שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: עדו לביא

    המהפך של לימור: רזתה 60 קילו ושומרת 17 שנה

    לפני 17 שנה רזתה לימור עברון גילת 60 קילו, ומאז היא לא נותנת לשפע המסחרר של מוצרים וממתקים לקלקל את ההישג. בטור חדש היא מספרת על המסע אל עולם המזון הבריא והצריכה השפויה, כזה שלא שוכח גם לספור קלוריות בדרך

    זה קרה כשהייתי בת שמונה בערך. אמי שלחה אותי אל המכולתניק - יהושע שבקצה רחוב הירקון בחיפה, כדי לקנות גלידת וניל שוקולד בקרטון של שטראוס. מצוידת בלירה וחצי (כן, אני די קשישה), סמוקת לחיים ושמנמנת פולקאות, צעדתי לי חגיגית, קופצת באגרופי את הכסף ומשננת את שעליי להביא (כאילו שיכולתי לשכוח).

     

    כתבות אחרונות בנושא דיאטה בערוץ הבריאות:

     

    אין לי מושג איך זה קרה, אבל לפתע פתאום - שוד ושבר, הכסף איננו. וגרוע מזה - חלום הגלידה התרחק ונגוז. עמדתי באמצע הרחוב, פעיתי בבכי ולא ידעתי מה לעשות. לא ידעתי אם קודם עליי לחשוש מאמי על אובדן הכסף, או שמא אני יכולה להיות פנויה להתאבל על הממתק שנגזל.

     

    פתאום עברה חברתי יחד עם סבה, פרופ' פרץ, שהיה גם המיילד של אמי בלידתה אותי. איש מיוחד במינו, מרגיע וענייני כאחד. הם שאלו מה קרה, סיפרתי, והרופא הטוב שלף לירה וחצי בלי למצמץ, הושיט לי את הכסף ונעלם אל האופק עם נכדתו.

     

    כל כניסה לסופר - מאבק הישרדות

    ראוי ונחוץ לזכור מדי פעם כאלה שעשו עבורנו משהו יפה, אבל זה מוביל אותי למחשבה מרירה מתוקה: כמה קל היה פעם לשמור על משקל תקין פחות או יותר. הממתקים היו מעטים ולא מאוד מפתים: גלידה, קרמבו, ופלים משני סוגים וסוכריות על מקל.

     

    כיום כל כניסה לסופרמרקט משולה למאבק הישרדות קשה. הסוגים, השפע, המחיר הלא מאוד יקר והגרוע מכל - השתכללות והשתפצרות חברות הממתקים עם השנים יותר ויותר לכיוון האקסטרים.

     

    פעם, בשחר ההיסטוריה, להשיג אוכל לא היה כה פשוט. היה צריך לקבוע דייט עם קבוצת הציידים שאליה השתייכת, להיפרד לשלום מהמשפחה, ללכת קילומטרים רבים עד למציאת הציד הנחשק ואז, רומח נשלח, ולפעמים גם פספס. פעמים רבות הצייד עצמו הפך לחטיף טעים עבור נמר עצבני.

     

    כיום אנו נכנסים למכונית (חלילה לנו ללכת ברגל), פורצים למרכול, מעמיסים הרבה מעבר למה שנחוץ וזהו. אני מוכנה להישבע שאז, בימי קדם, לא היה כלל עודף משקל. מי משוגע לצאת להרפתקה הזאת, אלמלא הוא כמעט מת מרעב?

     

    ומה שמציק לי יותר מעניין הצריכה המוגזמת (שגם אני לוקה בה, אל תתלהבו) הוא זה: לא מספיק, לדוגמה, חטיף בוטנים שהבריאות ממנו והלאה, (ניסיתם אי פעם לעשות גוגל על כל החומרים שמתווספים למזון שלנו?), בואו ונפוצץ אותו בשלל סוגי מתיקה נוספים. מעדני חלב הופכים לממתקים של ממש, ואני קוראת לסוג הזה של מוצרים: אוכל מתחנף. אני שונאת חנפנים.

     

    ככל שעולה סף הגירוי בכל העולם ובכל תחום, כך גם היצרנים מוצאים לנכון לייצר עוד ועוד סוגים, לעוד ועוד אנשים לצרוך אותך, וכמאמר דיוויד ברוזה: "אנחנו לא רואים ת'סוף".

     

    "בימי קדם לא היה עודף משקל". לימור אחרי (מימין) ולפני הדיאטה (צילום: עדו לביא) (צילום: עדו לביא)
    "בימי קדם לא היה עודף משקל". לימור אחרי (מימין) ולפני הדיאטה(צילום: עדו לביא)

     

    אדון שומן טראנס

    אני פונה ללבם של היצרנים: את כל הכסף שמופנה לפיתוח עוד ועוד מוצרים והפקת פרסומות יקרות, אנא - הקצו לעניין הבריאות. אל תכניסו למוצרים צבעי מאכל או שומן טראנס, שכולם אומרים עליו שהוא לא בריא אבל לא ממש יודעים למה.

     

    והנה הסבר: שומן טראנס הוא שומן צמחי, שעבר במעבדה שינוי ברמה הכימית, מקשר ישר לקשר אלכסוני. לכאורה לא קרה כלום, אבל השינוי הזה הפך אותו למרכיב שאותו הגוף לא יודע לזהות. אפילו עם מעט שומן רווי יש לגוף שלנו מה לעשות - הממברנות של תאי הגוף, למשל, משתמשות בשומן רווי, ומעטפת העצבים עטויה חומר המכיל גם שומן רווי.

     

    מסתובב לו אדון שומן טראנס בזרם הדם ומנסה להיות אחד מהחבר'ה, אבל איש אינו פותח לו את הדלת כדי לפרקו ולהשתמש בו שוב, כפי שעושים עם השומנים הטובים, ואפילו עם הפחות טובים. הוא נע ונד, מוקצה ומושפל, עד שמגיע לאיזה סיבוב, נגע עורקי או  היצרות באחד העורקים, והנה - מול עינינו ממש - מתקדמת לה טרשת עורקים שעלולה להסתיים בהתקף לב או בשבץ.

     

    אין מה להיכנס לפאניקה, הרי לא מכל בורקס או ג'אחנון כבר נופלים למחלות שכאלה, אבל הזנחה של שנים עלולה להסתיים לא ב-happy end. 

     

    ולפני שאתם עוזבים את הכתבה מבואסים, חכו, כאן דווקא יש סוף טוב.

     

    לא לבוז לקלוריה

    אז פנינו ללב של היצרנים כדי שיישרו קו עם ארצות נאורות שאסרו בחוק שימוש בצבעי מאכל ובשומן טראנס. ועכשיו נחזור לשפע: כפי שיש שפע בעולם הג'אנק, יש גם שפע בעולם הבריאות והשמירה על משקל. האג'נדה שלי משלבת את שניהם: מזון בריא, אבל שייקח בחשבון גם את הקלוריות.

     

    אני יודעת שחלק מחבריי הנטורופתים (אני בעיצומה של השנה השלישית ללימודיי) בזים למונח קלוריה. אני - מניסיון עצוב ומתסכל, חייבת לעדכן שהקלוריה עדיין חיה ובועטת.

     

    זו לא חוכמה מבחינתי להכין אוכל טעים עם חצי או רבע כוס שמן (זית, מתעקשים השפים, כאילו והוא לא נספר). אבל נראה אתכם כמוני, מכינים אוכל מדהים עם כפית שמן בלבד.

     

    מי היה מאמין פעם שיהיו מוצרי בופאלו עם יותר סידן, פחות כולסטרול וחלב שטיפה יותר מותאם למערכת עיכול של בני אנוש; או נבטים מסוגים כל כך רבים; קטניות ודגנים מסוגים רבים כל כך; או פירות מדהימים ומגוונים וירקות אורגניים במחיר פחות או יותר נסבל.

     

    בואו ונמנף דווקא את השפע הזה, למען בריאותנו הנפשית והפיזית.

     

    ויש גם מתכון - סלט פירות עם טוויסט

    קינוח שיכול בקלות לסיים כל ארוחה, מפוארת ככל שתהיה.

     

    החומרים:

    פומלה אדומה או צהובה

    רימון (עדיין יש להשיג - רוצו והצטיידו)

    2 כפות צנוברים, צרובים מעט על מחבת ללא שמן

     

    אופן ההכנה:

    מפרקים את הרימון ואת הפומלה לחלקים לא גדולים, ללא הציפה. מוסיפים את הצנוברים ו... זהו - מוכן!




     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    כל כניסה לסופרמרקט משולה למאבק הישרדות קשה. לימור עברון גילת
    צילום: עדו לביא
    מומלצים