למה גם בפעם השלישית הלב נשבר?
"זהו. היום האחרון לחופש הגדול שלי. חופש מלא תהפוכות והתהפכויות, גבס וברגים, לידה של 25 דקות ומשפחה שהפכה בבת אחת לסוג של 'מרובת ילדים'". מיטל אלון-אוליניק עולה על מדי א' וחוזרת לעבודה
חצי שנה זה המון זמן לא להיות בעבודה. אני מרגישה כמו אבי המשפחה בזהבה ושלושת הדובים. זה שמגלה שאכלו מהדייסה שלו, והתעסקו עם המיטה שלו. אני גיליתי שהמחשב שלי עבר דירה לשולחן אחר, והיוזר ניים כבר לא קיים. אבל חוץ מזה, לא הרבה השתנה בזמן שישנתי. התמונות של הילדים שלי עדיין תלויות מעל השולחן (עכשיו צריך להוסיף עוד אחת). הכל (כמעט) מונח באותו המקום. כמו שהיה בפעם האחרונה, רגע אחרי שהצהרתי "אל דאגה, אצלי אין צירים מוקדמים". רגע לפני שהחלקתי בדרכי לעבודה ושברתי את הברך.
חצי שנה הייתי בבית ולא הספקתי לעשות כלום. בעצם לא לישון, לא לאכול, להניק מסביב לשעון, להסניף את התינוקת ולקחת לריאות. בארקפה כבר מגישים לי את ה- יוז'ואל, וכל מוכר בקניון מזהה אותי בשמי ומתעניין בשלום הקביים. סימנתי וי על קינון לפני לידה - וגם על קינון אחרי לידה. סידרתי את ארונות הבגדים שלנו ושל הילדים (כמה פעמים), גיליתי את תחתית סל הכביסה, צבעתי מחדש את החדר של הבכור, שיד נעלמה עיטרה את קירותיו בטושים בלתי מחיקים. קניתי שטיחונים לחדר שינה, החלפתי אותם באחרים, ובסוף צבעתי אותם בטעות בכביסה. ובכל זאת אני מרגישה שלא הספקתי כלום.
היו לי תוכניות גדולות לחופש הגדול שלי. לקרוא ספרים, למשל. "יער נורווגי" שוכב בראש הערימה, מעל "הצד השלישי של הסיפור" ו"אשתו של הנוסע בזמן". אבל אף אחד מהם לא הספקתי לקרוא. היתה לי כוונה לפרוץ במרתון סרטי פדרו אלמודובר אהובי. לפחות הספקתי לראות בהקרנת טרום בכורה את סרטו החדש, "לחזור". אני ונשות רמת אביב המשועממות. יש לי חברות שתכננתי לבקר, וחברות שחרשתי איתן את כל קניוני הארץ, ויש גם כאלה שעדיין מחכות לי לארוחת צהריים. אבל באמת שלא הספקתי לעשות שום דבר משמעותי.
לא התחלתי לעשות את הדוקטורט שלי, למרות שהיו לי כוונות כאלה. עדיין לא חזרתי להתעמל. רק לפני פחות מחודש עברתי ניתוח חוזר בברך והזדכיתי על הברגים. פתאום נגמר הזמן וצריך לאפסן את הקרוקס ולטפס על מגדלי הפלטפורמות. אפשר לחזור למדי א', בלי כתמי פליטות. אפשר לשתות קפה בכוס של בני אדם, ולא כוס חד פעמית עם מכסה למניעת תאונות מצערות. היי, אפשר לשתות קפה כשהוא עדיין חם! אפשר לצאת מהבית בלי לבדוק אם כולם קשורים מאחורה, ובלי לגרוף פירורי במבה ובייגלה מתחת למושב.
זולגות הדמעות מעצמן
תסלחו לי שאני מתמקדת בדברים שטחיים כל כך. כי אם אקדיש לכך עוד קצת מחשבה אפרוץ בבכי, ואסרב לצאת מהבית. בדיוק כשהיא למדה להתהפך, בדיוק כשהיא התחילה לחייך, ולצחוק בקול רם. בדיוק שעיניה קורנות כשאחיה הבכור קורא לה "חמודה שלי" (והוא גם מרשה לה למשוך לו בשיער). והיא עוקבת אחרינו בעיניה, ואני יכולה להישבע שהיא מנסה להושיט ידיה כשהיא מריחה את אמא מתקרבת אליה. אין כמו אמא. אין כמו בבית. רגע, תחזרו אחורה בבקשה. אסור לנגן שוב את התקליט הזה.
זה לא פייר, חופשת לידה של שלושה חודשים. זה לא מספיק כדי להסניף אותם. בדיוק כשנגמרו הגזים. בדיוק כשהתחיל כל הכיף, ואפילו הלילות התחילו להסתדר (אם אפשר לקרוא כך לשינה על הצד עם גב תפוס ותינוקת מחוברת לציצי).
למה מפעם לפעם זה רק נעשה קשה יותר? אחרי לידת הבכור לקחה לי חצי שנה לנתק את חבל הטבור ולחזור לעבודה. השיבה לעולם המבוגרים היתה כרוכה בשברון לב והעמדת פנים רצינית. אבל בסוף זה הסתדר. כי בסוף זה תמיד מסתדר. הפעם השנייה היתה קצרה יותר, 3 חודשים טבין ותקילין, וזה היה קשה יותר, אבל הכרחי. והפעם השלישית? למה זה כל כך כואב בפעם השלישית? אולי בגלל התחושה שלא בטוח שתהיה עוד פעם חופשת לידה? אולי זה בגלל שהלב שנשבר פעמיים צריך להישבר בפעם השלישית?
אני יודעת שיהיה בסדר. אני כבר יודעת איך זה לנהל חיים כפולים. מחר בבוקר אני אלבש את החיוך שלי ומדי א', אפקיד שני אוצרות יקרים בגן ואחת בידי המטפלת, ואצא להציל את העולם.
על מי אני עובדת? העולם לא ייכחד אם לא אדווח מה נסגר עם יודה ונינט. מקסימום החור באוזון ייגדל עוד קצת. במחצית היום אהיה כחפרפרת בעולם של מבוגרים; נטול טיטולים ובקבוקים ושיחות על הצבת גבולות וגמילת לילה. על מה מדברים אנשים-שאין-להם-ילדים? אני כבר בקושי זוכרת. צברתי מיילים רבים מידי במשחקיות, גני שעשועים ורביצה מול תוכניות ילדים בטלוויזיה. לא זוכרת מתי בפעם האחרונה ראיתי מהדורת חדשות בשלמותה. על מה אדבר עם אנשים שלא יודעים מי זאת דורה?
זהו, הגיע הזמן ללכת לישון. ארזתי שני תיקים לגן – בקבוקים, מוצצים, חיתולים ובגדים להחלפה. רוקנתי את התיק שלי ממגבונים משומשים, כרטיסיה גמורה של משחקייה ובובה של סופרמן קטוע-יד. את המוצץ של פו הדב דווקא השארתי בתיק. סתם משהו קטן שיגרום לי לחייך באמצע היום ולזכור מאיפה באתי ולאן אחזור בסוף היום.
לטורים הקודמים בסדרה:
