סמל קאמיי אחיאל ז"ל, לוחמת ביחידת סנפיר בחיל הים, נפלה ב-14 באוקטובר 2023 במהלך פעילות מבצעית במרחב הימי בגבול הצפון, במסגרת מלחמת חרבות ברזל. היא האמינה בקבלת השונה, באהבת חינם ובעזרה לזולת - ערכים שביקשה לקדם גם בפעילותה למען הקהילה.
צילום : ליאור שמחי, סושיאל: נויה אלפי
במהלך לימודיה בתיכון הכינה קאמיי עבודה שעסקה בשילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בחברה ובתעשייה. לאחר נפילתה החליטו בני משפחתה להקים מיזם שינציח אותה וימשיך את דרכה באמצעות תרומה לילדים עם צרכים מיוחדים.
בעזרתה של שלי האוזמן, דודתה של קאמיי, יצרה המשפחה כובעים, חולצות ובקבוקי שתייה שעליהם הודפס לוגו מיוחד. את הלוגו עיצבה אמה, בתה של שלי, והוא משלב את האות הראשונה בשמה של קאמיי ואת סמל הסנפיר של היחידה שבה שירתה.
מכרים של המשפחה ואנשים מרחבי הארץ נרתמו להפצת המוצרים ולמכירתם לציבור. גם מנכ"לית ארגון מאמאנט אישרה למשפחה להקים דוכן מכירה בתחרות השנתית של הארגון, וכך להרחיב את החשיפה למיזם. קאמיי עצמה התנדבה במאמאנט במהלך לימודיה בתיכון. בני המשפחה השתתפו באירועי הנצחה שונים וסיפרו על המיזם, כאשר כל ההכנסות מהמכירות הוקדשו לילדי אקים.
במשך כשנתיים פעלה המשפחה להרחבת המיזם ולהגדלת התרומות. בהמשך חברו לאביו של אחד מידידיה של קאמיי, שייצר עבורם את הציוד הנדרש הנושא את הלוגו.
תחילה ניסו בני המשפחה לשתף פעולה עם עמותת "גדולים במדים", שבה מלווה חבר של אביה של קאמיי את הילדים, אך נאמר להם שצה"ל מספק למתגייסים את הציוד הנדרש והומלץ להם להפנות את התרומה לגוף אחר. לאחר שבחנו אפשרויות נוספות, פנתה דודתה של קאמיי לאקים והציעה לקדם יחד מיזם לטובת הילדים.
אורית, נציגת אקים, ביקשה לבדוק את ההצעה מול הנהלת הארגון. באותו יום, בדרכה הביתה מהעבודה, הבחינה באופנוע שעוקף אותה ברמזור. על האופנוע היה קשור דגל הנושא את שמה של קאמיי, ולצדו שלט עם תמונתה. אורית התקשרה לדודתה של קאמיי וסיפרה לה על המפגש המפתיע, שאותו ראתה כסימן מקאמיי. בעקבות זאת הביעה את הסכמתה לקדם את שיתוף הפעולה ולקבל את התרומה.
הרעיון שנולד לאחר נפילתה של קאמיי הגיע למימוש בטקס מרגש שנערך בבית אקים ברחובות, בהשתתפות ילדי הארגון, יו"ר אקים הרב ד"ר בני לאו, מנכ"לית אקים סיגל פרץ יהלומי ועובדי הארגון המלווים את הילדים.
במסגרת המיזם הוענקו ערכות ציוד צבאי ל-50 נערות ונערים עם צרכים מיוחדים, שלמרות הקשיים מתגייסים לצה"ל ובוחרים לתרום למדינה. הערכות כוללות ציוד צבאי הנדרש להם, בהתאמה לצורכיהם.
במהלך הטקס הוענק גם הספר "אם אתם קוראים את המילים האלה", שבו מוזכרת קאמיי. הספר מאגד מכתבים אחרונים שכתבו חיילות וחיילים לפני נפילתם במלחמת חרבות ברזל, והוא נושא משמעות מיוחדת עבור בני המשפחה.
שלושה ימים לפני נפילתה כתבה קאמיי מכתב, שאליו נחשפו הוריה לאחר שקיבלו את חפציה האישיים. "חשוב לי שתדעו שאין מאושרת ממני שבחרתי לעשות את מה שאני עושה, שמחה לקום כל בוקר ולשרת את המדינה שלי ביחידת סנפיר", כתבה.
המילים האלה משקפות את תחושת השליחות ואת האהבה למדינה שליוו את קאמיי. כעת, באמצעות המיזם שהקימו בני משפחתה, ממשיכים ערכי הנתינה, קבלת השונה והעזרה לזולת להיות חלק ממורשתה.








