"אני יהודי להכעיס"
נחמה? קשה לי עם זה. יופי? החולשה הכי גדולה שלי. טוהר הנשק? המציאו אגדות על זה. קאנון? איוב לא היה בקאנון והוא כתב ספר טוב. יורם קניוק מתארח במדור אסוציאציות
יורם קניוק, סופר ופובליציסט.
"אינני נחמד. אני יהודי להכעיס", מעיד הסופר יורם קניוק שחגג השבוע יום הולדת 77. קניוק, ראשון המקטרגים על עצמו, הוסיף ואמר: "תמיד היה לי קל לאמץ על עצמי דעות שליליות". במדינה שבה מכתתים חרבות עוד לפני ארוחת הבוקר, הפסימיזם הקניוקי מלא החן, התפרש כחולשה ושימש לא פעם קרדום לחפור בו. האיש ההרפתקן ומלא הסתירות, אולי נוטה להכעיס אך במידה שווה מלא קסם וסקרנות, מחשבה רעננה וכתיבה שמתחדשת ומפתיעה בכל פעם. רשימת ספריו כוללת בין היתר את "אדם בן כלב", "הברלינאי האחרון", "פוסט מורטם", "ווסרמן", "סוסעץ", "טייגרהיל", "בתו" ו"חימו מלך ירושלים".
סוזן סונטאג ציינה אותו כאחד משלושת בכירי הסופרים המתורגמים לאנגלית, לצד גבריאל גרסייה מארקס ופיטר הנקה. נתן זך קרא לו סופר אמיץ שאינו קופא על שמריו וציין: "אי אפשר לשער את 'לדעת אשה' של עמוס עוז, בלי 'בתו' של קניוק או את ספרות השואה, בלי 'אדם בן כלב'". בעיתון Le Monde קשרו לו את התואר "שקספיר שכותב מימין לשמאל". מבקר הספרות אורציון ברתנא כינה אותו "המיוחד שבמספרי ישראל". גפי אמיר כתבה שבניגוד לעמיתיו, סופרי דור הפלמ"ח, בקניוק לא דבק גרגר ממלכתיות. שם תואר נוסף שמלווה אותו שנים הוא "האאוט-סיידר הזועם של הספרות הישראלית".
לא רציתי להיוולד
קניוק נולד בבית החולים פרויד בתל אביב. הלידה ארכה 38 שעות. "לא רציתי להיוולד. הייתי כבר אז פסימיסט", הוא אומר. אביו, משה, היה מזכירו של מאיר דיזנגוף וסייע לו בהקמת המוזיאון העירוני. "אני אבי המוזיאון, אבל אתה בנו הבכור", כתב דיזנגוף לקניוק האב. אימו, שרה, היתה מורה. את השם "יורם" העניק לו חיים נחמן ביאליק שהיה סנדקו. "כשהבן יחכים, הוסף ה' לשמו", אמר ביאליק לאביו. הגננת שלו היתה אלמנתו של הסופר יוסף חיים ברנר. מורתו בבית הספר היתה נצר למשפחת פרישמן לפני שהפך לרחוב.
בגיל 17 התגייס לפלמ"ח. במלחמת השחרור לחם בחטיבת הראל והשתתף בקרבות על הקסטל, נבי סמואל וקטמון. הקרב הכושל בנבי סמואל, במהלכו התחזה במשך שעות למת כשכדורים שורקים מעל לראשו, חוזר כסיוט בספריו. בקרב הפריצה אל הכותל נפצע ברגלו ואושפז במנזר האיטלקי ששימש מאוחר יותר השראה לספרו "חימו מלך ירושלים", אותו עיבדה עדנה מזי"א בשנות השמונים לתסריט שביים עמוס גוטמן. "החוויה של מלחמת השחרור היא המשמעותית בחיי", אמר קניוק שכינה את חימו "בית המטבחיים האחורי של המלחמה". הספר ויתר על הירואיות וגבורה כפי שהיו מקובלים עד אז בנרטיב הספרותי המקומי לטובת הטירוף והאימה, שהיו אורחי קבע בספריו.
הוא החל לצייר בגיל צעיר וחשב שבזה יעסוק. סיפורים החל לכתוב רק אחרי מלחמת השחרור. סיפוריו הראשונים פורסמו כעשור אחרי המלחמה בעיתון "דבר". עורכים בהם משה שמיר, שסרבו לפרסם את סיפוריו הסוריאליסטיים עשור קודם לכן, הטמיעו בו לדבריו את תחושת הדחייה ובמשך שנים התמקד בציור וויתר על כתיבה. עד היום קשה לו לכנות את עצמו 'סופר'.
בתום המלחמה עבר כמלח על האנייה "פאן יורק" שהביאה מעפילים יהודים מאירופה. המפגש עם ניצולי השואה הותיר בו חותם מהדהד. "הרגשתי נחיתות כלפיהם, שהם הגיבורים האמיתיים", אמר. בשנות החמישים נסע לאמריקה, שם חי 11 שנה והתחתן פעמיים. לאשתו השנייה, מירנדה, הוא נשוי באהבה רבה עד היום. אמו נפטרה כשחי בשבדיה. הוא לא הגיע ללווייה.
אמריקה הפגישה אותו עם הג'אז והביבופ שלו הוא קורא: קרקוס הגיהנום. בניו-יורק פגש בצ'ארלי פארקר ובמרלון ברנדו. החברות עם ברנדו נגמרה בכעס גדול בעקבות רומן שניהל עם אחותו של השחקן, פני לאבינג. השמועות אומרות שאחרי הקרע החזיק ברנדו בחצר אחוזתו חזיר שלו נהג לקרוא 'יורם'. ברנדו רכש מקניוק מספר ציורים, בהם ציור של אמו מימי הגימנסיה הרצליה. חברים נוספים מהתקופה ההיא היו בילי הולידיי, ג'יימס דין, התסריטאי אייבי מאן ("ספינת השוטים") והקוסם צ'אן קנסטה.
הוא עובד בין תשע בבוקר לשתיים בצהריים. אחר-הצהריים ובערב הוא לא מסוגל לכתוב. כשהוא קורא ביקורות רעות, הוא זוכר שגם דוסטוייבסקי קיבל ביקורות רעות. אבותיו הרוחניים הם אלבר קאמי, תומס מאן וטולסטוי. הסופר אמיל חביבי היה חברו הקרוב. עמוס קינן קרא לו "הברמן הטוב בסביבה".
הוא היה צייר, שומר בבית זונות, מבקר קולנוע ומנהל תיאטרון. הוא חיפש זהב בגואטאמלה, שתה והימר לא מעט. בכספי הציור הראשון שמכר שכר בפריז את שירותיו של נהג מונית ליום שלם. ביחד הם ישבו לאכול צהריים במסעדת היוקרה, "מקסים". כספי הפיצויים שלו מעיתון "דבר", שם כתב כעשור, אפשרו לו לשלם במכולת בתקופת כתיבת הספר "היהודי האחרון" שנמשכה כשלוש שנים. קניוק חובב כלבים. היו לו כלבים שנשאו שמות אריסטוקרטים כמו אלכסנדר המילטון השלישי ופייר. לכלבו הנוכחי קוראים אדם.
את "אדם בן כלב" כתב עשר שנים. "זה הספר שהכי חשוב לי", אמר קניוק. הספר עובד בשנות השבעים לתסריט קולנוע
בשנת 2005 התגלה בגופו גידול סרטני ממאיר. קניוק עבר שני ניתוחים ופירפר במשך שלושה וחצי חודשים בין החיים למוות. הוא הצליח לשרוד בניגוד לכל הציפיות ובראשן של עצמו. בבית החולים נשאב לתוך סדרה של הזיות. במהלך השנה האחרונה ללא השפעת כדורים ותרופות ניסה לשחזר הגיגים מאותה התקופה. הספר "על החיים ועל המוות" אמור לראות אור בשבועות הקרובים.
משפט מפתח: המבחן האמיתי הוא הזמן
אסוציאציות נוספות:
רונית אלקבץ
ארי דה לוקה
