צמד המילים "הותר לפרסום" ממשיך לפצוע שוב ושוב את לבו של רפי ארווס, אב שכול מחולון. מאז אותה דפיקה על הדלת ב-31 באוקטובר 2023, כשקציני צה"ל הודיעו לו על נפילת בנו סמ"ר שי ארווס ז"ל, לוחם פלחו"ד בחטיבת גבעתי, באסון הנמ"ר בעזה - חייו התהפכו. לצדו של שי, נפלו בתקרית הקשה 10 לוחמי גבעתי נוספים.
"אני חבר בהמון קבוצות ווטסאפ של הורים לחיילים, ועל כל נפילת חייל - עוד לפני הפרסום - אני כבר מקבל את המידע", מספר ארווס. "לפני שבוע קיבלתי הודעה שוברת לב: 'רפי, יש לך עוד חמישה בתים להגיע אליהם לחבק ולנחם את המשפחות'".
4 צפייה בגלריה
רפי ליד הקבר של בנו שי בהלוויה של סמ"ר עמית כהן ז"ל, שנטמן גם הוא בחלקה 10 בבית העלמין בחולון
(צילום: מאיר תורג'מן)
באותו שבוע, נפלו חמישה לוחמי "נצח יהודה" בבית חאנון כתוצאה מפיצוץ זירת מטענים במארב מתוכנן, והעלו את מספר החללים מתחילת המלחמה ל-893. מאז עלה מספר הנופלים ל-895 עם נפילתם של סמ"ר עמית כהן ז"ל, לוחם גולני שנהרג בפיצוץ בחאן יונס, ורס"ם ולדימיר לוזה, לוחם בגדוד 7020, שנהרג בקרב בדרום הרצועה.
יומן של כאב ונחמה
שי נטמן בחלקה 10 בבית העלמין הצבאי בחולון. ארווס מבקר שם מדי יום עם כלבו של בנו, מדבר אליו ואל "החברים" הטמונים בחלקה לצדו, ומטפח את המקום.
לאחר נפילת בנו מצא האב דברים ששי כתב במהלך שירותו, ביניהם המשפט "תעשו טוב, תפזרו אור", שהפך למנטרה שלו - ולאחרונה אף הקים עמותה בשם הזה.
4 צפייה בגלריה
רפי וזהבה ארווס, אמו של שי ז"ל. "החיים אחרי שי כבר לא יחזרו להיות מה שהיו"
(צילום: עידו ארז)
"החיים אחרי שי כבר לא יחזרו להיות מה שהיו, הם הפכו להיות קשים וכואבים יותר", הוא משתף בכנות, "מהיום שדפקו לי בדלת, כל הותר לפרסום פוצע את הלב הפצוע גם כך. אני מקפיד להשתתף בכל לוויה של לוחם, מהצפון ועד הדרום, ומגיע לכל משפחה אבלה לשבעה עם תמונה ממוסגרת של הבן הגיבור שנפל, ומחבק אותם". להערכתו, מאז נפילת בנו הוא נכח בכ-300 לוויות של לוחמי צה"ל.
"אני אוסף את התרמילים שיורה משמר הכבוד בסוף הלוויה. יש לי בבית כ-300 תרמילים עם שמות הלוחמים. יש לי גם יומן עם כל שמות הנופלים והמשפחות השכולות, שהדפיקה בדלת הכניסה אותם בשערי הגיהינום. אני מרגיש מחויב לחלוק כבוד אחרון לגיבורים שנפלו ולחזק את משפחות הנופלים".
הנצחה על שלטי חוצות
לקראת יום הזיכרון האחרון, ארווס פנה למוקי גרוסברג, אל"מ (במיל') ובעלים של חברת פרסום, כדי לברר מחירים לשלט חוצות לזכר שי. "ברגע שרפי סיים את המשפט הראשון, אמרתי לו: 'אל דאגה, אנציח את הבן שלך ואת כל הנופלים תושבי חולון - ללא שום תמורה'", מספר גרוסברג.
שבועות ספורים לאחר מכן, על שלטי החוצות ברחבי חולון פורסמו תמונותיהם של 12 חללי "חרבות ברזל" תושבי העיר. גרוסברג, שמחזיק בזיכיון השלטים בעיר, החליט להשאיר את התמונות גם אחרי יום הזיכרון - למרות הפסד הכנסה של עשרות אלפי שקלים מדי חודש, שיכול היה להרוויח עבור פרסום חברות מסחריות.
"לא יכולתי להסיר את השלטים, זאת התרומה שלי להנצחת הגיבורים תושבי העיר", הוא מסביר. "קיבלתי תגובות מרגשות ומדהימות מבני המשפחות - הם התרגשו לדעת שעדיין זוכרים את הילדים שלהם, ולא מיד מורידים את התמונות למרות שיום הזיכרון כבר הסתיים".
בינתיים, ארווס ממשיך במסעו היומיומי שעוזר לו להתמודד עם אובדן בנו: נוסע ברחבי הארץ, מגיע לכל לוויה צבאית, יושב שבעה עם המשפחות ומחבק הורים שכולים. ובכל פעם שצמד המילים "הותר לפרסום" מופיע על המסכים, לבו נשבר מחדש - אבל הוא ממשיך לפעול למען זכרו של שי ושל כל הנופלים, מממש את צוואת בנו: "תעשו טוב, תפזרו אור".
