המועמדים לאוסקר 2012: הנעדרים והמיותרים
רשימת המועמדים לאוסקר יצאה לאור, ואיתה התהיות: למה הסרטים של סקורסזה ושפילברג זוכים לכבוד מוגזם? איפה ראיין גוסלינג וקירסטן דאנסט? ולמה כל המועמדים לפרס שחקן המשנה זקנים? אמיר בוגן עם הבחירות המקפחות והמביכות
חברי האקדמיה האמריקנית אמרו את דברם עם ההכרזה על המועמדים בקטגוריות השונות לפרסי האוסקר, שיוענקו בפעם ה-84 בטקס מפואר בבוורלי הילס, שיתקיים ב-26 בפברואר. אבל בין רשימת השמות יש כמה בחירות תמוהות, ומצד שני סרטי מופת שלא הצליחו לעבור את הסינון. אנחנו פה בשביל לעשות את התיקונים, בשביל להגיד מי מיותר ומי נעדר. חבל שהחברים באקדמיה לא מקשיבים לנו.
הסרט הטוב ביותר
המועמדים: "הוגו", "הארטיסט", "היורשים", "עץ החיים", "מאניבול", "העזרה", "חצות בפריז", "סוס מלחמה", "רועש להחריד וקרוב להפליא".
מיותר: מרטין סקורסזה, וודי אלן וסטיבן שפילברג הם יקירי האקדמיה האמריקנית לקולנוע, וכשהם מוציאים סרט חדש שמור להם מקום של כבוד בין מועמדי הפרס לסרט הטוב של השנה. "הוגו", "חצות פריז" ו"סוס מלחמה" נישאים על גלי הנוסטלגיה שמציפים את הוליווד בימים אלה (וכן, כך גם "הארטיסט"). למרות שהם עשויים היטב, הם אינם מחדשים.
גם אם כבר בוחרים להחליק במאים פנימה בגלל פרוטקציה, איך אפשר להסביר את זה שכל שלושת הסרטים בפנים? ולא, זה שסקורסזה מחליט לעשות סרט ילדים בתלת ממד זו לא סיבה מספיק טובה. גם לא המחווה לחלוץ הקולנוע ז'ורז' מלייס.
מי נעדר? בעקבות הטקס אשתקד, החליטו באקדמיה שעשרה סרטים בקטגוריית הסרט הטוב זה יותר מדי והודיעו שהחל מהשנה ייבחרו כמה מועמדים שצריך - כי לא חייבים בכוח. אז מה עשו חברי האקדמיה? בחרו תשעה סרטים. ולמרות זאת, לא נמצא מקום ביניהם לכמה מהסרטים הטובים והמטלטלים של השנה.
"דרייב" - המותחן האפל והאווירתי של ניקולס ווינדינג רפן, בכיכובו של ראיין גוסלינג המצוין; "חייבים לדבר על קווין" - דרמת אימה פסיכולוגית מסוגננת להפליא של לין רמזי; "מלנכוליה" - לארס פון טריר מתחרה בפיוטיות של מאליק ועושה זאת לא פחות טוב ממנו; ואולי הפספוס הגדול מכולם - "סערת רוחות" ("Take Shelter") של ג'ף ניקולס, שמשלב בדרכו המיוחדת בין "מלנכוליה" ו"עץ החיים" ליצירה מרתקת, עוכרת שלווה וספוגה ביצירתיות ויזואלית.
השחקן הטוב
המועמדים: ג'ורג' קלוני ("היורשים"), ז'אן דוז'ארדן ("הארטיסט"), בראד פיט ("מאניבול"), דמיאן בישיר ("A Better Life"), גארי אולדמן ("החפרפרת").
מיותר: מסתמן דו קרב מעניין בין קלוני לדוז'ארדן, אבל יסלחו לי מהללי הסרט האילם - השחקן הצרפתי לא ראוי לפרס על המימיקות המוגזמות והתיאטרליות המנופחת שלו. יש לו אולי חיוך שרמנטי וקריצה, והוא גם עושה פרצוף מאוד כועס, אבל איפה אותן דקויות שנדרשות משחקן אופי? נכון שהפלסטיות היא חלק מדרישות התפקיד, אבל אלו גם כל היכולות של הליצן דובר האנגלית הרצוצה, כפי שנתגלו בעבר בפארודיות כמו "לאקי לוק" ו-"OSS 117".
נעדר: גוסלינג הפיק הופעות לא רעות ב"דרייב" וב"משחקי שלטון", אבל במקרה זה לא עזרו לו לא האיכות ולא הכמות. הופעה דרמטית מרשימה אחת של מייקל שאנון ב"סערת רוחות" היתה אמורה להספיק לו כדי להיכנס לרשימה. השחקן בן ה-37 מחזיק את הסרט על כתפיו הלפעמים חסונות-לפעמים שבריריות ומצמרר בדרך שבה הוא מצליח לנוע בין שפיות לשגעון, בין העולם הפנימי המעורער, לזה החיצוני - המעורער לא פחות.
השחקנית הטובה
המועמדות: מריל סטריפ ("אשת הברזל"), גלן קלוז ("אלברט נובס"), מישל וויליאמס ("השבוע שלי עם מרילין"), רוּני מארה ("נערה עם קעקוע דרקון"), ויולה דיוויס ("העזרה").
מיותרת: כבר נטען בעבר שכדי לזכות בפרס השחקנית הטובה צריך להחשף על המסך - ולא רק מבחינה מנטלית (כפי שלמדה גם נטלי פורטמן ב"ברבור שחור" אשתקד). זהו כנראה כרטיס הכניסה של מארה לחבורת השחקניות המכובדת הנ"ל (למעט דיוויס, כולן עברו כבר את טבילת האש הקולנועית בעירום). למרות שההתמסרות של השחקית הצעירה לתפקיד הפרובוקטיבי ראויה להערצה וכך גם גופה המעוצב, לא בטוח שהיא עדיין פה בצדק.
נעדרת: קירסטן דאנסט דווקא התפשטה בלי בושה ב"מלנכוליה" בדמות שהיא הגירסה הנשית לזו שמגלם שאנון, אבל זה לא עזר לה והיא תצטרך להסתפק בפרס מפסטיבל קאן. במקרה של טילדה סווינטון, הבריטית בת ה-51 פשוט מצוינת במבטא אמריקני ב"חייבים לדבר על קווין". היא שורפת את המסך, צובעת אותו באדום או מרטיבה אותו בדמעות כאם במשבר - ומפצה בכך גם על ההופעה נטולת הרגש של עזרה מילר, המגלם את בנה.
שחקן משנה
המועמדים: קנת' בראנה ("השבוע שלי עם מרילין"), ג'ונה היל ("מאניבול"), ניק נולטי ("לוחם"), כריסטופר פלאמר ("בגינרס"), מקס פון סידוב ("רועש להחריד וקרוב להפליא").
מיותר: ברוכים הבאים לבית האבות של הוליווד. לכאן מגיעים כל השחקנים המזדקנים והדועכים רגע לפני הסוף (של החיים או של הקריירה). תוציאו את היל בן ה-28 ותקבלו ממוצא גילאים של 71.2. לא שצריך להפלות את פלאמר ופון סידוב בני ה-82, או נולטי בן ה-70 מפאת גילם, אבל האם באמת אין בנמצא שחקנים צעירים ראויים? במיוחד השנה, נראה שמדובר פה בסידור של כבוד.
אוגי ומאמנו עומאר פון מולר אצל אלן דג'נרס. נו, שמישהו יזרוק להם עצם
נעדר: אם "הארטיסט" מרכז כל כך הרבה תשומת לב של קולנוענים נחשבים, ואם הוא מועמד כל כך ברור וטבעי לאוסקר, האם לא ראוי להתייחס למי שגונב את ההצגה? נכון, שלתת לכלב אוסקר יהיה צעד פורץ דרך וחדשני (והאוסקר אם תהיתם, אינו כזה), אבל האימפקט שאוגי משאיר כל כך גדול - גדול יותר מזה של דוז'ארדן למען האמת - עד שאי אפשר לדמיין את הסרט בלעדיו. ועל כך, הוא ראוי לתגמול. ולא, נקניקיות זה לא מספיק.
שחקנית משנה
מועמדות: ברניס בז'ו ("הארטיסט"), ג'סיקה צ'סטיין ("העזרה"), אוקטביה ספנסר ("העזרה"), מליסה מקארת'י ("מסיבת רווקות"), ג'נט מקטיר ("אלברט נובס").
מיותרת ונעדרת: ג'סיקה צ'סטיין שיחקה בכל כך הרבה סרטים טובים השנה, אבל לא ברור למה היא פה עם "העזרה". הדבר הכי טוב שאפשר להגיד על התפקיד שלה כסיליה פוט המצועצעת בסרט זה, זה שהוא מדגיש עד כמה גדול הכישרון שלה והיכולת שלה לנוע בין רגישות שברירית לעוצמה נשית ב"עץ החיים" ו"סערת רוחות".
ועצה לעתיד: ג'סיקה, את באמת יפה וגם מוכשרת. בשנה הבאה, בואי ותראי לנו שאת יכולה להפגין את המנעד הדרמטי הרחב שלך, לא רק מנקודת המבט של האשה האמריקנית הפרובינציאלית של המערב-התיכון או הדרום - יש עוד דמויות שאת מסוגלת לגלם.
הבמאי
מועמדים: מישל הזנביצ'יוס ("הארטיסט"), אלכסנדר פיין ("היורשים"), מרטין סקורסזה ("הוגו"), וודי אלן ("חצות בפריז"), טרנס מאליק ("עץ החיים").
מיותר: למעט הזנביצ'יוס, מדובר בחברים ותיקים של האקדמיה, עם מועמדויות כאלה ואחרות מן העבר. מתברר שחברים יש לא רק באגד, אלא גם באקדמיה ולכן סביר להניח שסקורסזה יזכה בפרס (כך קרה גם בגלובוס הזהב) או שאולי מאליק יפתיע. תגידו מה שתגידו על "עץ החיים", הוא עדיין סרט ייחודי ונועז ביומרנות שלו. אי אפשר להגיד את זה על סקורסזה. "הוגו" עשוי טוב, אבל אם יש בו מעוף הוא נובע מהאלמנטים הסגנוניים ומהפוסט-פרודקשן, פחות מעבודת הבימוי.
נעדר: בנט מילר, על עבודת הבימוי הטובה של השנה. "מאניבול" שלו חסכוני ברגשנות יתר, אבל ממוקד, מדויק ועושה את העבודה, בלי להתקשקש.
התסריט
מועמדים לתסריט מקורי: מישל הזנביצ'יוס ("הארטיסט"), אני מומולו וקריסטין וויג ("מסיבת רווקות"), ג'יי.סי. צ'אנדור ("התמוטטות"), וודי אלן ("חצות בפריז"), אסגאר פרהאדי ("פרידה"). מועמדים לתסריט מעובד: אלכסנדר פיין, נאט פקסון וג'ים ראש ("היורשים"), ג'ון לוגן ("הוגו"), ג'ורג' קלוני, גרנט הסלוב ובאו וויליאמס ("משחקי שלטון"), סטיבן זייליאן וארון סורקין ("מאניבול"), בריג'יט אוקונור ופיטר סטרוהאן ("החפרפרת").
מיותר: למנחה הטקס בילי קריסטל יש תפילה קטנה בלב - שהזנביצ'יוס, הזאנווישיס, הזונאבויצ'יץ', או איך שלעזאזל מבטאים את שמו של הבמאי הצרפתי, לא יזכה. הגיית השם הזה מול מיליוני צופים מסביב לגלובוס נראית כמו הדבר הכי מפחיד בעולם. אין פלא שאדי מרפי פרש מהנחיית הטקס. ואכן, הזנביצ'יוס לא צריך לזכות, אך לא מהסיבה הזאת - אלא כיוון שהתסריט נטול הדיאלוגים של "הארטיסט" נדוש, קלישאתי וצפוי מראש. ממש כמו רוב סרטי הראינוע שהוא מחקה.
נעדר: מן הראוי היה לבחון לפחות את התסריטים של "דרייב" (חוסיין אמיני על פי ספר של ג'יימס סאליס), או הקומדיה החמוצה "Win Win" (תומאס מקארת'י).
ולו רק היה אפשר לחלום קצת - משהו שחברי האקדמיה לא נוהגים לעשות, אלא אם כן זה קורה במהלך שינה עמוקה מול עוד סרט משעמם - מישהו היה מעלה את מועמדותם של ג'ייסון סיגל וניקולס סטולר, שב"החבובות" מיזגו בין זכרונות העבר לימינו אנו באופן ראוי לשבח ושנון להפליא. אם כבר נוסטלגיה, אז למה להתעלם מקרמיט, מיס פיגי והאחרים?
סרט האנימציה
מועמדים: "Cat In Paris" ,"Chico And Rita", "החתול של שרק", "קונג פו פנדה 2", "רנגו".
מיותר: חתול בפריז וחתול במגפיים (עם תלות בשרק)? שניהם נראים כמו חתולים בשק, שרק מעידים על שנה חלשה יחסית בשדה האנימציה ("Chico & Rita" הוא כל כך 2010). למעט "רנגו" המבריק, לא ראינו יותר מדי יצירות מצוירות שמתאימות גם למבוגרים.
נעדר: "נומאו ויוליה" שדווקא יכול היה להחניף לטעם של מי שעבר את גיל שמונה, ואף לעורר בו רצון לשוב לילדות. אין יותר מדי מה להצטער על העדרותו של "הרפתקאות טין טין", חוץ מהחשש שהאקדמיה מנעה מעצמה פרס ניחומים לשפילברג ותדרש לפצותו בשדה הקרב של "סוס מלחמה", בלי לבדוק לו את השיניים.
הסרט הזר
מועמדים: "הערת שוליים" (יוסף סידר, ישראל), "פרידה" (אסגאר פרהאדי, איראן), "In Darkness" (אניישקה הולנד, פולין), "Bullhead" (מייקל ר. רוסקאם, בלגיה), "Monsieur Lazhar" (פיליפ פלארדיו, קנדה).
מי מיותר? קשה לקבוע מרשימה של סרטים, שבמקרה הטוב נגלו רק לעיניהם של מבקרים בפסטיבלים שונים ברחבי העולם. על פניו, נראה ש"הערת שוליים" נמצא במקומו הטבעי של פסגת הקולנוע העולמי. הסרט עשוי היטב והוא בר עיכול ליוצרים הוליוודים. סידר מקצועי וגם נועז, כשהוא שובר את הדרך המקובלת לספר סיפור בקולנוע הישראלי וזורע בעלילה החרושה לעומק ניואנסים מבדחים.
ובכל זאת, מטרידה העובדה ש"הסוס מטורינו" של בלה טאר ההונגרי (סרט השנה של ynet) ו"היו זמנים באנטליה" של נורי בילה ג'יילן הטורקי לא מצליחים לעבור את הסינון הראשוני של האקדמיה. מדובר בשתי יצירות מופת מהדהדות שראויות לא רק למועמדות בקטגוריית הסרט הזר של השנה, אלא גם לזו של הסרט הטוב. ההתכחשות של הוליווד לקולנוע שהוא אמנות מדגישה את גישת ה"קולנוע הוא תעשייה" של הבוחרים האמריקנים ומעלה ספק בשיקוליהם. טוב, בשביל זה אנחנו פה.
