שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    פארק גולדה: מחצבה נטושה שהפכה לנווה מדבר
    ליד קיבוץ רביבים, בתוך הצהוב המדברי, נמצאת פינת חמד ובה אגם, מדשאות ומצפור המשקיף אל המרחב. אואזיס בלב הישימון

    להוציא מתוק מֵעַז זה לא רק ללקק דבש מכוורת שהייתה בתוך נבלה של אריה. כן, הצירוף המוזר מוזכר בתנ"ך, בסיפורי שמשון הגיבור, שגבורתו התמסמסה מול יופיה של פלשתית אחת. "מֵהָאוֹכֵל יָצָא מַאֲכָל, וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק" נכתב בספר שופטים (פרק י"ד, פסוק י"ד).

     

    בחידה של שמשון ה"עז" היא האריה, והדבש הוא ה"מתוק". כשעמדתי מול האגם הקטנטן (בעצם, שלולית גדולה) בפארק גולדה הסמוך לקיבוץ רביבים בנגב, והתפעלתי מהכחול של המים, מהירוק של הצמחייה ומהצהוב של המדבר, וכידוע זה צירוף מנצח ומהנה - קפץ ועלה בזיכרוני הדימוי השמשוני: מעז יצא מתוק.

     

    עוד פינות חמות בערוץ התיירות:

     

    באפיקו של ואדי עסלוג', הוא נחל רביבים, הייתה מחצבה שמאבניה נבנו לפני שנים רבות בסיס צבאי עות'מאני ובתי הכפר עסלוג'. המחפורת יצרה מכתש שהגיע למפלס מי התהום, שיכלו להפוך לביצה מיותרת. מה עשתה קק"ל? הפכה את המחצבה הנטושה לפארק חמד שבו כל מה שהופך חורשה של סתם לאתר פיקניק.

     

    המחצבה הפכה לפינת חמד. פארק גולדה (צילום:  רונית סבירסקי) (צילום:  רונית סבירסקי)
    המחצבה הפכה לפינת חמד. פארק גולדה(צילום: רונית סבירסקי)

     

    בצפון הירוק הוא אינו אטרקציה, שם יש רבים כמותו. אבל כאן? דרומה לבאר שבע, שמימין ומשמאל רק חול וחול,

    כשאנחנו יודעים ש"אֵיךְ בַּנֶּגֶב אֶרֶץ מוּל שָׁמַיִם מִתְפַּלֶּלֶת רֶגֶב-רֶגֶב: הָבוּ לָנוּ מַיִם!", כל כתם מים הופך לנווה מדבר (ולכן שמו של אתר נופש תיירותי בצומת הסמוך - אואזיס).

     

    באתר יש אגם פצפון של מי תהום אסורים ברחצה ושתייה, מדשאות, פינות ישיבה, צל, מצפור בראש גבעה, ותודה חקוקה באבן ליפנים חברי תנועת המקויה על תרומתם. בשתי מילים: פינת חמד.

    כל כתם מים הופך לנווה מדבר. האגם בפארק גולדה (צילום: דודו דיין) (צילום: דודו דיין)
    כל כתם מים הופך לנווה מדבר. האגם בפארק גולדה(צילום: דודו דיין)

     

    השטיקים מהימים ההם מקובלים גם בימינו

    ועוד משהו: אני לא מאלה האוהבים להצטופף בין מִתְקני מנגל, בין מנפנפים ובולסים, ולכן שמחתי שבעתיים

    שכמעט לא היו מנגליסטים בפארק והוא היה, כמו במליצה, כולו שלי. המבנה הבולט בפארק הוא הבאר - באר רביבים, ובפי הבדווים ביר עסלוג'.

     

    הבאר הזאת הייתה הסיבה לקניית אדמות הלס שעליהן הוקם בקיץ 1943, לפני 70 שנה, מצפה רביבים. השטיקים מהימים ההם מקובלים גם בימינו. ממשלת המנדט הגבילה התיישבות יהודית בנגב גם אם אנחנו בעלי האדמה.

     

    ידוע שאדמה שאין יושבים עליה או מעבדים אותה הופכת לרכושם של אלה שמעבדים אותה, גם אם היא אינה אדמתם. באה הסוכנות ואמרה לבריטים: או-קיי, נציית לאי ההתיישבות, אבל אנו מבקשים ללמוד את תנאי החיים בנגב, את טיב האדמה, את כמות המשקעים, את הגידולים וכדומה.

     

    היום קוראים לשיטה זו מאחזים, אז דובר על מצפה - רק לצורך לימוד, כמובן. גרעין של שלושה בחורים היה החלוץ לפני המחנה, שהתגורר במערה שהיום היא מוזאון. אחר כך באו עוד כמה, וכך הוקם, למרות האיסור, מצפה רביבים שהפך לקיבוץ. המים לניסיונות החקלאיים נשאבו מהבאר הזאת, הובלו על גבי חמור, והיו ההתחלה.

     

    מדשאות, פינות ישיבה, צל ומצפור בראש גבעה. פארק גולדה (צילום: יפה רזיאל) (צילום: יפה רזיאל)
    מדשאות, פינות ישיבה, צל ומצפור בראש גבעה. פארק גולדה(צילום: יפה רזיאל)

     

    אחר כך באו שיטפונות החורף, ובעקבותיהם הקמת מאגר, ובסופו של דבר, בזכות הרכישה, הבאר,

    התירוץ, הנכונות של הראשונים להתמודד עם האתגר – קם הקיבוץ שבזכותו ובזכות מצפים נוספים בנגב נכלל הנגב בתחומי המדינה היהודית שגבולותיה נקבעו בהחלטת כ"ט בנובמבר.

     

    פארק גולדה, למי שיש ספק, קרוי על שמה של גולדה מאיר, אשת הברזל בפוליטיקה שלנו, בזכות בתה שהיא חברת קיבוץ רביבים הסמוך. שווה לבקר במצפה, במערה הקדומה שהפכה למוזאון, בתצוגה המגוללת את סיפורו של המקום, ולקרוא על אודות סיפורה של תקופה. אני לא יודע איך אתם, כתם ירוק במדבר עושה לי את זה.

     

    הכתבה פורסמה בגיליון אוקטובר 2012 של הירחון "טבע הדברים "

    מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות ב-10 שקלים בלבד

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: דודו דיין
    תודה חקוקה באבן ליפנים חברי תנועת המקויה על תרומתם. הנצחה בפארק גולדה
    צילום: דודו דיין
    מומלצים