תשעה חודשים חלו מאז האירוע בו י', נער בן 16 על הרצף האוטיסטי, דקר בידו אדם שעימו לא הייתה לו היכרות קודמת. התקרית אירעה על רקע אבל כפול שאיתו י' התמודד: הוא יצא לסיבוב בשכונה, לתלות מודעת אבל לקרובת משפחה שנפטרה, אחרי שגם אמו נפטרה חודש לפני כן. "שיכור קילל אותו, והוא היה עם פותחן שאיתו הוא חתך את הדבק", מספר אביו.
הפסיכיאטר המחוזי קבע כי בעקבות מצבו הנפשי של י' הוא לא היה אחראי למעשיו, אך המדינה לא חזרה בה מכתב האישום, שהוגש זמן קצר אחרי התקרית.
"לפני התקרית הוא היה בסדר", סיפר האב, "הוא ילד שאוהב מוזיקה, וכשיש אירועים בבית הכנסת הוא אחראי על ההגברה. משלמים לו על זה אפילו מאה שקל, אבל הכסף הוא פחות העניין כאן - העיקר שיש לו תעסוקה".
היעדר תעסוקה הוא צמד מילות מפתח בחייו של י': בבית הספר לנערים על הרצף האוטיסטי הוא לא השתלב היטב, כי מרבית הנערים שם נמצאים במצב קשה יותר בהשוואה אליו. אך נדמה שלאיש לא היה אכפת במיוחד, עד התקרית האלימה.
"פתאום כל המערכת התעוררה", הוא מתאר, "אבל התעוררה בשביל לסבך אותו, לא בשביל לעזור לו. איך זה שעד היום לא עזרו לו? אין פסיכולוגים, אין שום דבר".
"המדינה העדיפה את הפתרון הקל"
מה שאירע מאז הגשת כתב האישום מלמד על אוזלת היד של משרד הרווחה בטיפול בנערים שעברו אשפוז פסיכיאטרי, ועל המחסור החריף בפנימיות שיודעות להתמודד עם ילדים במצב נפשי קשה.
אחרי כחודש במעצר בכלא "אופק", י' שוחרר למעצר בית, ובשירות המבחן המליצו על העברתו לפנימייה פוסט-אשפוזית. בתחילה הוא סירב לשמוע על כך, אך בהמשך נעתר, ואף הלך לריאיון קבלה במוסד שעליו המליצו במשרד הרווחה - "בני ארזים" בראשון לציון.
אלא שאז עלתה בעיה אחרת, מוכרת עד כאב לכל מי שעוסק בתחום: "בני ארזים", שנחשבת ייחודית ביכולתה להתמודד עם בני ובנות נוער במצב נפשי קשה ועם התנהגות מאתגרת - מלאה עד אפס מקום וזמני ההמתנה ארוכים, ארוכים מאוד. חצי שנה לפחות.
עו"ד רן אבינועם: "במקום שהמדינה תמצא פתרון הולם לקטין הזה, עם נסיבותיו המורכבות, היא העדיפה ללכת על פתרון קל ולעצור אותו מאחורי סורג ובריח"
עד שיימצא עבורו מקום, י' נותר במעצר בית עם אביו. השהות הארוכה בחלל הקטן, בחוסר מעש, לא היטיבה עימו. "כשסוגרים שניים בתוך בית במשך כל כך הרבה זמן, ועוד כשמדובר בילד עם אוטיזם, במצב שלו, למה מצפים? שלא יהיו ויכוחים?" אומר אביו בכאב.
לדבריו, בקשותיו לשירות המבחן כי ימליץ לבית המשפט להקל בתנאי המעצר ולאפשר לבנו יציאות למערכת החינוך, לתעסוקה או אפילו לקניון בליוויו - נענו בשלילה. האוורור היחיד שהתאפשר לו הוא יציאה לבית הכנסת, לומר "קדיש" על אמו.
אחרי חודשים ארוכים בבית, סיפר האב לעו"ס משירות המבחן על הוויכוחים ועל המתח שמצטבר. שירות המבחן, בתגובה, מיהר להמליץ לבית המשפט על הוצאתו של י' מהבית והחזרתו למעצר. האב טוען שכלל לא התכוון שזו תהיה התוצאה.
"דיברנו עם קצינת המבחן שתדאג לו למסגרת, והיא דאגה לו לבית סוהר", הסביר מאוחר יותר לבית המשפט. "במקום שהמדינה תמצא פתרון הולם לקטין הזה, עם נסיבותיו המורכבות, היא העדיפה ללכת על פתרון קל ולעצור אותו מאחורי סורג ובריח", אומר עו"ד רן אבינועם, המייצג את הקטין מטעם הסנגוריה הציבורית.
"סורג ובריח רק כמוצא אחרון"
כעבור חודשיים בכלא "אופק", בית המשפט המחוזי הורה לשחרר את י' בחזרה למעצר בית - אך המדינה התנגדה וערערה על ההחלטה לבית המשפט העליון, בדרישה כי י' יישאר במעצר. ערעור המדינה לא התקבל לאחר שבשבוע שעבר הורתה שופטת העליון גילה כנפי-שטייניץ על שחרורו של י' בחזרה למעצר הבית, אחרי שהאב חזר והצהיר על כך שהוא לא חושש לקבלו בחזרה.
בדבריה, מתחה ביקורת על התנהלות המדינה: "נקודת המוצא בעניינו של קטין היא כי אין להורות על מעצרו מאחור סורג ובריח עד לסיום משפטו, אלא כמוצא אחרון", כתבה כנפי-שטייניץ. "לדברים אלה משנה תוקף מקום בו מוסכם על הכול כי המקום הראוי לו לקטין הוא מסגרת חוץ-ביתית שיקומית, אך זו נמנעת ממנו חודשים ארוכים מטעמים של מצוקת מקום.
"אין מדובר רק בקטין, אלא בקטין בעל צרכים מיוחדים, מאפיין המעצים את הנזקים הפוטנציאליים הצפויים לו ממעצר מאחורי סורג ובריח", הוסיפה השופטת.
אתמול (שני) י' סוף-סוף שוחרר לביתו מכלא "אופק", אך סיפורו רחוק מסיום: שיבוצו ב"בני ארזים" עדיין לא נראה באופק. "לא הגיוני שבכל מדינת ישראל הגדולה אין מוסד אחד שמתאים עבור י' ויש בו מקום פנוי. זה לא תקין ולא ראוי", אומר עו"ד אבינועם.
המחסור במקומות פנויים ב"בני ארזים", והיעדר חלופות מתאימות אחרות לילדים במצבים הקשים ביותר, ידוע למדינה זה זמן רב.
לפני חודשים אחדים פרסמנו את סיפורם של נערים ונערות במצבי קצה נפשיים, שלא נמצא עבורם מקום בפנימייה המתאימה למצבם. לעתים, כמו במקרה של י', הכניסה לרשימת ההמתנה למסגרת המותאמת מתבצעת רק אחרי שהתקרית האלימה כבר התרחשה. לפעמים זה קורה רגע לפני ההסתבכות.
"ברווחה אמרו לי: 'זה לא מקרה חירום'", סיפרה שדא, אמו של נער שהמתין במשך חודשים למקום בפנימייה, לאחר שהתנהגותו בבית הלכה והקצינה, בריאיון לכתבה ההיא. "אם זה לא חירום - מה כן? מחכים שהוא יתעצבן על מישהו מחוץ לבית וייתן לו מכה, ואז הוא ילך לכלא 'אופק'?".
3 צפייה בגלריה
"מחכים שהוא יתעצבן על מישהו מחוץ לבית וייתן לו מכה, ואז הוא ילך לכלא 'אופק'?"
(צילום: עידו ארז)
במשרד הרווחה מסרו אז בתגובה כי הם מודעים למצב, והודו כי כיום מעט מסגרות מצליחות להתמודד עם הנערים והנערות במצבי הקצה של בעיות התנהגות ורקע פסיכיאטרי.
משרד הרווחה והביטחון החברתי מסר בתגובה: "מדובר במקרה מוכר שמטופל מקרוב על ידי גורמי המקצוע במשרד. השמה ב'בני ארזים' כרוכה בהמתנה, ואנו עושים כל אשר ביכולתנו על מנת שייקלט בה בהקדם האפשרי. במקביל פועל המשרד להרחבת המענים לילדים ולבני נוער במצבים דומים, והקמת מסגרות מתאימות למטרה זו. נמשיך ללוות את המשפחה מקרוב עד להשמה של הנער במסגרת".
פורסם לראשונה: 00:00, 09.12.25
