פרויקט מיוחד בשיתוף זיכרון בסלון
כשהגעתי עם רפאלה למיגונית בשטח מסיבת הנובה, אותו מקום בו הסתתרה כשמחבלי חמאס טבחו בהם, היא אמרה לי: "עברתי פה שואה ושרדתי". האמירה הזאת נשארה איתי. מאז, אחרי חודשים של עיסוק בהסברה סביב המלחמה, פתאום הבנתי למה זה כל כך משמעותי להעביר את מה שעברנו לעולם.
עבור הדור שלנו, שורדי השואה הם קשישים שהולכים ומתמעטים ולצערנו בעוד כמה שנים לא יישארו עוד אנשי עדות. אבל ב-7 באוקטובר פתאום גילינו שורדים בכל הגילאים, גם ילדים ואפילו תינוקות. אלו עדויות ישירות מהתופת של מי שהיה שם. הפעם לא צריך קטעי ארכיון בשחור-לבן ששרדו את מה שהנאצים לא הספיקו להעלים, כי הנאצים החדשים, חמאס, דאגו לתעד הכול במצלמות פרו ולשתף בגאווה.

2 צפייה בגלריה
זיכרון בסלון על אדמת דובאי
זיכרון בסלון על אדמת דובאי
זיכרון בסלון על אדמת דובאי
(עמותת "ביחד ערבים זה לזה")
בחברה הערבית לא לומדים על השואה בבית הספר, כמו אצל השכנים היהודים. אני עצמי הגעתי בפעם הראשונה ל"יד ושם" רק בצבא ובגיל 30 פגשתי לראשונה שורד שואה. כשהחלטתי שאני עושה זיכרון בסלון בערבית, עם העמותה "ביחד ערבים זה לזה" - היו שחששו להגיע. אולי פחדו מתגובות של קיצוניים. אבל לאט, לאט הפחד התפוגג, ההיענות עלתה ומזה חמש שנים צעירים ערבים רבים פוקדים את "זיכרון בסלון". הצלחנו אפילו לקיים סלון זיכרון בדובאי, לראשונה על אדמת מדינה ערבית.
השנה החשש שוב ביקר אותי: איך נוכל לקיים סלון בערבית לזיכרון השואה בזמן שאנחנו במלחמה, כשרק עברנו טבח ורצח עם פה בארצנו שלנו? כן, ה-7 באוקטובר נחרט בכולנו. גם בחברה הערבית בישראל, הרי בין הנרצחים והחטופים ישנם ערבים ישראלים. גם בין סיפורי הגבורה.
אבל אז החלטתי עם חבריי שדווקא בגלל הטבח שעברנו, ודווקא בגלל השותפות בין יהודים וערבים שהתאחדו בזמן המלחמה כנגד האיום המשותף - השנה לזיכרון בסלון יש משמעות חשובה במיוחד.
2 צפייה בגלריה
עם משלחת של ערבים ישראלים באושוויץ
עם משלחת של ערבים ישראלים באושוויץ
עם משלחת של ערבים ישראלים באושוויץ
(עמותת "ביחד ערבים זה לזה")
בסלון שלי השנה יהיו צעירים מכל החברה הערבית ישראלית, מוסלמים, נוצרים ודרוזים. נקריא קטע עדות מתורגם לערבית ונקיים שיח משותף על השואה וזיכרונה עם התייחסות בלתי נפרדת לטבח ה-7 באוקטובר.
אני משוכנע שיש מי שחושב שמה שעברנו באותה שבת שחורה יגרום לכך שהדור הצעיר לא ירצה להתבונן בנושא השואה, כשעודו ספוג במראות ועדויות זוועות הטבח. אני חושב אחרת. חשוב שנלמד על העבר, חשוב שנזכור ונזכיר, דווקא כי עברנו את זה שוב, דווקא כי למדנו שאי אפשר להשאיר את המילים "לעולם לא עוד" כסיסמה.
יוסף חדאדיוסף חדאדללא קרדיט
אי אפשר גם לסמוך על העולם שיקיים את ההבטחה הזו, זה תלוי רק בנו. גורלנו בידינו, וחשוב שכולנו- יהודים וערבים, ימנים ושמאלנים, דתיים וחילונים, כל חלקי החברה הישראלית נהיה מאוחדים, נזכור את השואה, נזכור את ה-7 באוקטובר, ננציח את הקורבנות ונתפלל למען החטופים שלנו שישובו במהרה. אינשאללה.
פורסם לראשונה: 05:00, 03.05.24