בימים אלו נמצא מאדים בשיא קרבתו לכדור הארץ. הוא עולה מהמזרח עם רדת החשיכה וקשה שלא להבחין בו. גם בהירותו נמצאת בימים אלו בשיאה בגלל קרבתו - כ-63 מיליוני קילומטרים מכדור הארץ. כעת מאדים בהיר יותר מכוכב הלכת צדק שעם רדת הלילה נראה בכיוון דרום מערב. לכבוד האירוע שמתרחש אחת לכשנתיים אנחנו יוצאים עם סקירה מקיפה בשלושה פרקים על ההיסטוריה, המיתולוגיה, המדע, האסטרונומיה, והטכנולוגיה בדרך לכיבוש כוכב הלכת השכן.
בדרך לכיבוש מאדים - הפרק השני
אחרי שעסקנו בפרק הקודם על ההיסטוריה של חקר מאדים, הגיע הזמן לשאול: מה מצפה לאסטרונאוטים במאדים ואיך גופם ישתנה בתוך כמה אלפי שנים? מאחר שהאבולוציה, כמו הפיזיקה, היא אוניברסלית – ניתן לחזות ביתר קלות כמה מהשינויים שצפויים להתרחש בגופם של אנשי מאדים בהתבסס על מה שמתרחש בגופנו בכדור הארץ. השינוי הראשון הוא צבע עורם. בני אדם החיים באזור קו המשווה, שבו הקרינה מהשמש חזקה יותר, פיתחו עור כהה המגן עליהם מהקרינה המסוכנת, בזמן שתושבי צפון כדור הארץ, פיתחו עור בהיר, הסופג בקלות ויטמין די, משום שהקרינה חלשה יותר וימי השמש מועטים.
עור כהה נוצר מהצטברות של צבען בשם מלנין, המופרש מהשכבה העליונה של העור, ואילו עור בהיר נוצר בשל היעדר מלנין. עם השנים נוצר לחץ אבולוציוני על תושבי ארצות הקור להפריש פחות מלנין, ועל תושבי ארצות החום – להפריש יותר מלנין. ומה לגבי מאדים? תחת האטמוספירה הדלילה, הקרינה המאדימית תהיה מסוכנת לבני האדם הרבה יותר מהקרינה על כדור הארץ. לפיכך ניתן לצפות שילדי מאדים שיפרישו יותר מלנין ישרדו יותר ויעבירו את הגנים לבאים אחריהם.
האם תיבנה מושבה על מאדים בדור הקרוב? האם תיבנה מושבה על מאדים בדור הקרוב?
האם תיבנה מושבה על מאדים בדור הקרוב?
(הדמיה: shutterstock)
אלא שגם זה לא יספיק, ככל הנראה, ובתנאים הקיצוניים של מאדים אלה שישגשגו באמת יהיו אלה שעורם יפריש כמויות הולכות וגדלות של צבען נוסף – קְרוֹטְ-נוֹאִיד. מדובר בפיגמנט אורגני המצוי בעיקר בצמחים, שצבעם נע בין אדום לצהוב. ב-קְרוֹטוֹ-נוֹאִידִים קיימות תכונות נוגדי חמצון והם משמשים גם בתעשיית היופי בכמויות קטנות. מאחר שה קְרוֹטוֹ-נוֹאִידִים יעילים מהמלנין שעורנו מפריש בכדור הארץ כדי לחסום קרני אור מזיקות, סביר להניח שצבע עורם של המאדימים יהפוך במרוצת הדורות לכתום-כהה.
צריך כבר עכשיו לסייג ולומר שכל השינויים הללו תלויים כמובן בכך שלאנשי מאדים תהיה היכולת להסתובב בחוץ ללא חליפות חלל ולספוג את הקרינה המאדימית.
אבל מה שבטוח יקרה גם אם הם ישהו כל חייהם במושבות סגורות, אנשי מאדים צפויים להיות גבוהים מאיתנו בהרבה. כוח הכבידה החלש יאפשר לחוליות בגב להתרחק זו מזו, וללב להזרים דם לגפיים ולראש בקלות רבה. ולאט לאט להפוך לסוג של אנשי גזר. תשאלו את האסטרונאוטים שחוזרים לכדור הארץ איך זה מרגיש. הם חוזרים מעט גבוהים יותר מהרגע שעזבו בגלל השהות בתנאים של חוסר כבידה. (כעבור תקופה קצרה הם חוזרים לגובה הרגיל, אל דאגה).

סופות חול, מטאוריטים - הסכנות על מאדים

אבל כמובן, לא מספיק להקים רק מבנים. צריך למצוא פתרונות לסופות החול האדירות שמתחוללות עליו מפעם לפעם. במהלך הסופות נישאים ענני-החול לגובה של 40-50 ק"מ מעל לפני השטח, והסופות יכולות להשתולל במשך כמה שבועות רצופים. הסופה האחרונה שהתרחשה במהלך 2018 כיסתה חצי מפני הכוכב. זה קרה בדיוק כשהוא היה בקרבה יתרה לכדור הארץ, והאסטרונומים התאכזבו שלא היה ניתן לצלם אותו עם פרטים שניתן לראותם רק כשהוא בשיא קרבתו, ולצפות דרך הטלסקופים בכיפות הקרח שלו, אלא לתקופה קצרה ביותר.
האטמוספרה הדלילה של מאדים גם לא מסייעת במיוחד בעת פגיעת מטאוריטים, מטאורידים ואסטרואידים. עצמים זרים וקטנים השטים בחלל מגיעים לכדור הארץ כל הזמן אבל בדרך כלל הם לא פוגעים באדמה. בחיכוך עם האטמוספירה שלנו, הם מתחממים לאלפי מעלות, מתלהטים ומתפרקים הרבה לפני שהם מגיעים לקרקע. לנו, מלמטה, זה נראה כמו הבזק של כוכב ולכן אנחנו קוראים לו כוכב נופל או מטאור. אבל מטאור הוא רק גרגר אבק, מתכת או סלע שנכנסים לאטמוספירה במהירות של עשרות קילומטרים לשניה.
מאדיםמאדים
זרוע מכתשים. מאדים
(צילום: shutterstock)
ובכן, מדי שנה נכנסים מטאורים ומטאוריטים לאטמוספירה של כדור הארץ, במשקל כולל של כ-200 אלף טון, אך רובם המוחלט נשרף כאמור לחלוטין באטמוספירה. אפשר לומר בהכללה גסה שכל עצם שמשקלו פחות מ-100 קילוגרם יישרף לחלוטין. כל מה שגדול יותר יוותרו ממנו כ-10%. כדי שעצם מהחלל יעשה נזק ממשי הוא צריך להיות גדול מאוד, כך שהוא לא יתכלה תוך חיכוך באטמוספירה. אבל במאדים, בגלל האטמוספירה הדלילה שלו כמעט כל עצם שמגיע מהחלל יפגע על אדמתו. פניו של מאדים מצולקות באלפי מכתשים בגדלים שונים ועד היום מאדים זוכה לפגיעות רבות של מטאורידים ואסטרואידים, אך בגלל סופות החול שמתרחשות בו לעיתים קרובות, חלק מאתרי הפגיעה מתכסים תוך זמן קצר.
דוגמה לכך ניתן לראות עם מכתש ווסטוק, מכתש פגיעה קטן באדמת כוכב הלכת מאדים שגילה הרובר אופורטוניטי בשנת 2005. המכתש בקוטר כ-20 מטרים, ובחלקים משמעותיים בו כוסה על ידי חולות שנעו בעקבות הרוחות במאדים.
נוסף על כך, צריך למצוא דרכים לייצר מזון לאורך זמן. לכן אתגר נוסף שעומד בפני החוקרים הוא להבין האם ואיך אפשר לגדל גידולים חקלאיים, כמו פירות, ירקות וקטניות, על פני מאדים. איננו יודעים בשלב זה האם צמחים יכולים לגדול בקרקע של מאדים, או שיש צורך להביא אדמה מכדור הארץ? איך משפיע כוח הכבידה החלש של מאדים על קצב הצמיחה של המזון ועל איכותו? ואיך אפשר לגדל מגוון רחב של גידולים, שיספקו לבני האדם את כל הצרכים התזונתיים שלהם? מה שכן, המין המאדימי שיתפתח יהיה צמחוני. אומצות בשר מדממות לא יהיו שם. טוב או לא? תלוי את מי שואלים.
יש רעיונות כיצד לעבות את האטמוספרה הדלילה. זאת על ידי חימום הקטבים והמסת הקרחונים שיהפכו לאדים שיתפזרו באטמוספירה של הפלנטה ויעבו אותה. איך? או בעזרת מראות ענק שיפנו לשם את קרני השמש, או על ידי פיצוץ אטומי - כן, ממש לשלוח לעברו פצצות אטום.
אלו רעיונות נחמדים אבל לפי מה שידוע לנו בינתיים אין בו בכל מקרה מספיק מים שיוכלו להאיץ תהליך שכזה. גם אם אנחנו לוקחים בחשבון את המים שנמצאים מתחת לאדמה. יש גם הצעות על שתילת עצים שיספחו אליהם את הפחמן הדו חמצני ויהפכו את כוכב הלכת לפחות רעיל בתוך כמה אלפי שנים. אולי. אבל גם אם כל הרעיונות הללו יהפכו למציאות, הם לא יעזרו. האטמוספרה שלו תמשיך להתנדף ולהיעלם בחלל.
מה קרה למגנטיות של מאדים ואיך זה קשור לאטמוספרה?
לכדור הארץ שלנו יש אטמוספרה בגלל "אפקט דינמו". חלקו החיצוני של גלעין כוכב הלכת עשוי מברזל מותך, מלא בחלקיקים טעונים בגלל תנועתו של כדור הארץ והחיכוך בין החלקיקים. וכמו שאם תשפשפו את היד שלכם בשקית היא תידבק אליכם כמו מגנט, או שבמקרה הפחות נעים תהפכו לחבר שבטעות נגעתם בחולצתו וחטפתם זרם חשמלי. תנועת החלקיקים יוצרת שדה מגנטי רחב שמקיף את כדור הארץ בחלל - אנחנו בעצם מגנט עצום שנע בחלל.
ולמה חשוב שיהיה שדה מגנטי? כי הוא זה שמחזיק את האטמוספרה שמגנה עלינו. בלעדיו לא תוכל האטמוספרה לשרוד את קרינת השמש. השמש שלנו פולטת אינספור חלקיקים טעונים, אותה קרינה אולטרה סגולה, שנעה במהירות פנטסטית בתוך מערכת השמש. לפעמים יש בשמש גם התפרצויות אדירות שמגדילות את זרם החלקיקים. למזלנו כדור הארץ מוגן על ידי השדה המגנטי והוא מסיט והודף את הקרינה הקטלנית הזו ממנו והלאה. הקרינה המעטה שמצליחה לחדור לאטמוספירה, כאשר אותם חלקיקים מוסעים על ידי השדה המגנטי עצמו לקטבים של כדור הארץ, יוצרת את אחד המראות היפים שניתן לראות - הזוהר הצפוני והדרומי. החלקיקים מייננים את אטומי החמצן והחנקן באטמוספירה כשהם פוגשים בהם, ובהתאם לסוג האטומים ולגובה בו הם מתנגשים בהם, השמיים ייצבעו בצבעים ירוק (חמצן) הנפוץ, חנקן (כחול), מימן (אדום), הנדירים יותר. בהחלט מחזה טבע מרהיב במיוחד.
השדה המגנטי של כדור הארץ הודף את קרינת השמש ממנו והלאההשדה המגנטי של כדור הארץ הודף את קרינת השמש ממנו והלאה
השדה המגנטי של כדור הארץ הודף את קרינת השמש ממנו והלאה
(מקור: NASA)
מעריכים שגם לגלעין הברזל של מאדים היה בעבר חלק חיצוני מותך שיצר שדה מגנטי ששמר את האטמוספירה שלו. ואולם מידותיו הקטנות של כוכב הלכת גרמו לגלעין להתקרר מהר יותר. כשהחום אבד, הגלעין התקשה ואיתו אבד השדה המגנטי. מאותו רגע הנזק לאטמוספרה הוא בלתי הפיך. כך ככל הנראה הצליח שטף החלקיקים מהשמש לקרוע את האטמוספרה של מאדים ולשלוח אותה לחלל, ולשנות את האקלים המאדימי באופן יסודי. את זה אנחנו לא יכולים לתקן.
צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות. מאדיםצעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות. מאדים
צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות. מאדים
(הדמיה: shutterstock)
אבל בחלל ועל מאדים אין רק את קרינת השמש המסוכנת. התפוצצות סופרנובה אפילו במרחק של מאות שנות אור מכאן עלול להשפיע עם קרינה קוסמית עשויה פרוטונים שנעים במהירות עצומה בחלל. לפני מספר חודשים היו לכוכב ביטלז'וז יחסי ציבור דרמטיים בגלל שינוי נדיר ואפילו מדאיג בבהירות הכוכב. אורו הלך ודעך והיה חשש שאוטוטו הוא יתפוצץ (כלומר שבפועל הוא התפוצץ לפני כמה מאות שנים אך כעת אור הפיצוץ יגיע). בסוף התברר שאלו היו בסך הכול כתמי שמש עצומים שעמעמו את אורו. העל ענק האדום ביטלג'וס שממוקם במרחק של כ-500 שנות אור מאיתנו הוא אחד מהכוכבים הגדולים והכבדים שאנחנו מכירים. קוטרו הוא מיליארד וחצי קילומטרים ובתוכו השמש הענקית שלנו נכנסת מיליוני פעמים. על פי החוקרים, הוא צפוי להתפוצץ מתי שהוא בתוך כ-10,000 שנים.
התפוצצות שכזו עלולה להשפיע גם על מערכת השמש עם קרינת גמא אדירה. אך גם בלעדיה ברור שכל קרינה שמגיעה למאדים תפגע במתיישבים. אלא אם הם יהיו ספונים במושבות מאדימיות ובלי להיחשף לאור השמש. לא יודע עד כמה אפשר לקרוא לחיים בסיטואציה שכזו "חיים".

סגר - ולא בגלל הקורונה

אתגר נוסף שיש לקחת אותו בחשבון הוא מחלות. המסע הארוך למאדים משמש הסגר טבעי, וסביר להניח שהאסטרונאוטים ידאגו שאף נגיף ממשפחת הקורונה או יתוש נושא מלריה לא יתפוס איתם טרמפ בדרך למאדים. בהתחלה זאת תהיה ברכה: היישוב האנושי במאדים יהיה פטור ממחלות מדבקות שהאדם על כדור הארץ סובל מהן. אלא שאליה וקוץ בה: ללא חשיפה לווירוסים ולחיידקים הגוף אינו מייצר נוגדנים, והמערכת החיסונית של המאדימים צפויה להתנוון עד כדי הפסקה של ייצור תאי הדם הלבנים.
אם זה יקרה, כל מגע בין מתיישבי מאדים לאנשי כדור הארץ יהיה קטלני בהרבה מהמגפות שהמתיישבים האירופיים הביאו ליבשת ארה"ב במאה ה-15 וה-16 ולמעשה חיסלו את האינדיאנים. אנשי מאדים שיבקשו לבקר בעולם הישן וכך גם בני אנוש שיטוסו לביקור גומלין במאדים יצטרכו לעשות זאת בתנאי בידוד מחמירים, ועכשיו עם הקורונה אנחנו יודעים גם מה זה אומר.
כדי למנוע את הנתק יהיה על אנשי מאדים לקחת חיסונים שישאירו את המערכת החיסונית פעילה. בלעדיהם התוצאה תהיה נתק ביולוגי מוחלט בין האוכלוסיות, והמאדימים יהפכו למין נפרד של בני אדם. ואם לא תהיה הנדסה גנטית שתילחם בנתק הביולוגי באמצעות ערבוב גנים מלאכותי, בחלוף כמה אלפי או עשרות אלפי שנים לא יוכלו איש ממאדים ואישה מכדור הארץ - או ההיפך, להביא לעולם כלשהוא - עולם המאדים או כדור הארץ - ילד בריא ואפילו בכלל. ניסוי שכזה בהחלט יכול להיות מעניין מדעית. יש לנו בעצם אפשרות לבחון תהליך אבולוציוני בתקופה יחסית קצרה - אלפי שנים בסך הכול.
ובואו לא נשכח: השאיפה לכיבוש מאדים היא דווקא משום שלא מדובר בגן עדן, כשהציג ג'ון קנדי ב-1962 את התכנית השאפתנית לכיבוש הירח בידי האדם אמר: "אנו בוחרים להגיע אל הירח, ולעשות את הדברים האחרים, לא משום שהם קלים, אלא משום שהם קשים". נוסף על כך, אנחנו יודעים שאין דבר טוב שאין בו סוף. החיים - כפי שאנו מכירים כיום - על כדור הארץ עם תאריך תפוגה. מקטסטרופות כמו פגיעת האסטרואיד שהביאו להכחדת הדינוזאורים, המתרחשים מעת לעת ואירועי טבע אחרים שיכולים להשמיד את רוב החי והצומח כפי שכבר קרה מספר פעמים מאז החלו להתקיים החיים בכוכב הלכת.
אבל גם העתיד הרחוק באמת לוטה בערפל. האזור בו אנחנו נמצאים במערכת השמש - אזור זהבה - יבלע בתוך השמש בעוד כ-4.5 מיליארד שנים כשהיא תתנפח לענק אדום. לכן הדרך להגיע אל כוכבי לכת אחרים ואפילו לחשוב על מסע לעבר "אקסו פלאנט" - כוכבי לכת במערכות שמש אחרות ולהתיישב עליהם, נדרשת כדי להמשיך את השושלת האנושית.
איך יתמודדו האסטרונאוטים עם הבדידות וחוסר הוודאות, חוסר כבידה, קרינה? וכמה כסף בכלל עולה פרויקט כה שאפתני? על כך בפרק הבא והאחרון.
מידע נוסף על כוכבי השמיים, תופעות מעניינות, סיורי אסטרונומיה והדרכות במכתש ירוחם, ואירועים אסטרונומיים נוספים, תוכלו למצוא באינסטגרם וגם בפייסבוק של שירת הכוכבים
מקורות: נאס"א, ויקיפדיה, אטלס השמיים הישראלי, מכון דווידסון, סוכנות החלל הישראלית.