כשל מוסרי בנעלין?

מכשירים את הקרקע להתעללות / דן יקיר

מפקד גדוד בצה"ל, סגן אלוף, אוחז בזרועו של עציר פלסטיני כפות. העציר עומד שם, מבלי ניע, עיניו מכוסות בבד. לידם עומד חייל, האוחז בנשקו. החייל יורה בעציר. זוהי התמונה שעולה מהצפייה בסרטון הווידאו שתיעד את המקרה. על פי כתב האישום שהוגש נגד הקצין והחייל, כוונת המג"ד הייתה "רק" להפחיד את העצור כך שיחשוב שעומדים לירות בו. החייל הבין אחרת.

עו"ד דן יקיר הוא היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, ומייצג עם עו"ד לימור יהודה את אשרף אבו רחמה וארגוני זכויות האדם שעתרו לשינוי כתב האישום נגד המג"ד והחייל.

מוציאים דברים מהקשרם / עדי מינץ

כשמביטים על תצלום הווידאו שבו נראה החייל בנעלין יורה בעצור כפות, מזדעזעים.

כשמסתכלים בסרט שבו נראה מתנחל יורה בפלסטינים חסרי ישע בחברון, רותחים מכעס.

כשרואים את תצלומי התקריב של מוחמד א-דורה בצומת נצרים כשאביו מנסה להגן על חייו נכמר הלב.

המשותף לכל הסרטים הללו הוא שהם לא כל הסיפור. עורכי הסרטים לא מראים לנו מה התרחש באזור האמור לפני הארוע המצולם ולאחריו. הם גם לא מספקים את כל ההקשר שבתוכו היה האירוע.

זה זמן רב שהפלסטינים הבינו ששדה הקרב האמיתי הוא התקשורת. כל מפגין מצטייד היום באבן ביד אחת ומצלמה ביד השניה. תפקידם של העורכים הוא לחתוך, לקצץ, לערוך ולהגיש את הקליפ המרשיע לדעת הקהל.

כך שימש הקליפ הידוע על מוחמד א-דורה, שהיום ידוע לכל שנערך ובוים באופן שקרי, ככלי הכפשה מרכזי של ישראל במהלך האינתיפאדה. כך משמש היום הקליפ של המג"ד בנעלין ככלי להכפשה של צה"ל, וכך משמש סרטון הירי בחברון ככלי נפלא להכפשת מתנחלים. אף אחד אינו מבחין שהם ירו על מנת להגן על חייהם.

נוכח כל אלה, יש לקוות שיש מי שנערך בצה"ל, במשרד החוץ ובלשכת העיתונות הממשלתית לקראת הפעולה הקרבה בעזה, ל"מלחמת הווידאו" שעד כה יצאה ממנה ישראל כשידה על התחתונה.

אבהיר ואומר מיד: מעשיהם של המג"ד והחייל היו חמורים, ובשום אופן אסור לקבל התעללות בפלסטינים או באסירים. אבל בסרטון שהוגש לא ראינו את ההקשר שבו נעשו המעשים הללו. צפינו בכל רשתות הטלוויזיה רק בירי ובנפילתו של המפגין, חוזרים על עצמם שלוש עד חמש פעמים, על מנת לחזק את הרושם אצל הצופה אודות ההתנהגות "הברברית" של חיילי צה"ל בשטחים "הכבושים".

לא ראינו שהמג"ד המופקד על האזור, אחראי גם לשלום חייליו ולשלום תושבי ישראל החיים באזור. לא ראינו את הפגיעות בחייליו שאירעו לפני ותוך כדי האירוע.

האירועים האלימים בנעלין מתרחשים במרחק חמש דקות נסיעה ממודיעין. חיילי צה"ל נמצאים שם על מנת לאפשר לתושבי מודיעין לנהל בשקט את חייהם.

לשמחתי, גם הפרקליטות הצבאית וגם המערכת הצבאית, שבדרך כלל רועדים כעלה נידף אל מול שופטות בג"ץ, הסתכלו הפעם על התמונה הכוללת.

והתמונה הכוללת היא זו שבה מגיעים בכל שבוע אנשי השמאל הקיצוני, אנרכיסטים ופלסטינים להפגנות אלימות הכוללות פגיעה חמורה בחיילי צה"ל. הפגנות בהן מיידים מטחי אבנים וההשתוללות היא בלתי מרוסנת. מדינת ישראל התרגלה לתופעה ומקבלת אותה כמובן מאליו.

התקשורת מתייחסת ב"הבנה" למעשים אלו כיוון שמיידי האבנים אינם מתנחלים. רק מדי פעם שומעים דיווח לאקוני בחדשות על חיילים שנפצעו מיידויי האבנים הללו. גם כתבי החדשות שנשלחים לסקר את האירועים באים בדרך כלל מאותו צד, וכך צה"ל מוצא עצמו נאבק בהשתוללות השמאל הקיצוני מצד אחד, ובתקשורת המגנה אותו מצד שני.

טוב עשתה הפרקליטות הצבאית שבחנה במקרה נעלין מה הביא את המג"ד לתגובה כמו שלו. מדוע מצא עצמו קצין מוכשר נאלץ לאיים על עציר ולהוציא ממנו מידע שהיה חשוב על מנת להגן על חיילי צה"ל.

טוב תעשה הפרקליטות אם תחדד את הנהלים ותיתן כלים ראויים אחרים לחקירת עצורים בשטח, שלא יהיו כרוכים במעשים לא ראויים מהסוג הזה. וטוב תעשה התקשורת אם תדרוש מכל מי שמפיץ סרטוני הסתה נגד צה"ל ומדינת ישראל את החומר הגולמי כולו לפני פרסום סרטון המצביע על "הרשעות" חיילים.

עדי מינץ, מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר