בשיתוף מפעל הפיס ואתר "שווים"
(צילום: אסף מגל | כתבת: עומר חמווי | בימוי: מירב הראל)
יגל בלילטי (28), נשוי ואב לחמישה ילדים, חיפש במשך מספר חודשים עבודה. בהתחלה הוא ניסה להילחם, לא ויתר, אך החודשים שעברו ללא פרנסה וההבנה כי מעסיקים לא מקבלים אותו בגלל החירשות שלו הובילו אותו לקום ולעשות מעשה – לפתוח עסק עצמאי של הובלות, שמעסיק חירשים כמוהו.
כיצד הכל התחיל? "לאבא שלי היה רכב מסחרי קטן. ביקשתי ממנו להשתמש בו כשהוא לא צריך אותו ולעשות הובלות", מספר בלילטי, "פרסמתי פוסט בפייסבוק ואחרי יומיים זה הפך למבול של הודעות. התחלתי לעבוד". הביקוש הרב הביא אותו לפתוח עסק של ממש. הוא עבר למשאית גדולה יותר וגייס צוות, שכולל רק עובדים חירשים. לטענת בלילטי, הרעיון המרכזי היה לעזור לחירשים אחרים שלא עובדים, כדי שיוכלו להתפרנס בכבוד וירגישו שווים. אבל במהרה התגלו יתרונות נוספים. "נוח לנו ביחד כי כולנו חירשים. יש בינינו תקשורת, מה שאין במקומות עבודה אחרים שבהם אנשים לא דוברים שפת הסימנים, העובדים מבינים אחד את השני וגם אני מבין אותם", הוא מסביר.
לשמוע, או בעצם לא לשמוע, את החבר'ה האלה בפעולה, זו סיטואציה יוצאת דופן. "אחד היתרונות של צוות חירשים הוא שאנחנו לא מדברים יותר מדי. אנחנו עובדים באופן מקצועי ואין לנו הסחות דעת", מספר בלילטי בהתלהבות – הכל כמובן בשפת סימנים זריזה, "אנחנו לא צועקים 'יאללה, תביא לי את זה'. או 'תעביר לי את זה'. אין דברים כאלה. יש שקט, דממה."
לדבריו, למרות ששוק העבודה צמא לעובדים חרוצים ומוכשרים, בשטח קיים חשש להעסיק אנשים עם מוגבלות. "אני אדם רגיל שפשוט לא שומע. יש לי עיניים, יש לי ידיים, יש לי הכל", מספר בלילטי, "אבל כשחיפשתי עבודה הרגשתי שמעסיקים מנסים להתחמק. אחרי ראיון עבודה אמרו לי שהמקום מלא. ספגתי כל מיני עלבונות ואני לא היחיד שזה קורה לו. זה קורה המון להרבה חירשים. כשהם כבר נכנסים לעבודה זה לרוב בזכות קשרים, לא בזכות עצמם. אם הם הולכים לבד – הם לא מתקבלים".
הנתונים העגומים מדגישים את גודל התופעה: רק כ-41% מהאנשים עם המוגבלויות בישראל שמוכרים ומקבלים קצבה לוקחים חלק בשוק העבודה, פחות מ־300 אלף איש. מדובר בשיעור תעסוקה נמוך ויתרה מכך – שכרם הממוצע נמוך יותר משל השאר, הם מועסקים במשרות חלקיות ונמצאים בשיעור גבוה במשרות שאינן הולמות את השכלתם וכישוריהם – זאת לפי נתוני מינהל תעסוקת אוכלוסיות בזרוע העבודה. המדינה שמה לעצמה יעד להעלות את שיעור התעסוקה בקרב אנשים עם מוגבלויות ל-51%, אך רבים מהם מספרים כי כמעט בלתי אפשרי למצוא עבודה משמעותית. לשם כך נוסד פרויקט "שווים בתעסוקה" המשותף למפעל הפיס, אתר "שווים" וקבוצת "ידיעות אחרונות": לשנות את השיח, להבהיר למעסיקים שמדובר בפלח שוק שיכול לתרום להם המון, להזניק את מספר האנשים עם המוגבלויות בשוק העבודה - זאת בעזרת קורסי הכשרה בחינם בתחומים שונים ובמקביל קריאה למעסיקים להציע משרות וקורסי הכשרה נוספים.
4 צפייה בגלריה
"יש הרבה דעות קדומות על היכולות של חירשים לעבוד ואנחנו מבקשים לשנות את זה"
(צילום: אפרים בראל)
בלילטי מעיד שגם כיום, בעסק החדש, המצב לא פשוט. יש לקוחות שמתקשים לקבל את העובדה שאנשים חירשים עובדים בצורה עצמאית וטובה. "אנשים לפעמים מפחדים שלא יצליחו לתקשר איתנו, ויש כאלה שאפילו מבטלים את ההובלה כשהם מגלים שאנחנו חירשים וכותבים לנו 'תהיו בריאים'. יש הרבה דעות קדומות על היכולות של חירשים לעבוד ואנחנו מבקשים לשנות את זה", הוא מסביר.
איך עושים את זה? "יש לי צוות מאוד חזק", הוא אומר, "אנשים לפעמים מופתעים כשהם רואים אותנו, כי להרבה לא יצא לפגוש חירשים שעובדים לבד, באופן עצמאי. אבל בסוף אנחנו תמיד מוכיחים מה אנחנו שווים, ואני מקווה שחוץ מזה שאנשים קיבלו שירות טוב – גם שינינו אצלם את התפיסה".
יגל משתף ששאלה מאוד נפוצה היא האם חירשים יכולים לנהוג. "תמיד אנשים שואלים 'איך אתה נוהג אם אתה לא שומע צפצופים', אבל זאת שאלה מיושנת. אני כן מבין אותה ומאיפה היא באה, אבל יש לי רשיון נהיגה במשאית של עד 12 טון. אנחנו רואים, יש לנו ידיים ואנחנו מאוד מרוכזים. בגלל שחסרה לנו השמיעה, חוש הראייה שלנו יותר טוב וחד".
4 צפייה בגלריה
גם אם אתם מתקשים למצוא עבודה, לא לוותר. צריך להילחם ולהאמין בעצמכם
(צילום: אפרים בראל)
מה החלום שלך?
"שנצליח להיות אחת החברות הגדולות בישראל. שכולם ישמעו על חברת 'יגל הובלות'. שנהיה מפורסמים בתחום ושיהיו לנו יותר מ־20 משאיות, בעזרת השם. ובשביל מה? לעזור לחירשים וכבדי שמיעה אחרים, שיגיעו רחוק ביחד איתי. מעבר לכך, אני מקווה שהילדים שלי יגדלו ויהיו גאים באבא שלהם".
מה המסר שלך לאנשים אחרים עם מוגבלויות?
"גם אם אתם מתקשים למצוא עבודה, לא לוותר. צריך להילחם ולהאמין בעצמכם. ולבעלי עסקים אני רוצה להגיד: תנסו אותנו. אתם תראו שלא תתחרטו. בסוף תבינו שאנשים עם מוגבלות יכולים לעבוד קשה וטוב. אף פעם אל תפסלו מראש. אם אתם רואים שהבן אדם רוצה והוא רציני, תפתחו לו את הדלת. אם הוא לא מתאים, אפשר לסגור את הדלת. אבל תנסו".
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף מפעל הפיס ואתר "שווים"
