היום (ג') יימצא מאדים בשיא קרבתו לכדור הארץ. הוא עולה ממזרח עם רדת החשיכה וקשה שלא להבחין בו. גם בהירותו נמצאת בימים אלו בשיאה בגלל קרבתו - כ-63 מיליוני קילומטרים מכדור הארץ. כבר עכשיו מאדים בהיר יותר מכוכב הלכת צדק שעם רדת הלילה נראה בכיוון דרום מערב. לכבוד האירוע שמתרחש אחת לשנתיים בערך אנחנו יוצאים עם סקירה מקיפה בשלושה פרקים על ההיסטוריה, המיתולוגיה, המדע, האסטרונומיה, והטכנולוגיה בדרך לכיבוש כוכב הלכת השכן.

בדרך לכיבוש מאדים - הפרק הראשון

מאדים הוא אחד משמונת כוכבי הלכת במערכת השמש, הרביעי במרחקו מהשמש אחרי חמה, נוגה וכדור הארץ. בדומה לכל שלושת כוכבי הלכת הפנימיים במערכת השמש - כדור הארץ נוגה וחמה, גם מאדים עשוי סלע. הוא קטן מכדור הארץ משמעותית - כמחצית מקוטרו של כדור הארץ - כ-6,700 קילומטרים, מה שאומר שאפשר להכניס לקרבו של כדור הארץ כמה מאדימים. גם הכבידה שעל פניו נמוכה בהתאם, 38 אחוז מהכבידה שעל פני כדור הארץ. אם תיקחו איתכם למאדים משקל דיגיטלי ותניחו עליו 100 קילו - 2 שקי בטון לצורך העניין, הצג יראה לכם את המספר 38.
המצרים כינו את מאדים "סֶקְדֶר אֶף אֶם חֶטרֶט", שפירושו "הנע לאחור", ובבבל העתיקה כינו אותו "בִּיבּוּ" שפירושו "כבשת פרא". כוכב הלכת מאדיםהמצרים כינו את מאדים "סֶקְדֶר אֶף אֶם חֶטרֶט", שפירושו "הנע לאחור", ובבבל העתיקה כינו אותו "בִּיבּוּ" שפירושו "כבשת פרא". כוכב הלכת מאדים
המצרים כינו את מאדים "סֶקְדֶר אֶף אֶם חֶטרֶט", שפירושו "הנע לאחור", ובבבל העתיקה כינו אותו "בִּיבּוּ" שפירושו "כבשת פרא". כוכב הלכת מאדים
(צילום: רויטרס)
שמו העברי של מאדים נובע כמובן מצבעו האדום. פני השטח של כוכב הלכת אכן אדמדמים כתוצאה מהרמות הגבוהות של תחמוצת ברזל - המוכרת לכולנו כחלודה - הנמצאת בקרקע שלו. פני השטח של מאדים דומים במובן זה לסלעים הנמצאים בהרי אילת והסלע האדום בפטרה. ההרים, מפתיע או לא - גם נקראים "הרי אדום" על שם הצבע שלהם.

הנסיגה של מאדים

אפשר לומר שלמאדים היו מאז ומעולם יחסי ציבור לא טובים במיוחד. בין היתר בגלל מסלולו בשמיים. הוא נראה רוב הזמן נע לכיוון כללי מזרח, אך מפעם לפעם הוא לפתע חוזר לאחור ונע לכיוון מערב. המצרים כינו את מאדים "סֶקְדֶר אֶף אֶם חֶטרֶט", שפירושו "הנע לאחור", ובבבל העתיקה כינו אותו "בִּיבּוּ" שפירושו "כבשת פרא". גם כוכבי הלכת צדק ושבתאי נסוגים לאחור אחת לתקופה, אך אצל מאדים תנועת הנסיגה בולטת במיוחד. כמה אסטרונומים ומתמטיקאים בדקו את הבעיה לאורך כמה מאות שנים ופיתחו פתרון ערמומי - צירופים של מעגלים בתוך מעגלים שכוכבי הלכת עושים במסלולם, פתרון שעלה בקנה אחד עם צו השלמות המעגלית של אפלטון ואריסטו וההנחה שרווחה כי הכול נע סביב כדור הארץ.
האסטרונום תלמאי שחי במאה השנייה לספירה יצר בעקבות הפתרון את המודל הגיאוצנטרי - מודל שיציית לאמונה זו. אך למרות שהמודל התלמאי התבסס על הנחה מוטעית מיסודה, הוא ענה על אחת הדרישות הבסיסיות של מודל מדעי - הוא חזה במידה רבה של דייקנות את מיקומם של כוכבי הלכת בשמיים.
אך לא כולם היו מרוצים מהפתרון ומדי פעם הושמעו דברי ביקורת על המודל המסובך. המלך אלפונסו העשירי שחי במאה ה-13 בספרד צוטט כאומר: "אילו ריבון העולם התייעץ איתי לפני שהתחיל בבריאה, הייתי ממליץ על משהו פשוט יותר". אבל הסיפור באמת הרבה יותר פשוט. נסיגת מאדים מתרחשת משום שאנו עצמנו נמצאים על פני גוף שנע בעצמו בחלל - כדור הארץ. מכיוון שלמאדים לוקח להקיף את השמש 686 ימים בקירוב ולכדור הארץ כ-365 ימים, אזי בכל סיבוב אחד של מאדים את השמש, כדור הארץ יספיק להקיף אותה כמעט פעמיים - ובשלב כלשהו עוקף אותו בסיבוב. ולכן מדובר באשליה שמקורה בתנועה היחסית של שתי הפלנטות. אם תסעו ברכבת שתעקוף רכבת אחרת ותסתכלו מהחלון תראו את הרכבת הנעקפת נראית על רקע הנוף כאילו היא נוסעת לאחור.
ניתן לראות את תנועת הנסיגה שלו ממש בימים אלו. אם תשוו את מיקומו של מאדים ביחס לכוכבים בסביבתו תוכלו להבחין שהוא זז מעט בכל יום לכיוון מערב.

כך מאדים הפך לאל המלחמה

צבעו העניק לו את גם שמו הרומי של מאדים - "מארס", על שם אל המלחמות "ארס". בהיסטוריה העתיקה מאדים הרשים את הצופים בעיקר בצבעו שהזכיר את צבע הדם, ונקשר באופן טבעי למלחמות.
המקורות מתארים את "ארס" כאל אכזרי, מחרחר ריב ומעורר שנאה ומשבחים את מי שהצליח להימלט ממנו ומהשפעתו. הם אף מכנים אותו בשם אל רצחני ועקוב מדם, קללת המין האנושי בהתגלמותה. סמליו העיקריים היו כלי מלחמה, חנית וקסדה ועם זאת הוא תואר כפחדן, הגונח מתוך כאב ובורח בהיפצעו. באִילְיָאדָה, היצירה הנודעת המיוחסת להוֹמֵרוֹס - גדול משורריה של יוון העתיקה, מתוארת אפיזודה שבה חבורה של עוזרים מלווה אותו בשדה הקרב: אחותו אריס ("פירוד", "אי הסכמה"), עם בתה איניו ("ריב", "מדון"), וכן בניו האלים דימוס ("פחד") ופובוס ("אימה"). כאשר חבורה זו נמצאת במסעה, קול גניחה נשמע והאדמה זבה דם.
אך כמו כל מיתולוגיה טובה, הטובים מנצחים בסופו של דבר: במהלך הקרב "ארס" נפצע על ידי אלת החוכמה, המלחמה, האמנות והצדק במיתולוגיה היוונית - "אַתֵּנָה". אך למרות התיאורים הללו ארס אינו דמות בולטת במיתולוגיה, והוא מוזכר במעט מיתוסים, כמעט רק בהקשר של מלחמות.
הקשר בין מאדים לאל המלחמה העניק את שמו לכוכב בולט נוסף בשמיים - "אנטארס".
אנטארס הוא גם אחד מהכוכבים המפלצתיים בגלקסיית שביל החלב. הנפח שלו כל כך גדול שאילו היה ניתן לזרוק את השמש לתוכו, היא הייתה נכנסת מיליוני פעמים עד שהוא היה מתמלא. צבעו של אנטארס - הכוכב הבולט בקבוצת הכוכבים עקרב, שאף מייצג את ליבו הפועם של העקרב, הוא אדום. בזכות מיקומו על כיפת השמיים במישור המילקה וקבוצות כוכבי גלגל המזלות, כוכב הלכת מאדים חולף בסמוך אליו אחת לשנתיים בערך. הקדמונים שרצו להדגיש את ההבדל בין השניים כינו אותו אנט-ארס, נגד ארס. או אם תרצו, שמו הוא פשוט: "לא מאדים".
השמש היא נקודה זעירה ביחס לגודלו של הכוכב אנטארסהשמש היא נקודה זעירה ביחס לגודלו של הכוכב אנטארס
השמש היא נקודה זעירה ביחס לגודלו של הכוכב אנטארס
(הדמיה: ויקיפדיה)
את אנטארס ניתן לראות בלילות אלו עם רדת החשיכה בסמוך לקו האופק בכיוון דרום מערב. רק שימו לב: בעוד כחודש וחצי קבוצת עקרב תתקבץ עם השמש. הווי אומר שרוב התקופה שבה מאדים ייראה היטב בשמיים, את אנטארס לא כבר נוכל לראות.

התעלות המלאכותיות על מאדים

המחקר המדעי האמיתי של מאדים החל רק כאשר פותחו טלסקופים ראויים אחרי עידן גלילאו, שהצליחו להראות לצופה הקרקעי פרטים על פני כוכב הלכת.
בימים שלפני המצאת הצילום ניתן היה רק לצייר של מה שעין האסטרונום ראתה. את האיור המדעי הראשון של מאדים צייר המדען ההולנדי כריסטיאן הויגנס (Huygens) בשלהי 1659. בציורו ניתן להבחין בכתם שחור גדול על מאדים: זהו ככל הנראה אזור סירטיס מייג'ור (Syrtis Major), אזור געשי, שגונו כהה יותר משל רוב פני מאדים עקב היותו מכוסה בסלעי בזלת. בתקופה זו ניתן לראותו בקלות בעזרת טלסקופ עם הגדלה בינונית. בעזרתו של הכתם גילה הייגנס שמאדים מסתובב סביב צירו בכל כ-24.5 שעות בדומה לכדור הארץ. ערך זה סוטה רק מספר דקות מהערך המודרני שלו, שהוא כ-24 שעות ו-37 דקות. לילדי מאדים העתידיים יהיה עוד קצת זמן לפני שהוריהם יבקשו מהם ללכת כבר לישון.
כריסטיאן הויגנסכריסטיאן הויגנס
גילה שמאדים מסתובב סביב צירו בכל כ-24.5 שעות בדומה לכדור הארץ. כריסטיאן הויגנס
(ויקיפדיה, נחלת הכלל)
בתפיסה העממית נודע מאדים כמקום מושב אפשרי לחיים תבוניים. התבוננות בתוואי השטח שנראה כתעלות מלאכותיות בשלהי המאה ה-19, הגדילה את הציפייה למפגש עם תושבי מאדים. ההשערה הייתה שהתעלות הן חלק ממערכת ההשקיה המזרימה מים מהקטבים אל החלקות החקלאיות. במאה ה-20 התברר סופית שמדובר באשליה.
אנקדוטה מעניינת: בשנת 1898 - ארבע שנים לאחר שקרבה בין מאדים לכדור הארץ, איפשרה צפייה מדוקדקת בתעלות, פרסם הסופר הבריטי ה.ג. ולס את ספרו "מלחמת העולמות", שתיאר פלישה של אנשי מאדים לכוכב הלכת ארץ. הספר הוביל את השחקן והבימאי אורסון ולס להפיק פודקאסט תיעודי שהתבסס על הספר. התוכנית ששודרה כ-40 שנים לאחר יציאתו של הספר גרמה להיסטריה בארה"ב, לאחר שהמאזינים התפתו להאמין שמדובר ביומן חדשות. תוכנית דומה ששודרה באקוודור הביאה את ההמון להצית את תחנת הרדיו.

הירחים הזעירים

ב-1877 התגלו על ידי אסטרונום אמריקאי בשם אסף הול (Asaph Hall) שני ירחים זעירים שמקיפים את מאדים. ירחיו זכו לשמות מתאימים בתור המלווים של מארס "אל המלחמה": פובוס - פחד, ודימוס - אימה. הם קטנים מאוד. קוטרו של פובוס, הגדול מבניהם, הוא כ-20 קילומטרים - מעט גדול יותר מהכנרת שלנו ודימוס קוטרו כ-12 קילומטרים. הם נעים סביבו במהירות עצומה. דימוס מסיים הקפה בכל יממה ורבע ופובוס מקיף את מאדים בכל 7.5 שעות, כ-3 הקפות ביממה. אדם על מאדים יראה את פובוס עולה ממערב וחוצה את כל כיפת השמיים לכיוון מזרח ועולה שוב ממערב בתוך 7 שעות בלבד. לירח שלנו זה לוקח כ-30 יממות.
בשנת 2010 הצליחה הגשושית מארס אקספרס של סוכנות החלל האירופית וסוכנות החלל האיטלקית לצלם את אחת התמונות המרהיבות ביותר מאז ומעולם – פוֹבּוֹס, אחד משני ירחיו של מאדים ממרחק של 96 קילומטרים בלבד.  פובוס נראה בתמונה ככדור ספוג על רקע אדמת מאדים. ניתן להבחין במכתשים הרבים על קרקע מאדים.בשנת 2010 הצליחה הגשושית מארס אקספרס של סוכנות החלל האירופית וסוכנות החלל האיטלקית לצלם את אחת התמונות המרהיבות ביותר מאז ומעולם – פוֹבּוֹס, אחד משני ירחיו של מאדים ממרחק של 96 קילומטרים בלבד.  פובוס נראה בתמונה ככדור ספוג על רקע אדמת מאדים. ניתן להבחין במכתשים הרבים על קרקע מאדים.
בשנת 2010 הצליחה הגשושית מארס אקספרס של סוכנות החלל האירופית וסוכנות החלל האיטלקית לצלם את אחת התמונות המרהיבות ביותר מאז ומעולם – פוֹבּוֹס, אחד משני ירחיו של מאדים ממרחק של 96 קילומטרים בלבד. פובוס נראה בתמונה ככדור ספוג על רקע אדמת מאדים. ניתן להבחין במכתשים הרבים על קרקע מאדים.
(צילום: מארס אקספרס)
מרחקו של פובוס ממאדים הוא כ-6,000 קילומטרים בלבד מאדמת מאדים - קרוב יותר מהמרחק האווירי בין ישראל לתאילנד. לעומתו, הירח שלנו מקיף את כדור הארץ במרחק ממוצע של כ-380 אלף קילומטרים - פי 63 יותר רחוק. ולמרות קרבתם, אסטרונאוט על מאדים לא יוכל ליהנות מאורם בלילה. ירחיו ייראו קצת יותר בהירים משאר הכוכבים בשמיים בגלל גודלם הזעיר.

חקר מאדים עולה שלב

טיסת החלל הראשונה לחקר מאדים הייתה ב-1965, החללית מארינר 4 חלפה ליד כוכב הלכת, שידרה 22 תמונות של פניו, ופתחה בכך את עידן חקר החלל של מאדים. ומאז ביקרו בסביבתו ונחתו על פניו גשושיות, רוברים ונחתות רבות. בהם מארס אודיסי, ומארס אקספרס, הרוברים ספיריט, אופרטוניטי וקיריוסיטי, ויש עוד בדרך. ביולי האחרון נשלחו למאדים על ידי נאס"א, איחוד האמירויות וסין חלליות, נחתות וגשושיות ואפילו מסוק זעיר (שיהיה כלי הטיס הראשון על כוכב לכת שאינו כדור הארץ). החלליות צפויות להגיע אליו בחודשים הקרובים. נמתין בסבלנות להצלחת המשימות.
הרחפן/מסוק. הדמיההרחפן/מסוק. הדמיה
הרחפן/מסוק שנמצא בדרכו למאדים. הדמיה
(צילום: נאס"א)
בין הגילויים הרבים נכון להיום, אנחנו יודעים לומר שמים לא חסר שם. אבל כמעט כל המים במאדים כיום הם במצב צבירה מוצק, כלומר קרח. פרט להם יש אדי מים באטמוספרה, מים שספוגים בסוג של קרקע בשם רגולית שמורכבת מאבק ושברי סלעים, ובנוסף כמויות זעירות של מים בתמלחות - ריכוזי מלח הסופחים מים מהסביבה. קרח מים גם יש שם בשפע, אך המקום היחיד שבו הקרח חשוף לאטמוספרה הוא בקוטב הצפוני. גובהו של הקרח נע בין שני קילומטרים לשלושה וקוטרו כ-1,000 קילומטר. נפחו הכולל הוא כ-55 אחוז מנפח הקרח בגרינלנד.
אבל זה לא נגמר כאן. ב-2008 נחתה על מאדים הגשושית פיניקס, שצוידה במכשירים לחיפוש אזורים מתאימים לקיום חיים מיקרוביאליים - כלומר יצורים חיים הדומים במורכבותם לחיידקים שעל כדור הארץ, וכן לחקר ההיסטוריה של המים. אז אמנם אזורים מתאימים לקיום חיים היא לא מצאה, אבל מים כן. כשהיא גירדה את פני השטח, היא מצאה קרח טהור בעומק של כמה סנטימטרים בשולי הקוטב הצפוני.
שיפועי ערוצים נשנים שצילם Mars Reconnaissance Orbiter במכתש גארני במאדיםשיפועי ערוצים נשנים שצילם Mars Reconnaissance Orbiter במכתש גארני במאדים
שיפועי ערוצים נשנים שצילם Mars Reconnaissance Orbiter במכתש גארני במאדים
(צילום: NASA/JPL/University of Arizona)
כיום אנו יודעים שיש קרח יציב מתחת לפני השטח מהקוטב הצפוני עד קו רוחב 60 בערך. באזורים אחרים בכוכב הלכת צילומי לוויין מתעדים מדי פעם בפעם קרח שנחשף על ידי פגיעת מטאוריטים ונעלם במהירות. בנוסף יש קרח גם בקוטב הדרומי, אולם הוא מכוסה בשכבה קבועה של קרח יבש (פחמן דו חמצני קפוא) ונפחו קטן משמעותית מנפח המים הקפואים בקוטב הצפוני.

מה מצפה לאסטרונאוטים במאדים?

למה אין במאדים מים נוזליים? הלחץ האטמוספרי במאדים הוא כ-0.006 אטמוספרות של כדור הארץ. לא מספיק כדי לאפשר למים להפוך לנוזל, גם בשעות שבהן הטמפרטורה גבוהה יחסית. בלחץ אטמוספרי כה נמוך המים הופכים מקרח לגז בלי להפוך לנוזל בדרך, בתהליך שנקרא "המראה" (סובלימציה). כתוצאה מכך אין מים נוזליים במאדים, ואפשר למצוא שם רק קרח או אדים.
אולם מחקרים מעידים שבעבר המצב היה שונה. לפני אי אלו מיליוני שנים, האטמוספרה של מאדים הייתה צפופה יותר והיא אפשרה למים נוזליים להישאר על פני השטח לאורך זמן, ולנהרות לזרום וליצור ערוצים באדמה. הערוצים האלה קיימים גם כיום ומעידים על קיומם של נהרות בעבר.
עדות נוספת למים נוזליים על מאדים מגיעה מרובר המחקר קיוריוסיטי שהונחת במאדים ב-2012. הרובר גילה באחד ממכתשיו מינרלים ששוקעים בקרח, הוכחה שהמכתש היה בעבר אגם של מים מתוקים. 
אז לטובת האסטרונאוטים שינחתו עליו ביום מן הימים נפתרה בעיית המים. מה נשאר? אטמוספרה. פה העסק מתחיל להסתבך. האטמוספרה של מאדים דלילה פי מאה מזו שבכדור הארץ (נרחיב על האטמוספרה של מאדים בפרק הבא) ואי אפשר להסתובב שם בלי חליפת לחץ. אדם שיצא ללא חליפת לחץ יתפרק ויתפזר באטמוספרת מאדים. הפרש הלחצים בין גופו לאוויר שסביבו יגרום לכל הגזים שבדמו להשתחרר כבועות. בתוך שניות האסטרונאוט האומלל יפגוש גורל הדומה לזה של בקבוק שמפניה מנוער. את הצד השני והלא נעים של לחץ האוויר אנחנו מוצאים בכוכב הלכת נוגה, האטמוספרה הצפופה של הפלנטה התאומה מייצרת לחץ אטמוספרי של פי 91 מהאטמוספירה על כדור הארץ. אסטרונאוט על נוגה פשוט יימחץ מיידית: המשקל שיופעל עליו, מכל צידי הגוף, שווה ערך ל-80 טונות בכדור הארץ.
כמובן שאסטרונאוט צריך גם לדאוג לאספקת חמצן לנשימה. האוויר במאדים יהרוג אדם בתוך דקות אחדות. אפילו אם לחץ האוויר היה מספיק, האטמוספרה המאדימית מורכבת בעיקר מפחמן דו-חמצני - מה שאנחנו פולטים מהריאות, וכמעט שאין בה חמצן. בקיצור, אנחנו כבר מבינים שלהתגורר על מאדים זה לא צחוק ילדים. דרושות חליפות חלל ומגורים בתנאי לחץ אוויר, ואספקת חמצן מתמדת.
אילו למאדים הייתה אטמוספרהאילו למאדים הייתה אטמוספרה
אילו למאדים הייתה אטמוספרה
(צילום: נאס"א)
מה עם הטמפרטורה? קבלו נתון מעודד. בעונת הקיץ, בסביבות קו המשווה יש מקומות שהטמפרטורה מגיעה ל-25 מעלות צלזיוס בתנאים המקסימליים. אבל רק ביום. בלילה היא צונחת למינוס 100 מעלות. החום שנצבר במהלך היום מתפזר בחלל, בגלל האטמוספרה הדלילה שלו.
מעניין לחשוב שדווקא האקלים והעונות על מאדים מזכירים במקצת את אלה השוררים בעולמנו, ודאי אם משווים אותם לכוכבי לכת אחרים במערכת השמש. הדבר נובע מהמרחק של מאדים מן השמש -בסך הכול כ-30% יותר רחוק מאיתנו, וגם מן העובדה כי הוא מסתובב כשצירו נטוי ביחס לסיבוב את השמש, שמאפשר בדומה לכדור הארץ מחזוריות עונתית באקלים. תנאים אלה הביאו מדענים רבים לתהות לגבי השאלה: האם היו חיים על מאדים או לפחות אורגניזם כלשהו, ואם כן, מתי זה נגמר?
על פי העדויות הנמצאות בידינו כיום, אין כל ראיה לקיומם. אך אולי ניתן לשנות את כוכב הלכת וליצור חיים. מסע מאויש למאדים ללא ספק יוכל לתת לנו תשובה מדויקת יותר. אך האם שאיפה זו אפשרית? על כך בפרקים הבאים.
מידע נוסף על כוכבי השמיים, תופעות מעניינות, סיורי אסטרונומיה והדרכות במכתש ירוחם, ואירועים אסטרונומיים נוספים, תוכלו למצוא באינסטגרם וגם בפייסבוק של שירת הכוכבים - והערב (6.10) בשעה 20:30 תועבר תצפית כוכבים בשידור חי מעמוד הפייסבוק שירת הכוכבים.
מקורות: נאס"א, ויקיפדיה, אטלס השמיים הישראלי, מכון דווידסון, סוכנות החלל הישראלית.