עוצרים את הזמן

"יותר מ-60 שנה לקח לי עד שקיבלתי אומץ, 60 שנה זה קצת יותר מדי, לא?" שואלת בקריצה שובבית ליאורה חי, עוד מעט בת 70, שמתהדרת בחזה חדש – תוצאה של ניתוח פלסטי שביצעה לפני כמה חודשים.
"מיום שהציצים התחילו לבצבץ אצלי, היתה לי בעיה", מספרת חי. "לא יכולתי ללכת עם חזה זקוף, בגלל הגודל שלו. כל החיים חיפשתי חזיות במידות אסטרונומיות ובלילות נאלצתי לישון עם חזייה. למלתחות בבריכה ובשיעורי ההתעמלות נכנסתי אחרי שכולן הלכו.
"סחבתי את הנכות הזו, ולא היה לי אומץ לעשות ניתוח פלסטי. עכשיו, כשאני סבתא לנכדים גדולים וכבר לא איכפת לי מה בעלי יגיד, קיבלתי אומץ. אחרי הניתוח הרגשתי שנולדתי בפעם השנייה".
היא יושבת מולי בבית-קפה תל-אביבי בחולצה צמודה, שהרוכסן שלה פתוח עד קצת למטה מקו החזה, ושותה דיאט ספרייט, "כי עכשיו, אחרי שהקטינו לי את הציצים, אני גם בדיאטה חריפה. סוף-סוף רואים את הבטן וכבר אי-אפשר להסתיר אותה יותר".
חי היא סבתא לשישה נכדים. כשהודיעה לבעלה שהחליטה לעבור ניתוח להקטנת החזה, חשב שיצאה מדעתה. "העמדתי אותו בפני עובדה מוגמרת", היא מספרת. "אמרתי לו שאם הוא דואג לבריאות שלי, שילך לדבר עם הרופא שלי. אחרי השיחה הוא יצא משם מעודד. התנאי היחיד שלו היה 'לא בסנדלריה של הרופא, אלא בבית-חולים ממש, מצויד בכל מה שצריך במקרה של סיבוכים'".
- איך הגעת פתאום להחלטה להקטין את החזה?
"יום אחד, בתוכנית הבוקר של רבקה מיכאלי, ראיתי רופא פלסטיקאי מסביר איך עושים היום הקטנת חזה בשיטה של חתך אחד בלבד. החלטתי שזהו. הרמתי טלפון לתוכנית ולקחתי את המספר של המנתח. כשהוא שאל למה באתי, אמרתי לו: 'אני נחנקת'. משד אחד הורידו לי ק"ג ומצד שני 1.200 ק"ג".
ניתוח להקטנת חזה נחשב מסובך יחסית, בעיקר בגלל הצורך לכרות את פיטמת השד ולמקם אותה מחדש. את חי זה לא הרתיע. "בטח שסבלתי כאבים, אז מה? לקחתי אופטלגין. הסבל הוא כלום לעומת ההקלה והשמחה. אני עושה התעמלות, עושה יוגה, שרה במקהלה. עכשיו אני אעשה הכל עוד יותר".

מחזירים נפח ללחיים

ניתוחים פלסטיים, מכל הסוגים ומכל המינים, הפכו בשנים האחרונות למקובלים יותר. אוכלוסיית האנשים שמפקידה את גופה ופניה תחת סכין המנתחים גדלה לשני כיוונים שונים: מהצד האחד, נערות צעירות בנות 14, שקופצות בחופשת הפסח או הקיץ לניתוח לשיפוץ האף, ומהצד השני – אישה בת 87 שחזרה למכון יופי אחרי שמונה שנים לשיפוץ פנים עדכני.
מתברר שגם קשישים, אולי בניגוד למצופה, מוטרדים מדימוי הגוף שלהם, אבל שעון האומץ מתקתק באיטיות יותר מהגיל הכרונולוגי. ניתוח מקובל בקרב גברים מבוגרים הוא הרמת עפעפיים צונחים (כפי שעשה השר שמעון פרס), שעוזר להיפטר ממראה זקן ועייף.
היום מציעה הכירורגיה הפלסטית למנות חים בגיל המבוגר, שסובלים משלל נזקי הזמן, שילוב של טכניקות שונות, שכולן יחד נקראות "הצערת פנים".
"מתיחת הפנים הקונבנציונלית לא מצעירה את הפנים", אומר ד"ר אבישי וינברג, מנתח פלסטי. "נוסף להרמת הפנים בשיטה הקלאסית, שבה מסלקים עודפי עור צונח ומהדקים שרירים, נוספת גם הטכניקה של שאיבת שומן עצמי והזרקתו חזרה למקומות אחרים בגוף. שואבים, למשל, שומן מדופן הבטן ומזריקים אותו לאיזור עצמות הלחיים, שהולכות ונגרעות עם השנים. באמצעות הטכניקה הזאת ניתן לחקות פנים כפי שנראו בצעירותם, לפי תמונה של המטופל".
לאחרונה נערך בבית-אבות באטלנטה מחקר מעניין, שקשור לקשישים וניתוחים פלסטיים. במחקר נבדקו שתי קבוצות: באחת היו קשישים שעשו ניתוח פלסטי כלשהו בחייהם, בשנייה – קשישים שלא עברו ניתוחים. בשתי הקבוצות נבדק תפקודם של הקשישים מבחינה פיזית, נפשית וסוציאלית.
התוצאות הראו, כי הקשישים שעברו ניתוחים אסתטיים מסוגים שונים במהלך חייהם הוכיחו תפקוד גבוה יותר בכל התחומים – מבחינה בריאותית, בפעילות מינית, ביצירת קשרים חברתיים ועוד.

למרות השיער הלבן

ג.י. (77) התאלמנה לפני כשישה חודשים מבעלה. היא מתגוררת בדיור מוגן במרכז הארץ, עוסקת בפעילות ציבורית והתנדבותית. אשה נאה, אלגנטית, ששערה האפרפר מהודק בתסרוקת מוגבהת על קודקודה, למרות שאיזור האוזניים, אם מסתכלים מקרוב, עדיין מצולק קמעה בצלקות ורדרדות עדינות. לפני חודשיים עברה – בניתוח אחד – מתיחת פנים ושאיבת שומן מאיזור הבטן.
"כמובן ששאלת השאלות מהסובבים אותי היתה: 'בגילך???' היא מספרת. "במילים אחרות רצו להגיד לי: 'כמה עוד נשאר לך בשביל להתחיל לשפץ עכשיו?' אבל אלה החיים שלי, ואני הלכתי לניתוח לא בשביל לתפוס חתן, וגם לא כתוצאה מהדיכאון אחרי מות בעלי. הלכתי לניתוח כדי לשפר את איכות חיי, ולא חשוב כמה נשאר לי מהם".
גם ציונה גסט (70) החליטה לשפר את איכות חייה. לפני מספר שבועות נכנסה למרפאה של מנתח פלסטי עם תמונה שלה מלפני 40 שנה, כשהיתה בת 30, ועברה ניתוח להצערת פנים. גסט חיה בלונדון, עוסקת בעיצוב בתים, ונשואה לבעל סקוטי, הצעיר ממנה ב-15 שנה.
"כל אורח החיים שלי לא מושפע מהעובדה שאני בת 70", היא מספרת. "אני נוסעת בכל העולם בעקבות בעלי-חיים ובעיקר בעקבות המאבק שלי נגד הכחדת יערות הגשם. עד היום לא הרגשתי צורך לשנות משהו בפנים שלי. אפילו את השיער אני לא צובעת. טוב לי עם שער השיבה הלבן שלי.
"בנסיעה האחרונה שלי לקפריסין עם בעלי שאלו אותי אם הבאתי את הבן שלי. אז החלטתי שהגיע הזמן לניתוח. יומיים אחרי הניתוח כבר הסתובבתי ברחוב. עכשיו אני מחכה שבעלי כבר יראה אותי".