"כל כך הרבה דברים רעים קורים בזמן האחרון במדינה שלנו, אנחנו לא רוצים שתצא כתבה של בכי", אומרת החקלאית אילה נוי-מאיר בבוקר שלאחר השריפה בכרם הזית העתיק במושב ציפורי. כרם שהיא והוריה, החקלאים הוותיקים רחל ומיכה נוי-מאיר, מטפחים כבר עשרות שנים במסירות רבה.
זהו כרם מהעתיקים ביותר שיש בארץ, עצי הזית בו מתוארכים למאות שנים ויש כאלה שגם מתוארכים בלמעלה מ-1,400 שנים - שנפגעו בשריפה.
את השטח, בהיקף של 4,000 דונם, הם חוכרים ממנהל מקרקעי ישראל, ומשלמים בעבור כך לא מעט כסף, כשהמטרה היא לטפל בעצים העתיקים, להשקות אותם בקיץ הלוהט, לגזום ולטייב אותם, וגם למסוק ולהפיק מהם שמן זית בחלק מהשנים.
"אנחנו עושים את זה יותר מ-20 שנה, כי כואב לנו הלב לראות את העצים העתיקים האלה לא מטופלים ולא גזומים. אין בכרמים העתיקים הללו מערכת השקיה מסודרת. וגם אין מלבדנו מי שמטפל בעצים בצורה מסודרת.
"אנחנו עוברים בקיץ עם מיכלית מים ומשקים כל עץ בנפרד. לצד זאת, בשטחים הפתוחים בישראל יש בעייתיות שנובעת מכך שיש פחות ופחות עדרים שרועים בשטח בגלל כדאיות כלכלית שנובעת מהחלטת המדינה לייבא בקר ובשר קפוא", אומרת נוי-מאיר, ונוגעת בנקודה משמעותית מאוד של החקלאות המקיימת, שנפגעת בגלל החלטת המדינה לייבא בקר.
אז כן, זה אולי יותר נוח בכיס ויותר פופולרי מול הצרכנים, אבל זה שוב צעד שפוגע בחקלאים.
צפו: העץ העתיק ביותר בכרם עולה בלהבות
(צילום: אילה נוי-מאיר)
"היום, כשאין רעייה, כי כבר לא ממש משתלם לגדל בקר בישראל בגלל גניבות ובגלל תחרות מול הייבוא - זה גורם לכך שלאט לאט יש פחות פרות. אנחנו מנסים לכסח את העשבייה באזורים רגישים לצדי כבישים או ליד אזורי פיקניק, בעיקר בעונה הזו כשהיא מתחילה להתייבש וקלה יותר להידלק, אבל לא מצליחים לכסח הכול, ומדובר גם בהרבה מאוד הוצאות.
"יש לנו עדר של אתונות ששלחנו לכרם הצעיר שלנו לפני השריפה, אבל זה לא הספיק למנוע אותה", היא אומרת בכאב.
ידוע כבר מה גרם לשריפה?
"אנחנו לא יודעים האם זו הייתה הצתה, או האם השריפה נגרמה בגלל סיגריה או גפרור שהושלכו בשטח על ידי מטיילים. כן, גם סיגריה שמושלכת מרכב מספיקה כדי להצית שריפה בסדר גודל כזה", אומרת נוי-מאיר, ושולחת בוואטסאפ סרטון שובר לב שבו רואים את העץ העתיק ביותר בכרם עולה בלהבות לנגד עיניה, והיא עומדת מולו חסרת אונים ואינה יכולה לעשות דבר.
"בכרם הזה, שקיים כאן כבר מאות שנים, גדלים זנים מקומיים עתיקים ונדירים מסוג 'מליסי' ו'סורי', וחלקם נשרפו. גם הכרם הצעיר שלנו מזן 'פיקואל' - נשרף, והלך לנו הייבול של השנתיים הקרובות.
"נכון שלא כל השטח שלנו נשרף, ויש לנו כאן בערך 6,000 עצי זית, אבל מדובר בנזק של כמה מאות אלפי שקלים שניאלץ לספוג, מה שאומר שאין רווח בשנתיים הקרובות. כדי לשרוד כלכלית נצטרך לקחת הלוואות מהבנק ולשלם את הריבית הכי גבוהה במשק, שניתנת לחקלאים".
חשופים לאש
והם לא לבד. סכנת השריפות, מיעוט העדרים הרועים וההזנחה שמפגינה מדינת ישראל כלפי השטחים החקלאיים שבבעלותה, פוגעים במאות חקלאים במדינה.
"כל נושא ניהול המרעה לא מספיק טוב באזור שלנו. ביקשנו מהגורמים האחראיים לטפל בדרכי העפר עתירי הצמחייה שמסביב ובדרך לכרם. כל סיגריה קטנה שמושלכת מרכב, מסכנת בשריפה.
"היו אצלנו נציגים גם של משרד החקלאות, גם של מינהל מקרקעי ישראל, וביקשנו גם מרשות שמורות הטבע, שיש להן דרכים שמובילות לגן הלאומי ציפורי, שיתחילו לטפל טוב יותר בעשבייה וייקחו אחריות", מתארת אילה.
"היינו רוצים שיהיו במדינה גופים שיתכללו את כל הבעייתיות הזו, בטח עכשיו לפני עונת השרפות, כי זה לא רק אנחנו, זה ממש קורה לכולם. אנחנו פוגשים את ההתמודדות הזו אצל כל חקלאי שעוד נשאר במדינה, וצריך להיאבק בכל מיני גורמים בגלל היעדר ניהול וגורם רשמי שאפשר לפנות אליו", היא אומרת בכאב, ושוב מבקשת לא להישמע מתלוננת או מאשימה "כי בתקופה הזו יש לכולם כל כך הרבה התמודדויות".
וזה, לצערנו, מה שהרגילו אותנו אליו בעשורים האחרונים. שאין מי שמנהל את העניינים לטובת האזרח, שאין מי שלוקח אחריות - שבכלל הפכה להיות מילה לא פופולרית בלשון המעטה. אז שוב מה שנותר הוא לפנות לציבור, בבקשה לסיוע בעזרת פרויקט מימון המונים לשיקום הכרם שנשרף.
כך נראה העץ העתיק ביום שאחרי השריפה
(צילום: אילה נוי-מאיר )
וכך הם כותבים בדף הנחיתה של פרויקט הגיוס:
"היום בשעות הבוקר נשרפו בכרם שלנו עצי זית עתיקים בני מאות שנים מזן מליסי וסורי רומי, וכרם הזיתים הצעיר שלנו מזן פיקואל וסורי. כדי להציל את העצים שנותרו בחיים, אנחנו חייבים להניח ביומיים הקרובים מערכת השקיה ולגזום את העצים שנפגעו, לפני שחיפושיות הקליפה יגיעו לעץ המוחלש.
"לצערנו, אחרי חודשים ממש קשים כלכלית של מיעוט מבקרים ותיירים, וירידה בפעילות המסעדות במרכז שקונות פחות שמן זית, אין לנו את האפשרות הכלכלית לשאת לבד בהוצאה הזו, ואנחנו צריכים את עזרת הציבור".
מוויילס לציפורי
הוריה של אילה, בני הזוג מיכה ורחל נוי-מאיר, הם מהחקלאים הוותיקים באזור. הם הכירו לפני כמעט 60 שנה, רחל עלתה מוויילס שבבריטניה והתאהבה כאן במיכה, שנולד במושב שבי ציון, סמוך לים.
בציפורי הם מתגוררים מאז שנות ה-80, והקימו בה את בית הבד האורגני-המקיים שלהם "ריש לקיש". זה היה כבר לפני יותר מ-20 שנה, לאחר ששנים רבות הם עסקו בייצור זרעי ירקות לייצוא ולגידול מקומי.
כל ילדיהם עוסקים בתחום הקיימות, והילדים הם ששכנעו את ההורים לקחת תחת חסותם את הכרמים באזור, ואף לטעת כרמי זית נוספים.
כעת המשפחה מציעה שלל תשורות בעד התרומות של הציבור בהן סיור בכרם, ימי עיון לחברות וארגונים בנושא שמן זית, מכירה של מארזי שמן זית ועוד - נכנסים לתוך הלינק, ומגיעים לעמוד הרשמה להד סטארט.
