בנימין נתניהו משה גפני בני גנץבנימין נתניהו משה גפני בני גנץ
נתניהו, גפני וגנץ. על חשבון החילונים
(צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש 90, אלכס קולומויסקי, יריב כץ)
שוב עסוקים המחוקקים במשחקים ילדותיים על חשבוננו. מפלגת כחול לבן, שרק לאחרונה הצביעה נגד הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, נזכרה שהיא ליברלית ותמכה בהצבעה טרומית בחוק האוסר טיפולי המרה. בתגובה דורש ח"כ משה גפני מיהדות התורה להצביע בשבוע הבא על שני חוקים: פסקת ההתגברות וחוק שיאסור על הכנסת חמץ לבתי חולים בפסח, למרות פסיקת בג"ץ.
ייתכן שמדובר רק בכיפופי ידיים ציניים ומכוערים ערב בחירות והחוקים הללו לא יעברו. אבל מה קורה אם הפוליטיקאים רק מותחים את החבל אבל לא מתכוונים באמת לפרק את הקואליציה?
אם זה המקרה, הרי שגפני יצר כאן מלכודת מושלמת. קשה להאמין שהחרדים באמת מתרגשים מחוק טיפולי ההמרה. ניצן הורוביץ אמנם ראוי לכל שבח על העלאת החוק ועל ההצלחה בהעברתו מהאופוזיציה (לפחות בקריאה טרומית), ואין ספק שמדובר בחוק בעל חשיבות סמלית ומוסרית גבוהה, אבל בפועל מדובר בחוק שיעניש פסיכולוגים, ורק אותם, על ביצוע טיפולי המרה. הלוואי שהוא ייצר הרתעה וימנע ולו מעט מהטיפולים הדוחים הללו, אבל ברור שאכיפתו אינה פשוטה וקל לעקוף אותו – פשוט לא יערבו פסיכולוגים בתהליך.
גפני מוכן כנראה להקריב את החוק הזה אבל רוצה לקבל על כך דיבידנד. בתמורה הוא לא מעלה הצעת חוק אחת אלא שתיים.
פסקת ההתגברות היא מהסמלים הגדולים של המאבק מימין במערכת המשפט – מאבק שחברי הכנסת החרדים אינם בהכרח מוביליו. מצד שני, ההתנגדות לפסקת ההתגברות היא מדגלים החשובים ביותר של כחול לבן. אין סיכוי שהם יתפשרו על זה.
אם כך, גפני מתכנן תרגיל פשוט וחכם: גם אם כחול לבן תרצה להציל את הממשלה, היא לא תוכל לסגת מהתנגדותה לטיפולי ההמרה, ולא תוכל להסכים לפסקת התגברות. לכן, מעריך כנראה גפני, היא תאלץ לוותר בנושא החמץ לפסח, ובינינו, זהו החוק היחידי שמעניין אותו.
רם פרומן הפורום החילונירם פרומן הפורום החילוני
ד"ר רם פרומן
(יונתן בלום)
אבל החוק העוקף בג"ץ הזה חייב לעניין גם את חברי גוש כחול לבן. מדובר באחד מחוקי הכפייה הדתית החריפים ביותר שעלו אי פעם, ואף יותר מכך, בחוק הרומס זכויות פרט בצורה קיצונית במיוחד. העתירה שהגשנו (הפורום החילוני) והתקבלה בבג"ץ לא עסקה בכשרות המטבחים וחדרי האוכל בבתי החולים, אלא על זכותו הבסיסית של כל חולה הנמצא במצוקה אישית כה חזקה, להתענג על אוכל שמביא לו נחמה ונצרך בחלל הפרטי שלו. הפגיעה בפרטיות שכלולה בחוק הזה מזכירה את חוק איכוני השב"כ – אלא שכאן התירוץ הוא לא מיגור מגפה אלא "רגשות" של ציבור אחר.
אין שום הלכה שמפריעה לדתיים לשהות בבתי חולים שבהם אוכלים חולים מיואשים או אנשי צוות רפואי מותשים את האוכל הפרטי שלהם, גם אם הוא כולל חמץ. אלא שהדתיים טוענים לפגיעה ברגשותיהם בכך שאולי יראו חמץ בפסח. בשביל זה הם מוכנים לרמוס את הזכויות הכי בסיסיות של חילונים וכאלו שאינם יהודים כלל. את הרגשות של הצד השני הם הרי לא סופרים.
בג"ץ עמד באופן ברור על הפגיעה החריפה הזו, ונתן פסק דין חד-משמעי. זה אפילו לא היה פסק דין נועז, אלא יישום שמרני של כללי המשפט הבסיסיים. ח"כים מכחול לבן והעבודה, ובכלל כל הח"כים החילוניים, חייבים להבין שאין מדובר בחוק קטן שישפיע פעם בשנה. מדובר בכפייה דתית ופגיעה בזכויות הפרט שאין לה כמעט תקדים בספר החוקים.
לא זה החוק שצריך להקריב כדי לשמור על הקואליציה, וגם לא החוק שבשבילו צריך להפר את ההסכם המונע חקיקה קואליציונית בנושאים שאינם קורונה. זהו חוק שדגל שחור מתנוסס מעליו וכך צריך להתייחס אליו.
  • ד"ר רם פרומן הוא יו"ר הפורום החילוני ומחבר הספר "הדרך החילונית"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com