"כשמגיעה הודעה על אירוע מהסוג הזה, המשטרה מקפיצה את גורמי הרווחה מהרשות המקומית. הם אלה שמתחילים לאפיין: יש ילדים? מי הם בני המשפחה הנוספים? העובדים הסוציאליים נשארים באירוע שעות ארוכות, לפעמים לתוך הלילה ולתוך סוף השבוע, כדי לראות איך תומכים בהם ועוזרים להם להכיל את האירוע ולעבד אותו באופן ראשוני".
כך הסבירה חוה לוי, עובדת סוציאלית ראשית לחוק הנוער במשרד הרווחה - הסמכות האמונה על קביעת אופן הטיפול וההגנה על ילדים.
בעקבות המקרים האחרונים, שבהם נרצחו נשים על ידי בני זוגן, והילדים נותרו ללא האם שנרצחה וללא האב שנעצר כחשוד ברצח, תיארה לוי: "הילדים בבת-אחת מתייתמים וצריך לתת לזה מענה. תלוי בגילו של הילד ובהרכב המשפחה המורחבת - זה כמו פאזל עם הרבה מאוד חלקים שמתחילים לבדוק בזמן אמת, כדי לראות מה הכי נכון עבור הילדים בכל שלב. לא כל החלטה של ההתחלה, תהיה זו שתתקבל בהמשך.
"יש אירועים שבהם המשפחה המורחבת מיד תגיע, והילדים יילקחו לבני המשפחה. יש אירועים - והיו לנו כאלה לאחרונה - שהמשפחה לא נמצאת בישראל, או שהמשפחה נמצאת בהלם כזה שהיא עוד לא מסוגלת להתמודד עם הילדים.
"יש ילדים שיילקחו למסגרות של משרד הרווחה - אומנת חירום, מרכז חירום. יש לנו סמכות על פי חוק להפעיל אמצעי חירום ולהעביר את הקטין למשמורת שלנו, ובשלבים הראשונים לקבוע את השהות שלו. תוך 96 שעות עד שבעה ימים, נגיע גם לבית המשפט.
"ככל שאפשר לא להפריד ילדים מהמשפחה - נעשה זאת. התפיסה היא שהמשפחה באבל גדול, והילד הוא חלק מהדבר הזה. אנחנו משתדלים לא להגיע למצב שבו הילד מנותק מבני משפחתו.
ינינה (יונית) מסוודא ז"ל ובנה בן החודשיים. נרצחה על ידי בן זוגה כי ביקשה להיפרד
(צילום: באדיבות פורום מיכל סלה )
"הילד עסוק בשאלה: מי אני? אני ילד של רוצח? ילד של נרצחת? אנחנו רוצים למנוע ככל האפשר התפתחות של פוסט-טראומה מורכבת. מה שמנחה אותנו הוא מה שאנחנו מעריכים כטובתו של הילד. זה אומר שלעתים ההחלטה תהיה להשאיר ילד בקרב בני המשפחה שלו, ולפעמים אפשר לומר - זה לא מתאים. השיקול המכריע הוא טובת הילד.
"ולפעמים טובת הילד היא להיות במקום שבו הוא במרחק מהנעשה. לפעמים, כשהאובדן בלתי נתפס, המשפחה לא תמיד מסוגלת להכיל גם את המצוקה של הילד, שהיה עד לאירוע".
פורסם לראשונה: 00:00, 04.11.26
