שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    סוריה, המאה ה-17: מקום טוב להיות בו יהודי
    ספר העוסק ביהודי סוריה לא ישמח את העסקנים החרדים: דורות של רבנים שחיו במדינה עד המאה ה-19, לא נתמכו בידי הקהילה, אלא עסקו במסחר והיו עשירים למדי. עוד מגלה הספר שהקהילה גילתה סובלנות חריגה כלפי חסידי שבתי צבי, אך לא כלפי נשים

    אם בשאר אסד לא עסוק מדי במלחמה העקובה מדם המתנהלת בארצו, כדאי לו לקרוא את הספר החדש העוסק בקהילת יהודי סוריה בין השנים בין סוף המאה ה-15 עד תחילת המאה ה-19.

     

    << כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו  >>

     

     

    אם יפנה את הזמן, יגלה נשיא סוריה כיצד הסוחרים היהודים שחיו בארצו עד לפני כמאתיים שנה, סייעו בשיפור מצבה הכלכלי של המדינה הענייה שרוב תושביה היו חקלאים בורים, שאינם יודעים קרוא וכתוב.

     

    גילוי נאות

    כשאחד מאחיי התארס לאחת מבנותיה של פרופ' לאה בורנשטיין-מקובצקי, היא כותבת הספר, למדתי לראשונה על החיים היהודיים המשגשגים בתקופת האימפריה העות'מאנית. התברר לי כי בעוד באירופה האנטישמית, פוגרום היה כמעט ספורט לאומי בקרב הנוצרים, ובעוד במרוקו למשל, רוב היהודים חיו בעוני וסבלו מיחס משפיל של שכניהם, דווקא בסוריה התפתחה לה בועה של חיים יהודיים ייחודיים ומשגשגים.

     

    מכספם הם מימנו את החכמים שלא היו מוכשרים במסחר. בית הכנסת בחלב ()
    מכספם הם מימנו את החכמים שלא היו מוכשרים במסחר. בית הכנסת בחלב

     

    מי שחקרה את הנושא לעומק, היא כאמור פרופ' בורנשטיין-מקובצקי, אמה של גיסתי. במשך שנים רבות היא מלמדת בעיקר את תולדות היהודים בימי הביניים, תולדות היהודים בארצות האסלאם, במיוחד באימפריה העות'מאנית, וכן את תולדות היישוב היהודי בארץ ישראל. וכעת הוציאה אוניברסיטת אריאל את ספרה החדש "עיר של חכמים וסוחרים - קהילת ארם צובה בשנים 1492-1800".

     

    לדבריה, הקהילה היהודית בסוריה כללה את היהודים הוותיקים, שחיו בסוריה מראשית הכיבוש הערבי, וגם את אלה שהגיעו אליה בעקבות גירוש ספרד, כמו גם את היהודים שנדדו אליה מאיטליה, במהלך המאות ה-17 וה-18, ואשר כונו "הפרנקוס".

     

    הרבנים עסקו במסחר

    למרות שמשפחת בורנשטיין-מקובצקי היא חרדית, ספרה החדש של הפרופ' לא יימצא חן בעיני חברי הכנסת מיהדות התורה וש"ס. מתברר כי רבים מהרבנים הבכירים של יהודי סוריה, לא חיו על חשבון הקהילה, אלא עסקו במסחר, במוכסות ובחלפנות, והיו בהחלט אנשים עשירים. מכספם שלהם, הם מימנו את החכמים שלא היו מוכשרים במסחר, ותורתם היתה אמנותם.

     

    "בראש הקהילה היהודית בסוריה, עמדה שושלת רבני משפחת לאנייאדו, שהיגרו מספרד", מספרת בורנשטיין-מקובצקי. "במשך כמאתיים שנים, מאמצע המאה ה-16 ועד תחילת המאה ה-19 צאצאי המשפחה כיהנו בתפקיד הרב הראשי של הקהילה, ונהגו לפרסם פסקי הלכה. בחלקם הם מציינים בהערות אגב, את הקושי לשלב בין טרדות המסחר לבין העיסוק בהלכה. הייתה כלפיהם הערצה גדולה, שושלת רבני לאנייאדו בעצם הסתיימה כאשר לרב האחרון בשושלת, היו רק בנות".

     

    עד כמה היתה גדולה התמיכה בתלמידי חכמים ובעניים?

     

    "הכל נעשה בצורה פרטית, אבל יש הבדל גדול בין יהודי סוריה לקהילות אחרות, כולל באימפריה העות'מאנית עצמה. כך למשל באיסטנבול שבטורקיה, ובסלוניקי שביוון, רוב בני הקהילה היו עניים, אולם היתה שכבה דקה של עשירים ושכבה דקה של מעמד הביניים.

     

    נוסעים לא יהודים שטיילו בעולם, מתארים את העוני והעליבות של השכונות היהודיות, את ההזנחה, הלכלוך, ואת הילדים קרועי-הבגדים שהתרוצצו ברחובות. לעומת זאת התיאורים שהשתמרו מתארים את יהודי חלב כמי שגרו בבתים גדולים ונאים. באופן יוצא דופן, הרוב הגדול של הקהילה כלל אנשים אמידים ממעמד הביניים, ושכבה דקה של עניים, שקיבלו סיוע מאחיהם".

     

    הוקסמו ממשיח השקר

    מי שמחפשים ללמוד פרק בסובלנות בין יהודים, יוכל למצוא בספר החדש, מקור לתקווה. כידוע, בשנים 1665-1666 זעזע את העולם היהודי משיח השקר, שבתי צבי, יליד איזמיר שבאימפריה העות'מאנית.

     

    לאחר שהמליך את עצמו למשיח, כחלק מנדודיו, הגיע גם לחלב, שם הוקסם ממנו הרב הראשי, שלמה לאנייאדו "הזקן", וכמוהו עוד חלק מבני הקהילה.

     

    לאחר ששבתי צבי התאסלם הוכו היהודים בהלם, אולם בניגוד לקהילות יהודיות אחרות, בקהילה של סוריה, בחרו לעצום עין ולקבל אל קרבם, יהודים, ביניהם רב נודע, שביקשו לחזור לקהילה, אחרי שנהו אחרי השבתאות. איש לא דקדק ובדק, האם בסתר ליבם חלק מהחוזרים בתשובה, עדיין מאמינים במשיח השקר.

     

    לדברי הפרופ', היהודים בסוריה הסתדרו טוב למדי גם עם שכניהם המוסלמים. "מי שהסיתו נגד היהודים הם נזירים ישועים, שהגיעו גם לחלב", היא מספרת. "אבל מעמדם של הנוצרים היה נמוך מזה של היהודים. היהודים הסתדרו טוב, עד המאה ה-19, אז החלו הנוצרים להעליל עליהם עלילות דם.

     

    היה, למשל, מוכס יהודי, בשם משה הררי, שהוצא להורג במאה ה-17, אבל זה קרה לאחר שסוחרים אירופאים התלוננו שהוא גובה מיסים בצורה לא הוגנת ולא חוקית, ולכן השלטונות הרגו אותו כדין אדם שסרח בתפקידו, ולא בשל יהדותו".

     

    אבל הסובלנות של הקהילה היהודית בסוריה נפסקה כאשר היה מדובר בנשים. "החיים בחברה המוסלמית, גרמו לכך שהנורמות שהיו מקובלות על השלטון, הגבילו גם את הנשים היהודיות.

     

    האישה היהודית למשל נדרשה ללבוש רעלה בצאתה מהבית, בדיוק כמו שכנתה המוסלמית. "רוב הנשים של הקהילה היהודית היו במעמד הדומה לזה של נשים מוסלמיות, כולל העובדה שהן נאלצו הסכים למצב שבו בעליהן לא התחייבו בכתובה שלא לשאת אישה נוספת. היו כאלה שבדומה לשכניהם המוסלמים, הרשו לעצמם לשאת אישה שנייה ולעיתים אפילו שלישית".

     

    היום, אין להם מה לחפש בסוריה

    פתיחתה של תעלת סואץ בסוף המאה ה-19, הביאה לסופו את את תור הזהב של יהודי סוריה, אז גילו הסחורים היהודים כי אין עוד צורך במסחר הבינלאומי, שהיה פעיל בארצם. היו גם כאלו שהפסידו כסף רב,

    שהלוו לאימפריה העות'מאנית אשר פשטה את הרגל ב-1875.

     

    לכך נוספה אופנה חדשה של עלילות דם, שגרמו לרבים מיהודי חלב העשירים, להגר לארה"ב, לדרום אמריקה, למנצ'סטר שבאנגליה, ולפריז שבצרפת.

    על השאלה, מה הסיכוי שיהודי סוריה יירצו לחזור אי פעם בעתיד למקור מחצבתם, משיבה פרופ' בורנשטיין-מקובצקי: "החודש ביקרתי בבית כנסת של היהודים החלבים בבואנוס איירס שבארגנטינה. הם שומרים על נוסח התפילה והקריאה בתורה, אבל הם אירופאים שכבר אין להם מה לחפש בסוריה".

     

    קבורה בקומות: מעפר באת ואל התא תשוב   

     

     

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עיר של חכמים וסוחרים. עטיפת הספר
    פרופ' לאה בורנשטיין-מקובצקי
    מומלצים