בן-דרור ימיניבן-דרור ימיני
בן-דרור ימיני
סדרת תחקירים ופרסומים של העיתונאים קלמן ליבסקינד וצח שפיצן על ניגודי אינטרסים של שופטים החזירה לזירה את העימות הקבוע בין מערכת המשפט לבין מי שמעז להשמיע עליה ביקורת. יש כבר נוסחה קבועה. בכנסת עלתה הצעה להקמת ועדת חקירה, וח"כ ד"ר שלמה קרעי שלח תלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים. התגובה לא איחרה להגיע, הפעם מצד נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות: "לצד גל הקורונה נדרשת הרשות השופטת להתמודד גם עם גל עכור נוסף, שהגיע לשפל המדרגה בהצעה בדבר הקמת ועדה לבדיקת 'ניגודי העניינים של בכירי המערכת המשפטית'. מדובר בהצעה הנובעת ממניעים לא ענייניים, שנועדה לנגח את הרשות השופטת בניסיון להלך עלינו אימים ולפגוע בעצמאות השיפוטית ובאמון הציבור בבתי המשפט".
התגובה הפבלובית הכניסה את חיות למלכודת משום שליבסקינד ושפיצן, שפרסמו ביקורת רצינית ועניינית, הם עיתונאים ידועים ומוכרים. הם לא פועלים בשירות של אף אחד. הם לא חלק משום גל עכור. ואם עוסקים במניעים שלהם, אז אפשר לעסוק גם במניעים של כל עיתונאי שמפרסם תחקירים על פוליטיקאים. הרי מה שאמרה חיות על ליבסקינד ושפיצן זהה לחלוטין למה שאומר נתניהו על רביב דרוקר. במקום תגובה עניינית הוא מתלונן על מניעים זרים. תגובות מהסוג הזה הן ניסיון להלך אימים על עיתונאים. חבל. חיות מסוגלת ליותר.
וזה מחמיר והולך. בעקבות התלונה שהגיש ח"כ קרעי על ניגודי אינטרסים של חיות, פרסם נציב תלונות הציבור על השופטים, השופט בדימוס אורי שהם, החלטה שרק מחמירה את הבעיה. "התוקפנות וההתלהמות שלהן אנו עדים, לצערי, ממש בימים אלו", כתב שהם, "לא יביאו לקידום המטרות הלגיטימיות של יתר שקיפות מצד המערכת".
נו, באמת. חשבנו שהוא המבקר. מתברר שמדובר בדובר, ולא מוצלח במיוחד. אפשר היה לצפות, לפחות מנציב תלונות, שלא יצטרף למקהלת הטיוח. אבל הוא לא התאפק. לא עבר שבוע והוא חטף תגובה קטלנית מליבסקינד.
הנה דוגמה אחת: ליבסקינד טען שבשנה הראשונה לכהונתה כנשיאה, שלוש פעמים, מתוך שלוש, מינתה חיות את חברתה הילה גרסטל למגשרת. מינוי ששכר מכובד בצדו. ומה ענתה חיות לשהם? שלפעמים אלה הצדדים שבוחרים את המגשר. לפעמים. אבל לא בשלוש הפעמים שבהן מינתה חיות את גרסטל.
 בג"ץ דן בהסכם הקואליציוני שנחתם בין הליכוד לכחול לבן בג"ץ דן בהסכם הקואליציוני שנחתם בין הליכוד לכחול לבן
נשיאת העליון אסתר חיות
(צילום: אורן בן חקון)
חיות גם טענה שלא מדובר בידידה מילדות. לפי כתבות שפורסמו בעבר, הן דווקא כן. לשתיהן היכרות מילדות, מאותה שכונה, נווה עמל בהרצליה, ושתיהן מבית ספר גורדון. צריך להיזהר - העובדה שהן גדלו באותה שכונה לא הופכת אותן בהכרח לחברות ילדות והרי חיות מבוגרת מגרסטל בשנתיים - אבל עדיין יש בעיה בעצם העובדה ששלוש פעמים מתוך שלוש גרסטל קיבלה מינוי כמגשרת.
ככל שבדקתי בין עורכי דין מדובר במגשרת מצוינת, כך שבמקום תגובה מתחמקת הייתה יכולה חיות לומר בפשטות: ההחלטה למנות את גרסטל הייתה נכונה ועניינית, משום שמדובר במגשרת מעולה, בלי קשר לשאלה אם היא חברה שלי או ממתי היא חברה שלי.
התחקירים של שפיצן וליבסקינד, כדאי לדייק, לא חושפים שחיתויות קשות. וניגודי אינטרסים לא מצריכים ועדת חקירה פוליטית והם לא הבעיה החמורה ביותר במערכת המשפט. האימפריאליזם השיפוטי חמור הרבה יותר. הבעיה היא באטימות. הבעיה היא בכך שכל ביקורת זוכה לאותה תגובה.
כך שיורשה לי להציע לכבוד הנשיאה, לכבוד הנציב וגם לבכירים אחרים במערכת: התייחסות עניינית לביקורת תועיל הרבה יותר. גם הודאה בטעויות לא תזיק. ולעומת זאת, ככל שמרחב התגובות שלכם נע בין טיוח למריחה, בנוסף להדבקת מניעים זרים לעיתונאים רציניים – אתם לא מחזקים את אמון הציבור בשופטים. אתם רק מחמירים את הבעיה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com