מילואימניקים אוכלים בפוד-טראק שהוקם לזכרו של רס"ל (במיל') אלקנה יהודה ספז
"אלקנה אהב לתת ולשמח אנשים. הוא תמיד אמר, 'כשאתה מביא דברים טובים, אתה משמח אנשים'", כך מספר אליהו על בנו, רס"ל (במיל') אלקנה יהודה ספז ז"ל, לוחם בחטיבה 261, שנפל בדרום הרצועה באסון הכבד של קריסת המבנים ב-22 בינואר 2024, שבו נפלו 21 לוחמי מילואים. אלקנה, שהיה בן 25 בנופלו, הותיר אחריו זוג הורים וחמישה אחים ואחיות.
"עלינו מצרפת לקריית ארבע ב-1992", ממשיך האב, "מילדות, אלקנה היה רואה את החיילים ששומרים עלינו ואומר שהוא רוצה להיות לוחם. כשהגיע לגיל גיוס, אלקנה קיבל פטור משירות צבאי אבל נלחם להתגייס, ולא סתם להתגייס - אלא לשירות קרבי, עד שבסוף ביטלו לו את הפטור והוא התגייס להיות לוחם".
3 צפייה בגלריה
רחל ואליהו ספז, הוריו של אלקנה ז"ל, מאכילים חיילים בפוד-טראק שהקימו לזכרו של בנם
(צילום: באדיבות המשפחה)
את הרצון של אלקנה להעניק לאחר, משפחתו לקחה צעד קדימה, והגשימה את חלומו: בקצה של תחנת הדלק בקריית-ארבע, הקימו בני משפחתו פוד-טראק, לטובתם של החיילים ומשרתי כוחות הביטחון באזור.
"אלקנה נמצא איתנו כאן ברוחו"
הרעיון התחיל עוד לפני 7 באוקטובר כשאלקנה, שעבד אז במסעדה בתל אביב, חשב על מיזם שישלב בין מסעדנות ועזרה לחיילים. לאחר נפילתו, הרעיון הפך למפעל הנצחה. "תוך כדי השבעה כבר חשבנו איך ננציח אותו", מספר האח שי. "ידענו שהכיוון יהיה לשמח את החיילים שלנו דרך אוכל".
הקמת הפוד-טראק לא הייתה פשוטה ודרשה משאבים והשקעה, אך המשפחה לא ויתרה על הרעיון. "נפגשנו עם אנשי מקצוע שייעצו לנו ויצאנו לקמפיין המונים, בנינו את כל המרחב מאפס - הדשא, הספסלים, העגלה עצמה, והכול ברוחו של אלקנה", מספר שי. "חצי שנה לאחר נפילתו של אלקנה, פתחנו את הפוד-טראק".
אלקנה יהודה ספז ז"ל. נלחם להתגייס ולהיות קרביללאהפוד-טראק פועל בימים שני ורביעי, ומוציא קרוב ל-250 מנות עבור החיילים. "אבא שלי עושה פה הכול וללא מטרות רווח", מוסיף שי.
בין המתנדבים גם חבריו של אלקנה. צור מרגוליס, חבר קרוב שאף התגורר איתו תקופה מסוימת בתל אביב, מספר: "אני לא גר פה באזור, אבל אני מפנה את זמני כדי לבוא ולתת יד. אלקנה היה חבר כל כך טוב, שכולם היו בטוחים שהוא החבר הכי טוב שלהם.
"החוסר שלו מורגש מאוד, אבל המקום הזה מחייה את רוחו", מוסיף מרגוליס. "אמנם הוא לא פה פיזית, אבל הוא נמצא פה ברוח הכנסת האורחים הנדיבה, האווירה והמוזיקה - אלו בדיוק הדברים שאפיינו אותו, ושכל כך חסרים לכל מי שהכיר אותו".
"אלקנה היה הדבק של המשפחה, וידע לחבר בין כולנו", משתפת תפארת, הצעירה בין האחים. "היה לו קול חזק, כשהוא היה מגיע למקום - כולם היו יודעים שאלקנה הגיע. הוא תמיד היה מביא איתו אופטימיות ואווירה טובה".
"לראות חייל בשיא החום עם הווסט, הקסדה והקרמי עליו, מגיע לפוד-טראק ומקבל ג'בטה טובה עם פרגיות, צ'יפס ופחית שתייה כשעל הפנים שלו עולה חיוך ענק - זה שווה הכול", מסכם שי. "השאיפה והחלום הוא להקים פוד-טראק כזה בכל גזרה שבה יש חיילים. זאת המורשת שאלקנה השאיר לנו - לשמח חיילים, כי באמת מגיע להם".
פורסם לראשונה: 00:00, 19.08.25
