מתאבלים בלי מילים

שבע שנים אחרי הטיול הגדול הקודם (בדרום אמריקה), רגע לפני המשכנתא והילדים, נמרוד וחברתו גלית עוזבים את הכל ואת כולם ויוצאים לטיול ארוך במזרח.

הפרקים הקודמים: 1. תל אביב-דלהי 2. היומיים המטורפים בחיי 3. יש שלטים שמדברים עברית 4. ההרפתקה מתחילה 5. לפני ואחרי הפאס 

---------------------------------------------------------------------------

ביום ראשון עוד לא ידענו כלום. שמענו ככה בחפיף על איזה רעידת אדמה במזרח אסיה אבל לא הרגשנו ולא שמענו, ולא ראינו את התמונות המחרידות ואת דיווחי הקטל. עכשיו הטלויזיה והעיתונים בהשתוללות. עוד ועוד דיווחים ועוד ועוד תמונות איומות ומספרים מבהילים, אבל כאן בהודו, מאות קילומטרים ממקום האסון, אין שינוי ניכר.

• כיסוי מיוחד: אסון בגן עדן, כל הסיפורים והתמונות

• מחפשים את יקיריכם? היכנסו לפורום ד"ש מאסיה 

סיידי

בעלת המלון שלנו היא אישה שבדית נחמדה שנשואה לגוואטאם, הודי מוורנאסי. סיידי רכשה את המלון רק לפני שלוש שנים. לפני כן

בריכה בית מלון חוף פאטונג פוקט (צילום: רויטרס)

היתה לה גלידריה בפוקט. היא בוכה כל הזמן ולא משה מה-CNN, אוספת עוד ועוד פיסות מידע ומנסה לברר מה עלה בגורל ידידיה הרבים הגרים באי. כשהיא מדברת איתי על מה שקרה עיניה מתרוצצות מבוהלות.

היא אומרת לי שהיא יודעת שהמקום שבו עמד פעם העסק המצליח שלה נשטף ונעלם והיא מנסה לנסח את האימה הגדולה שמתחוללת בתוך ראשה. היא מנענעת את ראשה כלא מאמינה ובעיניה מבט חלול. היא מסתכלת עליי עכשיו, אבל היא רואה את החוף המוחרב שהיה פעם חלקת גן עדן.

ישראלי משם

אתמול בערב פגשנו ישראלי שהגיע מאיי אנדמן ביום ראשון. ישבנו במסעדה והוא נכנס, עיניו נפוחות ושקיות שחורות תחתן. הוא נראה כאילו ראה רוח רפאים.

בהתחלה לא עשיתי את הקישור המתבקש, ולא הבנתי מה יש לו, לישראלי הזה, שהוא ככה מבואס. אחר כך שאלתי אותו כמה זמן הוא בוורנאסי והוא אמר שהוא הגיע לפני יומיים. שאלתי מאין והוא ענה בפשטות: "מאנדמן". הוא סיפר לנו שכל החברים שלו נשארו שם כי הם פספסו את המעבורת, ושעכשיו הוא לא יודע מה עלה בגורלם. לא היה לי שום דבר מנחם להגיד לו והוא גם לא רצה שאף אחד ינחם אותו.  

ננדו הטבח מקבל את פניי בבהלה גמורה ביום שני בבוקר. הוא אומר לי: "פיפטי טאוזנד צ'ק אאוט. נאו איטינג

שיבא רסטאורנט", ומצביע למעלה לשמים. ננדו לא יודע לקרוא ולכתוב, והוא מדבר רק הינדי ואנגלית קלוקלת מאוד. הוא מניח על שולחני את העיתון ומתיישב לידי, מבקש שאסביר לו את מה שהתמונות מגלות. אני קורא ומסביר לו ושנינו מתחלחלים. אפילו להודי הזה, שבשבילו המוות הוא תחנה בדרך לחיים הבאים, האסון הזה מחריד ועצוב. בלי מילים, בתקשורת מבטים נטולת שפה, אנחנו מתאבלים.

מה הלאה?

לא הוקם מטה מיוחד, אין היערכות מיוחדת, אין המלצות ולא שמועות. טאמיל נאדו היא איזור אסון עד להודעה חדשה ואנחנו משנים את התוכניות המקוריות שלנו. לא ניסע לאזורים שנפגעו, אין מה לראות שם עכשיו חוץ מיגון וחורבן. נחפש דרך אחרת דרומה, כמו רוב התיירים בתת היבשת. סרי-לנקה וטאמיל יחכו לטיול הבא במזרח. נקווה שעד אז הכל יחזור למסלול החיים השגרתי. 

מה שברור הוא, שאימת הצונמי תרחף מעל לראשינו באופן מוחשי כל אימת שנתקרב לחוף. בגואה, מצידי שכולם יחשבו אותי לאידיוט ממדרגה ראשונה, אני לא ישן על החוף. הלוואי שאני אצא אידיוט ולא חכם שניצל בזכות פחדנותו. 

גם לתאילנד תיכננו להגיע. קופיפי ופוקט הם כנראה איים שיצאו מלקסיקון הטיילים בחודשים הקרובים. אנחנו נמצא אי אחר, אבל כזה שיש עליו גבעה.