זיו לוי, אחיה של לבנת קוץ ז"ל, בריאיון
(צילום: ירון ברנר )
בים הטרגדיות האינסופי שפקד את ישראל מאז 7 באוקטובר, סיפורה של משפחת קוץ מייצג אובדן בלתי נתפס - משפחה שלמה שנמחקה ביום אחד.
אחרי ימים ארוכים של חיפושים וחשש, חמישה ימים לאחר מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס, זוהו גופותיהם של חמשת בני המשפחה - ההורים לבנת ואביב, והילדים רותם (19), יונתן (16) ויפתח (14). הם נמצאו מחובקים יחד בממ"ד ביתם בקיבוץ כפר עזה.
"אנחנו כל הזמן חיים את 7 באוקטובר ואין יום שבו אנחנו לא נזכרים במה שקרה לנו כמשפחה כשחמישה עולמות נעלמו מן העולם ברגע אחד נורא", מספר זיו לוי, אחיה של לבנת ז"ל. "זה קרה מאוד מוקדם בבוקר, מצאו אותם מחובקים, כשאביב, אב המשפחה, מנסה לגונן עליהם".
"הדרך שלנו היא בעיקר בעשייה"
בתוך הכאב והאובדן, בני המשפחה בחרו בדרך של עשייה והנצחה: יונתן ויפתח ז"ל, שני האחים הצעירים במשפחת קוץ, היו שחקני כדורסל מבטיחים באקדמיה של הפועל תל אביב ולמדו בפנימיית "הכפר הירוק", עד לאותה שבת ארורה שבה המחבלים גדעו את חלומותיהם.
המיזם המרכזי של המשפחה לזכרם הוא שיפוץ אולם הספורט ב"כפר הירוק", המקום שבו בילו האחים קוץ שעות רבות מחייהם. "יפתח היה בשנתו הראשונה באקדמיה, יונתן כבר בשנה השלישית, ואת מרבית זמנם בילו במגרש הרעוע והמפורק שנמצא שם - בו הם חלמו ושאפו להתפתח ולהצליח", אומר זיו, "המחשבה מאחורי היוזמה הזו היא להפוך את האולם הזה לפלטפורמה שתאפשר לספר את סיפורה של המשפחה הנפלאה הזו".
6 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: יונתן, לבנת ויפתח ז"ל. "מנסים להמשיך את מה שהם התחילו - ולא הספיקו לסיים"
(צילום: באדיבות המשפחה)
להנכיח אותם שלא יישכחו חלילה בתוך בליל הטרגדיות שפקדו אותנו ב-7 באוקטובר, וממשיכות לפקוד מאז?
"הטרגדיות באמת לא נגמרות מאז אותה שבת ארורה, וכל סיפור כמו זה של משפחת ביבס לגמרי מחזיר אותנו לאותו יום נורא. לא שצריך להחזיר אותנו, אנחנו חיים את האובדן הזה כל יום. אבל הדרך שלנו כמשפחה, כל אחד בדרכו, היא בעיקר בעשייה ומחשבה איך אנחנו ממשיכים לספר את הסיפור של המשפחה שלנו. איך אנחנו ממשיכים את מפעל החיים שלהם, את מה שהם התחילו ולא הספיקו לסיים".
איך ייראה האולם המשופץ?
"הוא יהיה יפה ומושקע. האולם עצמו קיים, ואנחנו מתכננים לשפץ אותו כך שיהיה ראוי למשחקים ולאימונים. מעבר לטורניר שנתי לזכרם של יונתן ויפתח שייערך שם, וכמובן לצד העובדה שהאולם ייקרא על שמם - מבחינתנו זו פלטפורמה שתאפשר לנו לספר על המשפחה שלנו לנערים שלומדים ב'כפר הירוק', שיידעו מי אלו היו יונתן ויפתח וכמה שהם אהבו את המקום הזה, ולפעול למען מטרות קהילתיות בדגש על עשייה ומצוינות - מטרות שהמשפחה כולה פעלה למענה".
להמשיך את הסיפור המשפחתי
מאחורי הפרויקט המרשים עומדת תוכנית מסודרת ומחושבת. המשפחה כבר החלה בגיבוש התכנון המפורט, כולל הכנת הדמיות והערכות עלות, בשאיפה להתחיל בעבודות כבר בחודשים הקרובים.
מהו היקף הפרויקט ואיך מתכננים לממן אותו?
"מדובר בפרויקט בהיקף של שניים עד ארבעה מיליון שקלים, כשהמטרה היא להתחיל בעבודות כבר במאי כדי שבתחילת השנה הבאה נוכל לחנוך את האולם החדש. לקחנו פרויקטור שבנה עבורנו את כל התוכנית, כולל ההדמיה, ואנחנו עושים את זה בשותפות יחד עם 'הכפר הירוק'".
6 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: רותם, לבנת, יונתן ויפתח קוץ ז"ל. "אצלנו כל יום מחדש הוא 7 באוקטובר"
(צילום: באדיבות המשפחה)
לצד פניות לתורמים פוטנציאליים ולארגונים, המשפחה מתכננת לפנות גם לציבור הרחב, בתקווה ליצור מעורבות קהילתית רחבה שתהדהד את ערכי המשפחה.
"אנחנו מתכננים לצאת בגיוס המונים מסודר ביום ההולדת של יונתן, שיחול בעוד כשבועיים. אנחנו פונים לכל מי שרוצה להיות שותף למיזם, כשהמטרה היא להמשיך ולספר את הסיפור של המשפחה שלנו, שלא תישכח", אומר זיו. "יש לנו הרבה מאוד מיזמים נוספים שכבר פורשים כנפיים במקומות שונים".
"בעיקר קיבלנו חיבוק חזק מעם ישראל. לאורך כל השנה הזאת, גם בשבעה עצמה, אף גורם מהממשלה או מהצבא לא יצר איתנו קשר. רק אחרי שנה הוזמנו לבית הנשיא, ולמעשה הוא היחיד שאיתו נפגשנו מהגורמים הרשמיים"
מעבר למרכז הספורט, בני המשפחה מנציחים את יקיריהם גם בפרויקט ייחודי בשם "כנפיים", שממשיך את מורשתה של לבנת ז"ל.
"ביולי 2023, לבנת הקימה 'בית מלאכה' במועצת שער הנגב", מסביר זיו. "אחרי שעברה טראומה ב'צוק איתן', היא החליטה לעזוב משרה חלומית ב'אינטל' ולהקים מרכז שמטרתו להחזיר עבודות מסורתיות קדומות - נגרות, יצירה וכל אמנות שנעשית בידיים. היא פיתחה פעילויות רבות בקהילה המקומית ובקיבוצים הסמוכים, תמיד בדגש על שיתוף ומעורבות תושבים".
"מהר מאוד הבנו שמשהו לא טוב קורה"
(צילום: ירון שרון, עוז מועלם מפיקה: ניצן כהן)
אחת הפעילויות האחרונות שלבנת הובילה הייתה יצירת כנפיים מרהיבות משברי צעצועים ישנים שנאספו מתושבי כפר עזה. "הכנפיים האלה מסמלות תקווה ויופי, קיימות, יצירה וקהילתיות", אומר זיו. "התהליך עצמו - איסוף הצעצועים, ההדבקה והעבודה המשותפת - הוא לב הפרויקט, לא פחות מהתוצאה הסופית".
לאחר האסון, המשפחה החליטה להפיץ את הרעיון הלאה. "אחותי הקטנה הובילה את המשך הפרויקט, שמהותו היא עבודה משותפת של קהילות - בתי ספר, מפעלים, ואפילו קהילות יהודיות ברחבי העולם. בכל מקום בו הפרויקט מתקיים נוצרות כנפיים מרהיבות, צבעוניות ומלאות חיים, המשקפות את רוח משפחת קוץ ואת האמונה בכוחה של הקהילה".
"הבן שלי אמר: 'אתה צוחק עליי'"
בעוד המשפחה נאבקת להנציח את זכר יקיריה, עולה שאלה כואבת על יחס הרשויות למשפחה שנמחקה כליל. כשנשאל האם קיבלו מענה רשמי כלשהו, זיו משיב בכאב: "לא, אנחנו בעיקר קיבלנו חיבוק חזק מעם ישראל. לאורך כל השנה הזאת, גם בשבעה עצמה, אף גורם מהממשלה או מהצבא לא יצר איתנו קשר. רק אחרי שנה הוזמנו לבית הנשיא, ולמעשה הוא היחיד שאיתו נפגשנו מהגורמים הרשמיים".
אחד הרגעים הקשים ביותר עבורו היה הרגע שבו נאלץ לבשר לילדיו על מות דודתם, דודם ובני דודיהם האהובים. "הבת שלי ורותם היו חברות הכי טובות. הבן שלי העריץ את שני האחיינים שלי שהיו כדורסלנים מצטיינים", הוא משתף בכאב. "כשסיפרתי לו שהם נרצחו, הוא הסתכל עליי במבט שיישאר איתי עד יומי האחרון ואמר: 'אתה צוחק עליי'. זו הייתה בשורה שאי אפשר היה לתפוס בשום צורה".
הטרגדיה של משפחת קוץ הייתה בלתי נתפסת גם בקנה המידה הקשה של אירועי 7 באוקטובר - משפחה שלמה שנמחקה בבת אחת, באכזריות קשה מנשוא. "לבית לא קרה כלום", מספר זיו, "המחבלים נכנסו דרך המטבח, רצחו אותם בדם קר - ויצאו כדי להמשיך במסע הרצח שלהם".
