החווה השיקומית הראשונה בשומרון לזכר סרן אלעד סימן טוב ז"ל
(צילום: מיקי שמידט)
"תשמור על עצמך ותשמור לי על הצוות". את המילים הללו סרן אלעד סימן טוב אמר לחובש שלו בזמן שפונה מהכפר עיתא א-שעב בלבנון, לאחר שנפצע אנוש בקרבות מול מחבלי חיזבאללה. ואולם גם ברגעים הללו, הצליח אלעד לפגוע במחבל ולהכווין את הכוחות בקשר לטובת המשך הלחימה.
אלעד, שהיה מפקד צוות בסיירת גולני, נפל בגיל 23 לפני קצת יותר משנה, ב-16 באוקטובר 2024. לצדו, נפלו עוד ארבעה לוחמים: מ"פ הפלוגה רס"ן אופק בכר, הקשר סמ"ר אלישיב איתן וידר, ושניים מהצוות שעליו פיקד אלעד - סמ"ר יעקב הלל וסמ"ר יהודה דרור יהלום, זכרם לברכה.
באותו יום שבו נפלו החמישה, חוסל בעזה הארכי-מחבל יחיא סינוואר. "אפילו במותו של אלעד, הדברים איכשהו התנהלו כפי שהיו בחייו - בביישנות ועם כמה שפחות רעש וצלצולים", אומר אדיר, אחיו של אלעד ז"ל. "בדרכו האופיינית, הוא הלך בדיוק ביום שבו הפוקוס התקשורתי היה מכוון למקום אחר".
השנה, ביום שבו צוינה שנה לנפילתו, החטופים חזרו. "זה היה מוטיב חוזר אצל אלעד", אומר אדיר, "לראות את כולם לפני שהוא רואה את עצמו".
6 צפייה בגלריה
משפחת סימן טוב עם אלעד ז"ל. "המשפט האחרון שלו הוא הצוואה שלנו"
(צילום: באדיבות המשפחה)
הלוחם האמיץ שלא ידע פחד מהו, ודאי היה מופתע לו ידע שהמשפט האחרון שלו לחברו, אי שם בפאתי לבנון, יהפוך לצוואה עבור משפחתו שרואה בה משימת חיים ממשית. אדיר עזב את עבודתו לפני חמישה חודשים, והמשפחה כולה משקיעה את זמנה וכספה בהקמת חווה טיפולית בשומרון – לא רק ללוחמים שחוזרים מהחזית, אלא גם ל"מעגל השני" שנותר ללא סיוע ותמיכה בצל האובדן.
איך נולד הרעיון להנציח את אלעד באמצעות חווה טיפולית?
אדיר: "זה התחיל כבר בשבעה. פתאום ראינו איך אנשים פשוט קורסים. לא רק המשפחה הקרובה, גם חברי ילדות של אלעד, סבים וסבתות, חיילים משוחררים. זה היה הרגע שבו הבנו שהפצע הרבה יותר רחב ממה שחשבנו.
"ואז הגיעה החתונה של אחותנו איילה, התאומה של אלעד. אירוע של שמחה טהורה, נכון? אבל החברים הכי קרובים של אלעד, שגדלו איתו בשכונה, אמרו שהם לא מסוגלים להגיע. פשוט לא יכלו. שם נפל לנו האסימון - יש פה 'מעגל שני' משמעותי בגודלו, שלא מקבל מענה; החבר מהשכונה שאיבד את חברו הקרוב, הסבא והסבתא שנשארו בלי נכד, כל מי שחי בצל האובדן ולא מקבל סיוע ותמיכה כי הוא לא נחשב לקרבה ראשונה".
6 צפייה בגלריה
איילה, אחותו התאומה של אלעד ז"ל, בחתונתה עם אוהד. "כמו המעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות"
(צילום: אהוד גולן)
החווה, הוא מדגיש, תהיה פתוחה לכולם: "ללוחמים שחוזרים מהחזית, למשפחות שכולות, ולכל מי שמתמודד עם אובדן של אדם קרוב, גם אם אין ביניהם קשר דם, וזקוק לתמיכה".
הופכים כאב לתקווה
"החווה של סימן" - כך היא תיקרא - תהיה הראשונה מסוגה בשומרון. לא עוד מוסד רשמי עם ריח של בירוקרטיה, אלא בית אמיתי עבור כל מי שזקוקים לכך. "כשתשמעו את השם 'החווה של סימן'", מסביר אדיר בהתרגשות, "תדעו שזה המקום שבו הופכים כאב לתקווה. המקום שבו לא משאירים אף אחד לבד".
המיקום נבחר בקפידה: סמוך לכביש 6, רבע שעה בלבד מכפר סבא ומהיישוב צופים שבו אלעד נולד וגדל, ונגיש לתושבי המרכז, השרון והשומרון. "מבחינתנו לא מדובר ביוזמה", מדגיש האח, "זו צוואה. אנחנו מאמינים שמה שהתחיל במשפט ההוא - 'תשמור לי על הצוות', רגע לפני שאלעד נשם את נשימתו האחרונה - יהפוך במהרה לתנועה רחבה שתשמור על כולנו".
"אנחנו פונים ללוחם שיצא עכשיו מעזה ואיבד חברי נפש, למילואימניק ששירת במשך שנתיים וכמעט לא ראה את המשפחה, לסבתא שאיבדה את הנכד האהוב ונמנעת מלחשוף את כאבה כדי לא להכביד על המשפחה - 'בואו, יש פה קבוצת שווים שמבינים מה אתם עוברים. בואו תנשמו רגע, תעבדו את החוויות הקשות, האובדן והכאב, כדי שתוכלו לחזור הביתה"
התוכנית הטיפולית בחווה תשלב בין עבודה חקלאית, סדנאות נגרות ואמנות ושיחות קבוצתיות עם מטפלים מקצועיים מהשורה הראשונה – וגם, את ההבנה שלפעמים רק לנשום ביחד זה כבר טיפול. "הרצון הוא ליצור מקום נעים שמעניק זמן איכות, בעיקר לנפש", מסביר אדיר.
"בהקמת החווה אנחנו פונים ללוחם שיצא עכשיו מעזה ואיבד חברי נפש, למילואימניק ששירת במשך שנתיים וכמעט לא ראה את המשפחה, לסבתא שאיבדה את הנכד האהוב ונמנעת מלחשוף את כאבה כדי לא להכביד על המשפחה - 'בואו, יש פה קבוצת שווים שמבינים מה אתם עוברים. בואו תנשמו רגע, תעבדו את החוויות הקשות, האובדן והכאב, כדי שתוכלו לחזור הביתה ולחייכם הקודמים מבלי להרגיש מנותקים, חרדים ובודדים".
במהלך השנתיים האחרונות קמו לא מעט מקומות טיפול ומסגרות שיקום. מה אתה עונה למי ששואל למה דווקא עוד חווה טיפולית?
"שאנחנו פשוט לא מסוגלים לעמוד מנגד. בימים אלו, צוות סימן טוב משתחרר. חבורה מדהימה שעוטפת אותנו מהרגע שבו אלעד נפל, מימי המלחמה הקשים ועד היום. מדובר בחבר'ה בני 20-19, שיוצאים עכשיו לאזרחות אחרי שנתיים קשות שבהן איבדו את המפקד שלהם, איבדו חברים, ראו מראות קשים ובקושי היו בבית. אני מניח שאני לא צריך הסביר מה זה אומר, להיות במשך שנתיים בדריכות של קרב, בלי רגע אחד של הפוגה.
"הסיפור של צוות סימן טוב, הוא הסיפור של עוד הרבה מאוד צוותים קטנים ולוחמים. מלחמת הנפש היא המערכה הארוכה ביותר. וכשכולם יחזרו מהחזית - יהיה צורך בבית בטוח, בית של תקווה. זו המשימה הלאומית שלנו כמשפחה".
כמו המעבר מיום הזיכרון לעצמאות
בין החיילים שפינו את אלעד והיו עמו ברגעיו האחרונים היה גם בן דודו, איתמר סימן טוב. השניים היו כמעט בני אותו גיל וחברים טובים מילדות, ובדומה לאלעד - גם איתמר שירת בסיירת גולני. אולם, את ההחלטה לשרת בסיירת גולני קיבל אלעד בעקבות בן דוד אחר - שילה סימן טוב, ששירת בסיירת גולני ונפל בפברואר 2018.
"החיבור המשפחתי קיבל הרבה עוצמה ברגעיו האחרונים של אלעד", אומר אדיר, "ולנו לא נותר אלא להפיץ את סיפורו ולהמשיך את הדרך האמיצה והערכית שהנחתה אותו בחייו".
6 צפייה בגלריה
"רואה אותו בשורה הראשונה עם הגיבורים שעליהם גדלתי - ובזכותם אנחנו כאן". אלעד ז"ל
(צילום: באדיבות המשפחה)
אלעד התגייס במרץ 2021, עבר קורס קצינים וקודם למפקד צוות. בבוקר ה-7 באוקטובר, כשהיה עדיין צוער בבה"ד 1, הוא הוקפץ לעוטף על ידי חברו מהצוות. הוא לא היסס, עלה מיד על מדים, לקח את נשקו ויצא עם רכבו לכיוון הדרום, שם פגש את חברו. השניים הבינו את גודל האירוע לאחר שנכנסו לאחת מהמיגוניות באזור, ונחשפו לעשרות גופות של צעירים וצעירות שנטבחו על ידי המחבלים.
בהמשך היום אלעד וחברו נלחמו במחבלים שפלשו לעוטף, ובערב הצטרפו לחבריהם לפלוגה להמשך הלחימה. בימים הבאים המשיכו לטהר את העוטף ממחבלים, ובהמשך שירתו מאות ימים בדרום ובצפון.
בשנה שחלפה, אומר אדיר, כל פרט נוסף שמתגלה על אלעד מחזק את התמונה של האדם שהיה והערכים שהובילו אותו בחייו הקצרים. "אני רואה אותו בשורה הראשונה עם הגיבורים הישראליים שעליהם גדלתי, כמו לדוגמה איתן מ'חוות התחמושת'".
טוראי איתן נאוה היה צנחן בן 23, שנהרג בקרב גבורה על גבעת התחמושת במלחמת ששת הימים. איתן, שהותיר אחריו את אשתו שלוה ואת בנו דורון, שהיה אז רק בן תשעה חודשים, נהרג כשרץ חשוף כדי להגן על חבריו ולאפשר להם להמשיך להתקדם בתעלה. לאחר נפילתו הוענק לו אותו גבורה על פעילותו ההרואית. את גבורתו הנציח גם המשורר יורם טהרלב בשיר "גבעת התחמושת".
אולם לצד הגאווה, השנה האחרונה הייתה גם שנה של תחושות מעורבות קשות. חתונתה של איילה, אחותו התאומה של אלעד, שהתמזגה עם שנת אבל בצילה של מלחמה קשה. האזכרה לרגל השנה לנפילתו, שהתרחשה בדיוק ביום שבו חזרו עשרים החטופים החיים אחרי שנתיים בשבי חמאס.
"השנה הזו הייתה מלאה ברגשות מעורבים שהשתלבו זה בזה", מתאר אדיר, "קצת כמו יום הזיכרון עם יום העצמאות, קצת כמו המדינה שלנו מאז שהוקמה. החזרה של החטופים מרגשת כל כך, ויש רצון עצום לשמוח ולהיות חלק מההוויי הלאומי. ולצד זה, ההבנה שאלעד לא יחזור לעולם פוצעת את הנשמה".
איך מתמודדים עם התחושות המורכבות האלו?
"זה לא קל ואנחנו קרועים מבפנים. אפשר לומר שהסיפור האישי שלנו, הוא מיקרו-קוסמוס למה שקורה כרגע בחברה הישראלית. לא מעט משפחות שכולות שיצא לי לדבר איתן, אמרו ששחרור החטופים ריגש אותם מאוד, ויחד עם זה גם גרם להם לרצות עוד יותר לחבק את האהובים שאינם.
"ובתוך כל הקושי האינסופי הזה בחרנו, משפחתי ואני, להיות חלק מההוויי הלאומי ולייצר תקומה על ידי החווה. אסור לנו לשכוח שאנחנו כאן היום בזכות הנופלים שלנו, בזכות אלעד ובזכות כל החיילים שחוזרים מהחזית - ואנחנו לא יכולים להשאיר אותם לבד עכשיו, וגם לא את הקרובים להם ששילמו את המחיר הכבד ביותר".
