פגיעות ספורט: איך מטפלים בהן?
אין כמעט ספורטאי, חובבן או מקצועי, שלא חווה על בשרו פציעות הקשורות בעיסוקו. הכלל הראשוני הוא טיפול מהיר ומנוחה. יש עוד כמה כללי זהירות ועצות שימושיות למי שסובל
אולם, מעבר לבקרת האימונים, קיימת שחיקה כתוצאה מן המאמץ. השחיקה גורמת לכאבי ברכיים, לנקעים ולמגבלות בדריכה. וכשזה קורה, דרוש טיפול רפואי מיידי המאפשר למטופל להמשיך להתאמן תוך כדי הקלה על הפציעה או הבעיה המגבילה אותו. זוהי "רפואת ספורט".
רוב הפציעות נובעות מחזרות אין ספור על אותה פעילות פיזית. תכנית הטיפול האופטימלית מחייבת היכרות עם סוג הספורט המבוצע, ועם האזורים האנטומיים והמנגנונים המעורבים. בנוסף, המטפל חייב להכיר את האתלט: שיטות האימונים וסביבת האתלט חיוניות לקביעת תכנית הטיפול, כמו גם להערכת הפציעה.
סביבת האתלט כוללת בתוכה משתנים כמו באילו סוגי נעליים האתלט משתמש, על איזה משטחים הוא רץ, דיאטה ושינה – והכל חיוני לאבחנה מתאימה ולטיפול נכון בבעיה. כל משטח ריצה גורם לסימפטומים משלו, כמו שנעל לענף ספורט אחד צריכה לספק תמיכה באזורים שונים מנעל אחרת שנועדה לענף ספורט אחר. כמו כן, חשוב לדעת את ההיסטוריה הרפואית של האתלט.
מה עושים במקרה של פציעת ספורט
כשיש פציעות חמורות, חשוב לדעת מה המטופל עשה בנושא עד שהגיע לטיפול. רבים אינם מכירים ומיישמים את שיטת ה-RICE (שכוללת: מנוחה, קרח, לחיצה והרמה) הנפוצה. הטיפול העצמי הראשוני יכול להיות קריטי להחלמה מהירה של האזור הפגוע. כמו כן, חשוב מאד שהחזרה לפעילות הספורט מחדש תהיה איטית והדרגתית.
במקרה של פציעות חוזרות, השאלה העולה היא מדוע המטופל לא החלים כיאות, גם אם היה במנוחה תקופה ארוכה. תכופות זה קורה כיוון שהמטופל לא גרם לחיזוק מחדש את השרירים. הניוון מתרחש מהר ואם השריר לא מחוזק מחדש, תהיה רגישות לפציעות חוזרות. רקמה צלקתית גם היא גורמת לנפיחות ולהתקשחות בולטת. צריך לבדוק את אורך הרגליים, כי גם לגורם זה השפעה על פציעות חוזרות (הבדלים באורך הרגליים לא תמיד ניכרים לעין, ואף לא מורגשים בדריכה. רק בדיקות מדויקות מאבחנות בעיה זו). שריר מתוח מהווה גם הוא גורם לכאבים. אי יציבות בתפקוד דורשת לעתים קרובות תהליך של חיזוק, אחרת תיגרמנה פציעות חוזרות ונשנות.
בזמן הטיפול, למטופל אסור לעשות שום דבר הגורם כאב. אם המטופל מתעקש להמשיך ולהתאמן בזמן ההחלמה, יש לבנות לו תוכנית אימונים זמנית שלא תערב את פעילותם של החלקים הפגועים בגופו.
אחרי האבחנה, מתחילים ליצור תכנית טיפול, ואם צריך, גם תכנית המשך. אם המטופל בריא לגמרי, חזרה הדרגתית לפעילות היא הכרחית.
שטף דם תת ציפורני
פציעה כואבת זו נפוצה אצל רצים ושחקני טניס, בגלל לחיצת הבוהן אל החלק העליון של הנעל. דם מנימים שנקרעים מתאסף מתחת לציפורן בבוהן ויוצר לחץ ומתח באזור.
האשמה יכולה להיות בחוסר התאמה של הנעל לרגל – קצרה מדי, צרה מדי או לא עמוקה מספיק. הטיפול יאפשר לדם להתנקז, באמצעות ניתוחון או דרך חירור הציפורן.
אבעבועות - שלפוחיות
זהו לחץ שנובע מחיכוך ממספר גורמים כמו אבנים או עצמים זרים בתוך הנעל, נעלי ריצה רפויות מדי או לא מתאימות או נעלים שאינן מותאמות במבנה שלהן לסוג הפעילות הספורטיבית שנעשתה.
על הנוזל באבעבועות להיות מנוקז בצורה סטרילית ואחרי כן יש לשטח את העור להגנה.
נקעים בקרסול
אלה פציעות נפוצות מאד, בעיקר הנקעים ברצועה הלטרלית (שבצד החיצוני). אלה גם הפגיעות הכי מפוספסות ולא מטופלות. הנקעים דורשים טיפול מיידי מלווה בתקופת החלמה על מנת לא להישאר עם קרסול חלש ובלתי יציב. התנוחה בה הייתה הרגל בזמן הנקע תקבע איזו רצועה תינזק. הערכה איזו רצועה ניזוקה חשובה לטיפול נכון.
נקעים בקרסול המדיאלי (הצד הפנימי) נדירים יותר מאלה הלטרליים, כיוון שהרצועות המדיאליות עבות וחזקות יותר. לחמישית מהאנשים חסרה אחת מרצועות הקרסול הלטרלי, כך שהקרסול שלהם אינו יציב וחשוף לנקעים חוזרים.
רוב הנקעים הלטרליים מתרחשים בספורט בו נעים מצד לצד, כמו טניס וכדורגל, כיוון שהגידים לאורך השוק - בצידו הלטרלי - מתעייפים ולא שולטים יותר על הקרסול. כמו כן, בענפי ספורט אחרים, כמו ריצה, גדל הסיכוי לנקע כשהספורטאי עייף, לא ערני ומשטח הדריכה לא ישר. הטיפול בכל נקע תלוי בחומרת הנקע.
בתוך 36-48 השעות הראשונות לאחר שנגרם הנקע, יש לשים קרח להפחתת הנפיחות, תכופות ככל שניתן ולבצע חבישה למניעת תזוזת החלק הקדמי. בנוסף, יש לשכב או לשבת ולהניח את הרגל בצורה שתהיה גבוהה מגובה הגוף. ברגע שהכאב האקוטי עובר, ניתן לחזור להעמיס משקל על הרגל. על הרגל להיות תמוכה בחבישות. אלה תאפשרנה לפצוע ללכת – באיטיות בלבד. חשיבות פעולה זו צריכה להיות מודגשת, על מנת שימשיך בצורת ההליכה הרגילה שלו ככל שניתן. זה עדיף על צליעה, על אף שניתן לזוז דרך הצליעה יותר מהר. בשלב זה חיזוק השרירים יתחיל, בייחוד אלה הלטרליים. כעבור 48 שעות כדאי להניח רטיות עם מים פושרים. השיקום הוא בעזרת תרגילים, כמו למשל "שרטוט" בעזרת הבהונות.
מניעת פציעות וחזרה לפעילות אחרי פגיעה
ניתן למנוע נקעים ונקעים חוזרים, ולמנוע היווצרות שלפוחיות. זאת ע"י שימוש בנעליים יציבות, סגירת השרוכים בצורה טובה, ערנות לתנאי השטח ובאמצעות שימוש במדרסים. המדרסים היחידים שיכולים לתת מענה הולם לנושאים הנ"ל הנם מדרסים המיוצרים בשיטה מיוחדת שרק מעטים מאד מיישמים אותה.
שיטת המחשב: בשיטה זו דורכים בעמידה על משטח עם חיישנים (סנסורים), ומקבלים תמונה דו-ממדית של דריכה סטטית.
מדרסים בשיטות הישנות: בשיטות השמרניות העתקת הרגליים נעשית באמצעות הטבעת הרגליים בתוך קופסת ספוג. אפשרות אחת היא לדרוך בתוך הקופסה, ואחר-כך מתבצעת העתקת הדריכה. אפשרות שניה היא להצמיד את קופסת הספוג אל הרגל כשהרגל באוויר. התוצאה המתקבלת באפשרות השניה – העתקת הצורה החיצונית בלבד של כף הרגל כפי שהיא.
השיטה האמריקנית: השיטה האמריקנית מתקדמת יותר משיטות המחשב וההטבעה בקופסת הספוג. העתקת הרגל נעשית כשהרגליים ללא עומס ובמצב נייטרלי באמצעות תחבושות גבס. התוצר הסופי הינו מדרס קשיח ביותר, שתומך בחלק האחורי בלבד של כף הרגל (בחלק הקדמי יש ריפוד ישר). זהו מדרס שטוח הנמצא מתחת לכף הרגל בלבד. במדרסים אלה, אין בלימת זעזועים, דבר קריטי כשמדובר בספורטאים.
מדרסים אפקטיביים (.S.F.E): בשיטה זו, שהינה המתקדמת בעולם כיום, העתקת הרגל נעשית כשהרגליים ללא עומס באמצעות חבישת כפות הרגליים בתחבושות גבס.
הייחוד בשיטה זו הוא שבזמן החבישה, מביאים את כפות הרגליים למצב האופטימלי – אידיאלי. התוצאה המתקבלת היא שבכל דריכה – בעת עמידה, הליכה, ריצה ונחיתה מניתור – הרגליים תמיד תעמודנה בצורה האופטימלית.
המדרס תומך את כף הרגל לכל אורכה, הוא בעל שוליים גבוהים וחובק את הרגל. הדבר מגדיל את שטח המדרס, ועל ידי כך מקטין את הלחץ בכל נקודה ונקודה. כיוון שהדריכה הופכת להיות הדריכה הנכונה, הרגל אינה קורסת לצדדים.
המדרסים מעמידים את כף הרגל, הקרסול והברך בתנוחה האופטימלית ומביאים למצב של אי נעילת המפרקים. מצב של נעילת המפרקים אינו רצוי, כיוון שהוא גורם לפגיעה מוגברת בסחוס.
החומרים בהם משתמשים בייצור המדרסים האפקטיביים תומכים וגם בולמים זעזועים. גם בחומרים בולמי זעזועים קיימות איכויות שונות, אשר קובעות את אורך החיים ואורך התקופה שבה מדרס אפקטיבי יבצע את מטלותיו – ייצוב הרגל, תמיכה ובלימת זעזועים.
למדרסים אפקטיביים כמה תכונות:
- שיפור מחזור הדם - המדרסים תומכים את כף הרגל ולא לוחצים עליה, ומאפשרים לדם לעבור בחופשיות בכלי הדם בחלק הקדמי של כף הרגל.
- מניעת היווצרות שלפוחיות ויבלות בכפות הרגליים.
- עזרה בשמירה על הסחוס.
- המדרסים מפחיתים הופעת נקעים ומזרזים החלמה מהם.
פעילויות ספורטיביות שונות נעשות על משטחים שונים, ואופי הפעילות בהן שונה. לכן, להשגת תוצאות אופטימליות מתאימים לכל ענף ספורט מדרסים יעודיים בעלי תכונות, תמיכות וחומרים מתאימים.
אימון נעים ובטוח!
לפנייה לכתב/ת 
