאים כמה שיותר. פרופ' גזית, שאחראי כאמור על מעבדה שבה חוקרים תחומים שונים של ננו־טכנולוגיה, מסביר איך התחום מתקשר להזדקנות בריאה. "אנחנו מבינים שבמהלך ההזדקנות קורים כל מיני תהליכים. מולקולות נוטות להיות במצב שבו הן לא אמורות להיות וליצור כל מיני משקעים במוח או בעורקים, אבני כליה ועוד הצטברויות של חומרים. אנחנו מנסים להבין למה בעצם זה קורה ואיך למנוע את זה", הוא מסביר, "זה כמו סוציולוגיה של מולקולות. אנחנו חוקרים כל מיני מבנים חברתיים של מולקולות. למה מולקולה אחת אוהבת להיות עם השנייה, איך אנחנו יכולים לגרום לה לא להיות איתה ביחד, מה קורה כששלישית מצטרפת. אנחנו רוצים לגלות מה קורה בפיזיולוגיה בריאה, כלומר בהזדקנות שאין בה תסמינים של מחלה, ובמקרה שיש מצב שבו הארגון המולקולרי לא נכון – איך אפשר להתערב בצורה המינורית ביותר, ללא תופעות לוואי, ולתקן את זה".
מהי הבשורה בתחום ההזדקנות הבריאה?
"אני חושב שמבחינה פיזיולוגית נטו הגוף כן יכול לעמוד בחיים עד גיל 120", מסביר גזית, "אבל גם אצל אנשים בריאים בלי מחלות רקע קורות תופעות של הצטברויות חומרים. רואים את זה לדוגמה בקטרקט, כשמצטברים חלבונים בעדשת העין. ברגע שנוכל לשלוט בתופעות האלה אני חושב שהגיל הממוצע שלנו יהיה אפילו 130־140. לצערנו, בגלל שתוחלת החיים מתארכת יותר ויותר אנשים חולים במחלות, בעיקר מחלות ניווניות, שמשפיעות בצורה מאוד קשה על התפקוד היומיומי. הבשורה היא שהמדע הולך ומבין את הדברים האלה יותר טוב ואני חושב שנוכל לדחות את המחלות האלה לגיל 120־130 בממוצע".
"לאכול נכון ולהתאמן"
מה יכול להאריך לנו את החיים?
"בסופו של דבר, גם הרמב"ם אמר - שהתרופה הכי טובה היא המזון הנכון. אנחנו יודעים שכל מיני חומרים במזון, לדוגמה פוליפנולים כמו רכיב ה־EGCG בתה הירוק, גם בפירות וירקות, יש להם את היכולת להטות את הכף בנושא של האגריגציה של מולקולות מהסוג הזה. תזונה שמכילה רכיבים מהצומח, במיוחד תה ירוק, רימונים, פירות יער, אוכמניות. בנוסף, אנחנו יודעים יותר ויותר שפעילות גופנית היא קריטית. זה משפיע על שורה של פרמטרים, אבל בננו־טכנולוגיה אנחנו מוצאים שפעילות גופנית משפיעה על סידור המולקולות מאוד לטובה. זה באמת נכון, זה לא מיתוס אורבני".
על מה נדבר בעוד 10 שנים מהיום?
"בשנים האחרונות נכנסנו לתחום המטבולומיקה. זאת היכולת להסתכל בצורה אינטגרטיבית על שלל המטבוליטים שיש בגוף האדם. זאת נשמעת מילה מסובכת, אבל כולנו עושים בדיקה כזאת כשאנחנו בודקים בדיקת דם שגרתית: טריגליצרידים, B12, כולסטרול, סוכר – כל אלה מטבוליטים", מסביר פרופ' גזית בעיניים נוצצות, "אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו לא מסתכלים רק על 10 או 20 מטבוליטים, אלא על 4,000. לראות את המגמות והתהליכים. זה תחום שדורש לא רק כלים מדעיים אלא גם כלים חישוביים, כריית מידע. לשם אנחנו הולכים.
"אנחנו מבינים שבמהלך ההזדקנות מולקולות נוטות להיות במצב שבו הן לא אמורות להיות וליצור כל מיני משקעים במוח או בעורקים, אבני כליה ועוד הצטברויות של חומרים. אנחנו מנסים להבין למה בעצם זה קורה ואיך למנוע את זה", מסביר פרופ' גזית, "זה כמו סוציולוגיה של מולקולות. אנחנו חוקרים כל מיני מבנים חברתיים של מולקולות. למה מולקולה אחת אוהבת להיות עם השנייה, איך אנחנו יכולים לגרום לה לא להיות איתה ביחד, מה קורה כששלישית מצטרפת"
בשבועות הקרובים נכיר עוד זוכים בפרסי לנדאו. "היום, יותר מתמיד, אנו רואים צורך עמוק להוקיר ולציין לשבח את העשייה החשובה של פורצי הדרך בתחומי המדע והאמנות", אומר יו"ר מפעל הפיס, רו"ח אביגדור יצחקי, "נמשיך ללוות ולתמוך אותם בכל עת מתוך הבנת החשיבות והתרומה העצומה של המדענים והאמנים לרווחתם של אזרחי ישראל".
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף מפעל הפיס
