בג"ץ קבע היום (ה') בדעת רוב כי יש לפנות תוך שלוש שנים מבנים בהתנחלות מצפה כרמים שבבנימין, מאחר שהם נבנו על קרקע פלסטינית פרטית. ההחלטה הופכת את החלטת המחוזי בירושלים מאוגוסט 2018, שהורה להסדיר את מעמד המבנים בהתנחלות תחת "תקנת השוק".
בפסק הדין, שניתן על-ידי הנשיאה אסתר חיות, המשנה לנשיאה חנן מלצר והשופט ניל הנדל, נקבע כי תימנע הקמת מבנים בלתי-חוקיים נוספים במקום, וכי המבנים הקיימים שבנויים יפונו. עם זאת, בג"ץ הורה כי פינוי המבנים יתבצע רק לאחר שיימצא למחזיקים, בתוך שלוש שנים מיום מתן פסק הדין, מענה חלופי ראוי והולם בדרך של הקצאת קרקע חלופית על אדמות מדינה והקמת מבנים חליפיים או העתקת המבנים הקיימים לקרקע החלופית.
לצד זאת, בעתירה שהוגשה נגד המאחז, שבו מתגוררות 46 משפחות, דן בג"ץ לראשונה ב"תקנת השוק", שמאפשרת להפקיע קרקעות פרטיות של פלסטינים, אם העברתה לידי בעלי הבתים בוצעה בתום לב. בפסיקתו, קבע בג"ץ כי אפשר להשתמש במקרים אחרים בתקנת השוק בשטחי יהודה ושומרון, אך פסל את תוקפה על ההתנחלות מצפה כרמים. במקרים אחרים, נקבע כי לתקנה יהיה תוקף רק לגבי זכויות אחרות למעט העברת בעלות על הקרקע - ובאופן זמני. עוד נאמר בהחלטה כי יש להחיל את התקנה באופן מצומצם.
בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מאוגוסט 2018, נקבע כי יש להסדיר את מעמד ההתנחלות מצפה כרמים שבמועצה האזורית בנימין, אף שנבנתה על קרקע פלסטינית פרטית. מדובר היה בפסק דין תקדימי, שכן לראשונה החיל בית המשפט את "תקנת השוק" בשטחי יהודה ושומרון.
"תקנת השוק" קובעת כי כל עסקה שנעשתה בתום לב בין הממונה לבין אדם אחר, בכל נכס שהממונה חשבו בשעת העסקה לרכוש ממשלתי, לא תיפסל ותעמוד בתקפה גם אם יוכח שהנכס לא היה באותה שעה רכוש ממשלתי. משמעות הדבר היא שאם המתנחלים התיישבו על האדמה באישור המדינה, אף שזו הייתה בבעלות פלסטינית - המדינה לא תוכל לפנות אותם למרות הפגם בהעברה הקניינית.
"התנאים אינם מתקיימים"
עד לאותה עת, עמדת המדינה הייתה שאין להסדיר יישוב שנבנה על קרקע פרטית, אך בעקבות לחצים שהפעילה שרת המשפטים דאז איילת שקד לשינוי עמדה זו, הציע היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט להשתמש ב"תקנת השוק" על שטחי יהודה ושומרון. בית המשפט קיבל את עמדתו. פסק הדין השליך על גורלן של מאות יחידות דיור ביהודה ושומרון שנבנו על קרקעות פרטיות, שניתן פתח להכשיר אותן.
השופט ארנון דראל מבית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את טענת תושבי מצפה כרמים כי הם התיישבו על הקרקע בתום לב, ועל כן אין לפנותם, אלא לפצות את בעלי הקרקע ולהסדיר את היישוב.
3 צפייה בגלריה
"עבודה של היועמ"ש ותמיכה של הדרג המדיני לא מספיקים". מנדלבליט ושקד
(צילום: יאיר שגיא )
בפסק הדין, קבעו השופטת חיות והשופט מלצר, בניגוד לדעתו החולקת של השופט הנדל, כי התנאים להחלת תקנת השוק במקרה זה אינם מתקיימים. בית המשפט התמקד במיוחד בדרישת תום הלב וקבע כי הממונה על הרכוש הממשלתי באזור יהודה ושומרון – כמעביר הזכות במקרקעין – לא צלח את מבחן תום הלב, משום שעצם את עיניו מלראות את סימני האזהרה המרובים שהיו בפניו לאורך שנים רבות, ובכלל זה העובדה שהיישוב הוקם על מקרקעין מוסדרים הרשומים בבעלות פרטית של פלסטינים.
כמו כן קבע בית המשפט כי גם ההסתדרות הציונית, שנטלה חלק בתכנון ההנחיות החלות על השטח, אינה עומדת בדרישת תום הלב. בית המשפט הדגיש כי במקרה הזה, חלק גדול מהאחריות לתוצאה הקשה והכואבת מבחינת תושבי מצפה כרמים מוטל על המדינה ועל התנהלות הגורמים הרלוונטיים בה, הן בזמן אמת והן במהלך ניהול ההליכים השונים בעניין מצפה כרמים בבית המשפט.
השופט הנדל, בדעת מיעוט, סבר כי מתקיימים התנאים, לנוכח הנסיבות העובדתיות והמשפטיות והבדיקות שנעשו.
ח"כ איילת שקד, לשעבר שרת המשפטים, מסרה בתגובה לפסק הדין: "פסיקה ארורה של בג"ץ. צדק בטח אין כאן. פסק דין של בית המשפט המחוזי ירושלים, עבודה משפטית של היועץ המשפטי לממשלה, תמיכה של כל הדרג המדיני לאורך השנים וגם דעת המיעוט של השופט הנדל לא מספיקים כדי לעשות את הדבר הנכון. סעיף 5 הוא כלי משפטי לגיטימי וטוב שבג"ץ מכיר בכך, אבל אין ספק שמצפה כרמים הוא מקום קלאסי ליישם אותו".
ראש מועצת בנימין, ישראל גנץ, מסר בתגובה: "שופטי בג"ץ ריסקו את זכויות האדם של 250 תושבים והורו על הריסת יישוב חי ומשגשג. בעוול שאין כדוגמתו, ביטלו השופטים את החלטת המחוזי. היישוב הוקם באישור ובהסכמת כל רשויות המדינה. האחריות למניעת העוול מוטלת על כתפי ראש הממשלה, שר הביטחון ונבחרי הציבור".
מהאגודה לזכויות האזרח, שהצטרפה לעתירה נגד ההתנחלות כידידת בית המשפט יחד עם ארגון יש דין, נמסר: "פסק הדין של בית המשפט העליון שניתן היום מוכיח את שטענו מלכתחילה: המאחז מצפה כרמים, כמו מאחזים רבים אחרים והתנחלויות רבות בגדה המערבית, הינו תוצאה של גזל ונישול. בין אם נעשו על ידי תושבים ישראלים ובדיעבד נפרשה חסותן של רשויות המדינה על פלישה וגזל זה, ובין אם הליך הנישול היה מכוון מלכתחילה, התוצאה זהה ואינה יכולה לעמוד בעינה".
