בשיתוף מרכזי הטניס והחינוך בישראל "בהתחלה היו הרבה פעמים שלא הצלחתי, וכשאני לא מצליחה אני מתעצבנת ויושבת בצד", מספרת ניצית ג'ביה בת ה-11 על אימוני הטניס. "אבל החברים עודדו אותי, וגיליתי שכשאני מנסה ולא מוותרת, אני מצליחה". ניצית עלתה מאתיופיה לישראל עם הוריה, שלוש אחיותיה ואחיה לפני כארבע שנים. כיום מתגוררת המשפחה במרכז הקליטה כלנית באשקלון. כבר באתיופיה אהבה ניצית לשחק כדורגל עם אחיה ואחיותיה, וכשהגיעה לישראל גילתה את הטניס.
"ממש כיף לי", היא מספרת. "אני אוהבת לראות איך הילדים האחרים משחקים וללמוד מהם, אבל אני הכי אוהבת לשחק עם החברות שלי. הייתה חברה שרבתי איתה, ובזכות הטניס השלמנו. מאז אנחנו מחכות בכל שבוע לרגע שבו נקבל את המחבטים ונוכל להתחיל לשחק".
ג'ביה משתתפת בתוכנית חבק של מרכז הטניס והחינוך אשקלון - תוכנית חינוכית-חברתית המעניקה לילדות ולילדים מעטפת תומכת, כלים להתפתחות אישית וחיזוק תחושת המסוגלות והשייכות באמצעות הטניס. התוכנית מיועדת לילדים עולים חדשים ומסייעת להם בתהליך ההיכרות עם השפה וההשתלבות בחברה החדשה. לצד אימוני הטניס, היא כוללת סדנאות המתמקדות במשמעת עצמית ובעבודת צוות.

ניצית ג'ביה
ניצית ג'ביה
ניצית ג'ביה, במרכז הטניס והחינוך באשקלון. "אנחנו מחכות בכל שבוע לרגע שבו נקבל את המחבטים ונוכל להתחיל לשחק"
(באדיבות מרכז הקליטה כלנית)
שירלי עמר, רכזת חינוך, חברה ותרבות במרכז הקליטה כלנית, רואה את השינוי שעברה ג'ביה. "כשהיא הגיעה היה לה מעט ביטחון עצמי", היא אומרת. "עכשיו, אחרי שהיא משחקת טניס כבר תקופה, היא יותר מעזה". השינוי שעברה ג'ביה, אומרת עמר, קשור גם לליווי שמעניק צוות מרכז הטניס והחינוך אשקלון לילדי הקבוצה. "הצוות לא מוותר על הילדים ומשקיע בהם", היא אומרת. "לא תמיד קל להם להתחייב לפעילות קבועה, אבל בזכות הליווי הם חוזרים בכל שבוע ומתייחסים לטניס ברצינות".

אהבה וקבלה עצמית

התוכנית שבה משתתפת ג'ביה היא אחת משש תוכניות חברתיות וקהילתיות הפועלות במרכז הטניס והחינוך אשקלון. הן פונות לילדות ולילדים, לבנות ולבני נוער ממגוון רקעים, ובהם מי שמתמודדים עם קשיים חברתיים, רגשיים או כלכליים, וכל אחת מהן מותאמת לצורכי המשתתפים בה.
מרכז הטניס והחינוך אשקלון הוא אחד מ-26 מרכזים שמפעילים מרכזי הטניס והחינוך בישראל. הארגון, המציין השנה 50 שנות פעילות, מפעיל כ-190 מגרשים ברחבי הארץ, ובהם פעילים אלפי ילדות, ילדים ובני נוער.

עוד בנושא

את המרכז באשקלון מנהל מישל גבאי, שלצד מעורבותו הרבה בפעילות התחרותית ובטיפוח דור העתיד של הטניסאיות והטניסאים, פועל גם לקידום תוכניות קהילתיות במרכז, מתוך תפיסה הרואה בספורט כלי לחינוך, להעצמה וליצירת הזדמנויות עבור ילדות וילדים בעיר.
נוסף על הפעילות עם ילדי מרכז הקליטה, מפעיל המרכז תוכנית המשלבת אימוני טניס וסדנאות העצמה עבור ילדים ובני נוער ממשפחות המתמודדות עם קושי כלכלי, וכן עבור מי שחווים קשיים חברתיים או רגשיים. תוכנית אחרת פועלת עם נערות שחוו חרם או מתקשות להשתלב מבחינה חברתית, ועוסקת בביטחון ובדימוי עצמי, בהתמודדות עם חרם ובפיתוח חוסן.
בתוכנית טניס פלוס משלבים פעילות ספורטיבית עם תכנים של תזונה, אורח חיים בריא והעצמה אישית, בליווי מאמני טניס, מאמני כושר ודיאטנית. תוכנית ספיישל טניס מיועדת לילדים ולבוגרים עם מוגבלויות פיזיות וקוגניטיביות, ובמרכז פועלות חמש קבוצות במסגרתה. תוכנית נוספת מתקיימת בשיתוף כפר הנוער הראה ומיועדת לילדים שהוצאו מבתיהם על ידי שירותי הרווחה. הם מגיעים לאימון טניס בן שעה וחצי, המשמש עבורם גם מרחב לביטוי רגשי.
רז הרשקוביץ, רכזת תוכניות הקהילה במרכז הטניס והחינוך אשקלון עם ילדות מהתוכניות הקהילתיות, בהפנינג במרכז
רז הרשקוביץ, רכזת תוכניות הקהילה במרכז הטניס והחינוך אשקלון עם ילדות מהתוכניות הקהילתיות, בהפנינג במרכז
רז הרשקוביץ (משמאל), רכזת תוכניות הקהילה במרכז באשקלון עם חניכות מהתוכניות הקהילתיות. "זה לא מתחיל ונגמר בטניס. הפעילות כוללת גם סדנאות חוסן וקורסים לחיזוק הביטחון העצמי"
(באדיבות המצולמות)
רז הרשקוביץ, בת 25, היא רכזת תוכניות הקהילה במרכז. היא עצמה הייתה שחקנית טניס והפסיקה לשחק בגיל 17 עקב פציעות חוזרות. כיום היא מלווה את הילדים בקבוצות השונות. "אני מאוד גאה בתוכניות שיש לנו במרכז", היא אומרת.
לדבריה, היא רואה כיצד ילדות וילדים שהתקשו להשתלב בחברת בני גילם נפתחים בהדרגה ומצליחים ליצור קשרים. ילדים שחשו דחויים או לא מובנים מקבלים מקום להביע את עצמם. לא תמיד מדובר בילדים שבולטים ביכולת הספורטיבית שלהם, אלא גם בכאלה שלא מצאו קודם דרך אחרת לביטוי.
הרשקוביץ מספרת על נערה מקבוצת הנערות בסיכון, שהגיעה למרכז ביישנית, התקשתה להשתלב מבחינה חברתית ולא רצתה להשתתף בפעילות. לצד אימוני הטניס, הקבוצה עוסקת בחיזוק הביטחון והדימוי העצמי, בפיתוח חוסן ובהתמודדות עם חרם. לדברי הרשקוביץ, בהדרגה מצאה הנערה בפעילות מקום לבטא את יכולותיה וליצור קשרים. "זה גרם לה להרגיש חלק ממשהו, והיא לא הרגישה כך לפני כן".

תחושת מסוגלות

לדברי הרשקוביץ, לכל אחת מהקבוצות יש צרכים שונים, המחייבים התאמות בתוכנית. הדבר בא לידי ביטוי גם בעבודה עם ילדות וילדים על הרצף האוטיסטי, שעבורם יש חשיבות מיוחדת לקשר הקבוע עם המאמן. "החיבור שלהם עם המאמן חשוב. הם נקשרים אליו רגשית, ואם המאמן מתחלף, הם מגיבים אחרת. בין הילדים למאמן נוצרת מחויבות הדדית, וזה קשר שלא קיים בדרך כלל בחוגים אחרים". הטניס, היא מסבירה, משמש גם כלי לפיתוח חוסן אישי. "הוא נותן להם תחושת מסוגלות. הם לומדים לווסת את הרגשות שלהם ולהתמודד עם כישלונות ועם הפסדים".
במרכז מבקשים לאפשר לילדים להשתתף בפעילות גם כשמשפחתם מתקשה לממן אותה. "יש מלגות ועזרה כלכלית", אומרת הרשקוביץ. לדבריה, תרומות מחו"ל מסייעות לממן גם את המעטפת החינוכית הנלווית לאימונים: "זה לא מתחיל ונגמר בטניס. הפעילות כוללת גם סדנאות חוסן וקורסים לחיזוק הביטחון העצמי".
מרכז הטניס והחינוך אשקלון
מרכז הטניס והחינוך אשקלון
מרכז הטניס והחינוך אשקלון. במרכז פועלות שש תוכניות חברתיות וקהילתיות שפונות לילדות ולילדים, לבנות ולבני נוער ממגוון רקעים
(צילום: מרכזי הטניס והחינוך בישראל)
העבודה עם הקבוצות השונות מאתגרת, אך גם מספקת, אומרת הרשקוביץ. "אני גדלתי במרכזי הטניס והחינוך בישראל מגיל צעיר וקיבלתי בהם כלים משמעותיים לחיים. עכשיו אני מעבירה אותם הלאה. חשוב לי לתת לילדים אוזן קשבת וכתף תומכת, כי אני יודעת שלא לכולם יש את זה בבית".
גם עבור ג'ביה, הטניס הוא יותר מספורט. "תמיד כשאני באה למרכז הטניס והחינוך אשקלון, יש לי יום כיף. לפעמים אני לא מקבלת את המדליה כמו הילדים האחרים, אבל אני עדיין שמחה שאני משחקת. כשאני מצליחה, אני גאה בעצמי ואז אני מקבלת דחיפה להמשיך. מה שחשוב זה להמשיך לנסות".
בשיתוף מרכזי הטניס והחינוך בישראל