עם סינר שחור על המותניים וחיוך על הפנים, מסתובבת בין הסועדים במסעדה של חברת ההייטק "לייטריקס" בירושלים נעמה אהרון (27), צעירה עם תסמונת דאון. היא מגיעה לכאן בכל בוקר בשעה שמונה וחצי, לקומה ה-11 בבניין שסמוך למרכז הגיאולוגי בגבעת רם, כדי להיות חלק מצוות המסעדה.
"אני עורכת שולחנות, מחלקת תפריטים ומסדרת את הסכו"ם", מספרת נעמה. "אני שמחה לפגוש כאן את האנשים. אני מרגישה כאן עצמאית. אני מרגישה בטוחה עם עצמי".
בזמן שענף המסעדנות נאבק במחסור בידיים עובדות ובשחיקה, נעמה היא חלק מדור חדש בירושלים של צעירים עם מוגבלויות, בוגרי עמותת "שלוה", שפרצו את גבולות התעסוקה המוגנת, והפכו לחלק בלתי נפרד מעולם המסעדנות בעיר.
הבוגרים, שחיים בדיור בקהילה של העמותה ומקיימים אורח חיים עצמאי, עובדים בבתי הקפה ובמסעדות הכי שוות בבירה כמו "מחניודה", "נאיה", "קפה ליאון", "קפה גן סיפור", ואפילו שותפים לניהול השוטף של קפה "שלוה".
נעמה וחבריה, ממערך הבוגרים של "שלוה", מוכיחים שמוגבלות היא לא מחסום למקצוענות.
את הבאתה של נעמה למטבח של "לייטריקס" יזם השף אורי נבון, מקבוצת "מחניודה". "לפני 15 שנה בישלתי ארוחה לאירוע של 'שלוה', ונוצר בינינו קשר. נעמה היא לגמרי חלק מהצוות. היא יושבת איתנו לבריפים, לטעימות.
"זה עושה טוב לכולם, בכל הרבדים. את הצוות שלנו זה דוחף לנקודות סובלניות יותר ורכות יותר. כל האנשים שמסביב לזה, מקבלים מידה מסוימת של ענווה", מתאר נבון, "כל המהלך של לגשת ל'שלוה', זה כדי להחזיר לקהילה. זה לא קשור למצוקת כוח אדם במסעדות. גם אם יהיו לי אקסטרה אנשים, אנחנו לא נפסיק את שיתוף הפעולה הזה".
קרן לויט אלוני, מנהלת תחום חוויית העובד ב"לייטריקס", הוסיפה ואמרה כי "גם בעידן ה-AI, הדברים החשובים ביותר נשארים אנושיים. העבודה עם 'שלוה' מזכירה לנו שהצלחה לא נמדדת רק במה שאנחנו יוצרים, אלא גם באנשים שאנחנו בוחרים לצעוד איתם בדרך".
"זה לא טובה, זה מיטיב איתנו"
כמו נעמה, גם יאיר פומברג (36) וברק קדושים (38) גרים במערך הדיור בקהילה של משרד הרווחה, המופעל ע"י עמותת 'שלוה', ועובדים במסעדות בעיר.
אחת המטרות של הפרויקט היא לשלב את בוגרי העמותה בתעסוקה, ולבנות להם מודל של עצמאות.
מחוץ למרכז "שלוה" בירושלים ניצב הפודטראק של העמותה. שם עובד יאיר פומברג, המוכר בעיקר כמתופף של להקת "שלוה", שאפילו חיבק את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.
למרות הבמות הגדולות, יאיר מתרגש מאוד מנוכחות המצלמה. "אני מתרגש כל בוקר לעבוד כאן. אני אפילו מצטיין החודש", הוא מכריז. "אני עובד כאן כבר שש שנים, זה מקור הפרנסה שלי. מקום שמעולה לי. התחלתי גם לעבוד בקופה, כיף לי פה. כיף לי לתת שירות ללקוחות".
"זה לא טובה, זה מיטיב איתנו", אומר קלמן סמואלס, מייסד ונשיא ארגון שלוה. "ה'אימפקט' הוא אדיר. זה לא טרנד של 'נייס טו האב'. תראה לי איפה עוד יש פודטראק עם אנשים עם מוגבלויות. החיבור הוא אותנטי, זה מבריא הרבה אנשים", אומר קלמן.
אורי נבון: "זה עושה טוב לכולם, בכל הרבדים. את הצוות שלנו זה דוחף לנקודות סובלניות יותר ורכות יותר. כל האנשים שמסביב לזה, מקבלים מידה מסוימת של ענווה"
"תמיד היה לי חלום שכשאפתח עסק משלי יהיה לי עובד עם צרכים מיוחדים", אומר תמיר גריפלר, מנהל ובעלים של "קפה גן סיפור". "ברק הוא העובד היחיד שלי שכועס עליי כשאני אומר לו שיש לו חופש", מספר תמיר על ברק קדושים שעובד במסעדה.
"אני אוהב לעבוד פה. אני בא כל יום בשבע בבוקר. כיף לי לעבוד פה. בזכות תמיר ובזכות 'שלוה' אני פה. אני אוהב את זה שאני עובד מהר ופעיל, אני אוהב לפגוש פה חברים", אומר ברק. "אנשים מסתכלים עליי ואומרים לי בוקר טוב. זה כיף. אני גם אוכל פה כל יום. אני הכי אוהב לאכול פה פסטה חלבית. גם בחופשים אני רוצה להיות פה", אומר ברק.
תמיר מספר שגם מעבר לשעות העבודה, יש אינטראקציות מחוץ למסעדה עם ברק. "אני זוכר שכשהייתי ילד וראיתי ילד עם תסמונת דאון, היה אסור לפנות אליו ולדבר. דברים משתנים.
"יום אחד ברק לא הרגיש טוב ולא הגיע לעבודה", הוא משחזר, "כולם התחילו לשאול באותו יום איפה הוא. גם כשהוא יוצא לחופש, יש מישהו אחר בסידור עבודה במקומו, אבל כולם שואלים איפה הוא. הוא עובד כמו כל עובד, ופה הבנתי שניצחנו.
"זה לא לעשות טובה או לעזור לקהילה, אלא כעובד הוא מוכיח שהוא טוב מהרבה עובדים אחרים. ואם ברק יכול, כל העובדים יכולים. ברק הוא דוגמה חיה שאפשר לעשות הכול. הוא יגיע לפה בגשם ובשלג".
פורסם לראשונה: 00:00, 29.05.26
