כשאני מנסה להביט לאחור על השנתיים האחרונות, קשה לי לאתר נקודות של אור בתוך החשכה הגדולה אליה הושלכנו בבוקר שבת, ה-7 באוקטובר.
בלתי אפשרי, ואני גם לא מנסה למצוא את ה"טוב" בתוך הטרגדיה האישית של משפחתי. מה שקרה - קרה באמת, אבל לעולם לא היה צריך לקרות. ומה שקרה, שינה את חיינו לתמיד.
במשך 484 הימים שחלפו עד להשבתו של ירדן מהשבי, הוודאות היחידה שהייתה לנו היא ההודעה האחרונה שהוא שלח לי באותו בוקר, "הם נכנסים אליי". מאותו רגע נותרנו רק עם הידיעה שירדן, שירי, אריאל וכפיר חטופים בעזה - ועם חלל עצום של אי-ודאות.
התקופה הארוכה הזו הייתה מפחידה, מכאיבה ובעיקר משתקת.
כדי לא לשקוע בתוך הפחד וחוסר האונים, מצאתי את עצמי כבר באותה שבת נשאבת לעשייה. בהתחלה זו הייתה תגובה כמעט אוטומטית, אינסטינקט של הישרדות, אבל מהר מאוד הבנתי שהעשייה היא גלגל ההצלה שלי. היא עזרה לי להמשיך ולהיות. להמשיך ולקוות. להמשיך ולתפקד.
העשייה החזירה לי תחושה של שליטה בתוך מציאות חסרת שליטה לחלוטין. העשייה אפשרה לי לגלות בעצמי חוזקות ויכולות שלא ידעתי שקיימות. העשייה, גם בתוך הרעש הגדול, גרמה לי להרגיש שהקול שלי חשוב ונשמע.
כמרפאה בעיסוק במקצועי, אני יודעת כמה משמעות נוצרת מתוך פעולה. דרך העשייה אנחנו מגלים מה מניע אותנו, מה מחזק, מה מעניק לנו תחושת ערך. פעולה עבור עצמי, עבור אנשים האהובים עליי, עבור האחר.
וכך היה גם עבורי. הפעולות במסגרת המאבק על השבת בני משפחתי ועל שחרור כל החטופים, הכניסו לחיי משמעות. לא רק כי רציתי לראות אותם חוזרים הביתה, אלא כי מצאתי את עצמי חלק מקהילה שלמה שפועלת יחד. חלק ממאבק גדול ממני. מאבק על צדק, על מוסר, על אמת. בתוך הקהילה הזאת מצאתי שותפים למטרה, אבל גם ובעיקר שותפים לכאב, לקושי ולמסע ההתמודדות.
החושך הוא מאיים. הוא גורם לנו לחוש קטנים וחסרי אונים. אבל שהייה בחושך יכולה גם לחדד את החושים. היא מאלצת אותנו לבחון מי אנחנו, מה חשוב לנו, מי מסייע לנו ומי מזיק. בתוך החושך מתגלים גם הגבולות של מה טוב ומה רע עבורנו. החושך יכול להביא איתו גם למידה וצמיחה - לא כאלה שביקשנו או רצינו - אבל שמתרחשות למרות הכול.
השנתיים האחרונות לא היו עבורי מנהרה שבסופה ממתינה נקודת אור. הן היו יותר כמו מגלשת סללום ארוכה עם מקטעים חשוכים, חלקם יותר וחלקם פחות.
ריאיון עם עופרי ביבס באולפן ynet על מאבק המשפחות להשבת החטופים
(צילום: ליאור שרון)
עברנו מסע שאיש לא היה בוחר בו, אבל הוא נכפה עלינו.
ובתוך כל זה, העצה היחידה שאני יכולה לחלוק היא לחפש עשייה. היא לא חייבת להיות גדולה, זו יכולה להיות גם עשייה קטנה שמאפשרת לכם להרגיש שהקול שלכם נשמע, שאתם משפיעים ועושים משהו עבור עצמכם או עבור אדם אחר.
לפעמים פעולה אחת קטנה, יכולה להיות ההבדל בין לשקוע לבין להמשיך לנשום.
עופרי ביבס לוי היא אחותו של ירדן ביבס, שנחטף מקיבוץ ניר עוז ושוחרר משבי חמאס אחרי 484 ימים, גיסתה של שירי ביבס ז"ל ודודתם של אריאל וכפיר ז"ל, שנחטפו חיים ונרצחו בשבי.
- "באנו חושך לחבק" הוא פרויקט שנתי של תנועת מש"ה – מילים שעושות הבדל, שתכליתו העלאת המודעות למניעת אובדנות באמצעות הקהילה
- אם אתם או אנשים בסביבתכם מתמודדים עם אובדנות, אנא פנו למש״ה בוואטסאפ 050-999-0940 או בהודעה פרטית – אובדנות לא מחזיקים לבד
