"יש לי ראייה ילדותית ונאיבית, וזה מה שמציל אותי" - כך אומרת אסתר שחר, אמא של לי-יה, בת עשר וחצי, ושל מעיין, בת 11 וחצי.
את הסיפור של מעיין אי-אפשר לשכוח. ילדה יפה בעלת פני מלאך שלפני כשנתיים נפגעה אנושות בתאונת דרכים בין משאית לבין האוטובוס שהסיע את ילדי כיתתה לטיול שנתי.
"בינואר לפני שנתיים מעיין הייתה בכיתה ד', נרגשת מאוד לקראת הטיול השנתי שמחכים לו כל השנה. לפני העלייה לאוטובוס היא התערבה עם חברה מי תשב מקדימה. הן עושות 'אבן, נייר ומספריים', מעיין מנצחת בהתערבות ושמחה על זה שהיא קיבלה את המקום שרצתה. ואז היא שוב מתערבת עם חברה, הפעם בנוגע למי תשב ליד החלון. גם בהתערבות הזאת היא מנצחת, ושוב היא שמחה ושרה שירים", משחזרת אמה את המהלך שגרם לחייה של המשפחה מאבן-יהודה להתהפך.
"בערך בשעה 9:30 בבוקר, משאית מתנגשת באוטובוס הטיולים. מכל הנוסעים, רק ילדה אחת נפצעת - מעיין. היא מובלת לטיפול נמרץ, וכשאני מגיעה לשם אני מגלה ילדה מורדמת, מונשמת, מלאת צינורות, ואומרים לנו שלפנינו 72 שעות קריטיות", משחזרת אסתר.
כעבור שלושה ימים מעיין התחילה לנשום בכוחות עצמה, ואחרי שבועיים וחצי התעוררה והועברה לשיקום בבית לוינשטיין. במהלך השנה היא עברה ארבעה ניתוחי ראש, כשאמא אסתר מלווה אותה, מלטפת, מחבקת ושרה לה עד הרגע שבו היא מורדמת לקראת הניתוח.
"בתוך כל המסע הזה אני גרושה, אין לי אחים ואחיות, אין לי בארץ משפחה מורחבת, זאת רק אני ואמא שלי, וכמובן אבא של הילדות שגם הוא בתמונה, אבל הייתי צריכה עזרה", מספרת אסתר, ומגלה איך יצרה קהילה תומכת בעזרת שיתוף הסיפור שלה.
"התחלתי לכתוב בפייסבוק יומן שקראתי לו 'יומני היקר'. כתבתי ממקום הישרדותי ולא מתקרבן. כל פוסט הביא איתו עוד עוקבות. סיפרתי למשל על הפעם הראשונה שבה אני חוזרת הביתה והוא ריק ממעיין, או שכתבתי שאני צריכה עזרה בהשגחה על מעיין בבית לוינשטיין, כי שם אי-אפשר להשאיר קטין ללא נוכחות מבוגר. מרגע זה התגייסו נשים מהקבוצה להיות עם מעיין, וזה היה מרגש".
בעצם גילית ויצרת בעצמך את כוחה של קהילה.
"כן. קודם כל אני גרה במקום קהילתי, באבן-יהודה, ושם התגייסו למעננו והחברות עשו קמפיין גיוס המונים ועזרו לי מאוד. וגם יצרתי קהילה שנולדה מתוך הפוסטים בפייסבוק, וקיבלתי באמצעותה את כל העזרה שהייתי צריכה".
"למדתי איך לקבל את המציאות"
ולא רק עזרה, אלא גם דחיפה להפוך את המסע המאתגר למופע בימתי, שאיתו היא מופיעה בכל הארץ, בדגש על חברות וארגונים שאליהם היא מוזמנת.
"בחודש יולי 2024 פירסמתי פוסט וסיפרתי שאני רוצה להעלות מופע ומחפשת במאי. בעקבות הפוסט, דניאל קובלר מצטרף אליי לכתיבה ועושה זאת בהתנדבות, ואת הבימוי לוקחת על עצמה אשת התיאטרון המוערכת דניאלה מיכאלי. ב-24 בספטמבר עומד מופע מהוקצע, כולל וידיאו, שהופך להיות עבורי קרקע לריפוי.
"אבל לא רק עבורי, אלא גם עבור מי שמגיעים לצפות בו. אנשים אומרים לי שהם לא יוצאים אותו דבר מהמופע, שמסביר גם מה זה אומר לקחת החלטה ולבחור בחיים", אומרת אסתר – שהיא זמרת, מורה למוזיקה וכיום גם מרצה.
"אני זוכרת סיטואציה בטיפול נמרץ שבה אני חושבת איך אני בכלל ממשיכה. המופע עזר לי להבין שאני לא בחרתי במציאות שנפלה עליי, אני לא יכולה לשנות אותה, אבל אני יכולה לחיות בקבלה ואהבה שלה, ובלי להסתתר. זה גם המסר שאני מעבירה לכל מי שמגיע למופע"
כיצד השפיע עליה המופע? "אני זוכרת סיטואציה בטיפול נמרץ שבה אני חושבת איך אני בכלל ממשיכה", היא מספרת, "המופע עזר לי להבין שאני לא בחרתי במציאות שנפלה עליי, אני לא יכולה לשנות אותה, אבל אני יכולה לחיות בקבלה ואהבה שלה, ובלי להסתתר. זה גם המסר שאני מעבירה לכל מי שמגיע למופע, וכל אחד לוקח את האור הזה למקום שלו ועושה בעזרתו שינוי".
"בתוך האתגר - קיבלנו זכות להשפיע"
וכשאסתר מדברת על שינוי, היא מתכוונת גם להתמודדות שעברה כשהתברר שניתנה הנחיה לא לאפשר למעיין להגיע למסיבת פורים בבית הספר. "לקראת פורים, ללי-יה עלה רעיון לתחפושת עבור מעיין והחלטנו להביא אותה מחופשת לבית הספר. ביקשתי רשות, אבל נעניתי שבית הספר קיבל הנחיה לא לאפשר זאת מחשש שהנוכחות של מעיין תעורר טריגרים אצל הילדים שהיו מעורבים בתאונה", היא מספרת.
אסתר חשפה את הסיפור המקומם ב-ynet. "למחרת אני מתעוררת לכותרת ראשית ולסערה תקשורתית, שבעקבותיה נולדה הנחיה חדשה של נציבות שוויון הזכויות לאנשים עם מוגבלות. ההנחיה קובעת שאסורה הדרה או אפליה של ילדים עם מוגבלות ממרחב חינוכי וציבורי", אומרת אסתר, ומספרת שבעקבות הפרסומים פנו אליה אמהות שחוו מקרים דומים של הדרת ילדיהם מפעילויות בבית הספר בגלל מצבם הבריאותי.
הטבעת חותם. מעיין הטביעה חותם.
"כן, היא הטביעה. אני עזרתי לה. וגם יצרנו מסיבה אלטרנטיבית שבה ילדים הגיעו לחגוג איתה. בתוך האתגר שנקלענו אליו נוצרה זכות של מעיין ושלי להשפיע. בסוף המופע אומרים לי רבים שהסיפור שלנו עוזר להם לקום על הרגליים בתוך האתגרים שהם חווים בחייהם".
את חושבת לפעמים מה היה אילו מעיין לא הייתה מנצחת בהתערבות?
"יש לי כל הזמן מחשבות על מה היה אילו. היו לי עם מעיין עשר שנים מדהימות, תיכננו לנסוע שלושתנו לתאילנד, הספקנו לתכנן את בת-המצווה שלה ואעשה לה את החגיגה בדיוק כפי שהיא תיכננה. אני רק לא יודעת אם היא תדע שיש לה בת-מצווה. אני רואה ילדים בגילה, ילדים מהכיתה שלה, שהולכים לחוגים ועושים דברים. ברור שהמחשבה על מה היה אילו קיימת", מודה אסתר.
אבל גם בתוך ההתמודדות שאינה נגמרת, אסתר אומרת שהיא מרגישה רצון להגשים את עצמה, לחוות זוגיות חדשה ולהמשיך לפגוש את הקהל במופעים. "אחרי אובדן יש לך אופציה - או להתמוטט או לחפש משמעות חדשה. אצלי המשמעות הגיעה בצורה טבעית על הבמה, כי אני באה מהבמה, אני זמרת".
ניתן להזמין את המופע באתר yomani.online
פורסם לראשונה: 00:00, 26.02.25
