שתף קטע נבחר

סובב כנרת: להחזיר את האגם לציבור דרך הרגליים

ב-2003 החלו להכשיר את שביל סובב כנרת במטרה למנוע השתלטות פרטית על האגם. עשור אחרי, רובו כבר נגיש למטיילים, אז מה מונע את השלמתו? יצאנו לבדוק ולטייל בין גדרות, אנשים וגם להצטנן קצת מהחום ב"באר של המדינה"

קשה לטייל בעמק הירדן בחום של יולי-אוגוסט. הלחות אורבת לכל מי שמוציא לרגע את הראש את הראש מהמזגן, מאיימת לעטוף אותו באגלי זיעה בכל חלקי הגוף.

 

אבל הכנרת, הו הכנרת, מרעננת את כולנו, משרה שלווה ונעם וקוראת למטיילים דווקא בימות הקיץ והחופש הגדול באמצעות הדרך שעוטפת אותה - שביל סובב כנרת - שנפרץ ביוזמת החברה להגנת הטבע ב-2003, ומ-2009 באחריות רשות ניקוז נחלים כנרת.

 

עוד טיולים באזור בערוץ התיירות:

 

הפרויקט התחיל ב-2003 ועדיין לא יושם סופית. שביל סובב כנרת (צילום: זיו ריינשטיין) (צילום: זיו ריינשטיין)
הפרויקט התחיל ב-2003 ועדיין לא יושם סופית. שביל סובב כנרת(צילום: זיו ריינשטיין)

 

190 גדרות ומחסומים ביורוקרטים

אבל כפי שידוע כבר שנים, על חופי הכנרת, שבעבר היו ציבוריים לפי קושאן (תעודת רישום בטאבו) עות'מני עד מלחמת העולם הראשונה, השתלטו לא מעט גורמים פרטיים, או קיבוצים שקיבלו פיסת חוף כחלק משטחם.

 עם הזמן, חסמו אלו את הגישה החופשית לציבור ב-190 גדרות ומחסומים ביורוקרטים, שהרחיקו את האגם הלאומי מהציבור, וכיום, עקב פעילות רשות ניקוז כנרת, הופחתו לכמה עשרות. 

 

אותו קושאן הגדיר רצועה דקה סביב הכנרת שאינה ניתנת למכירה ושייכת לציבור, אולם בפועל כיום ישנם גופים שמחזיקים שטחים פרטיים עד לגבול המים, כך שהשביל היפה, שאורכו אמור להיות 56 ק"מ, אינו רציף.

 

"47 ק"מ, שהם 87 אחוזים מהשביל, מסומנים ואמור להיות פתוחים לציבור כיום", מספר ניסים אסבן מהרשות לניקוז ונחלים כנרת והאחראי על שביל סובב כנרת מיום פתיחתו. "עם זאת, עדיין יש 13 אחוזים שסגורים מסיבות כאלה ואחרות. למשל, בשטח טבריה, עין גב, אזור מאגר ספיר וכנסיות כמו טבחה וכפר נחום".

 

אסבן אומר שיש שטחים ציבוריים בשביל הנשלטים על-ידי בעלים פרטיים, שמנצלים את תמימות המטיילים ואוסרים עליהם לעבור דרכם, או מבקשים מהם "לתאם מראש". "אבל כשאנחנו באים לביקורת", הוא מסביר, "הם אומרים שזה פתוח ונותנים לכולם לעבור".

 

השביל עובר בסמוך לביה"ס לחינוך ימי, אך השער נעול  (צילום: זיו ריינשטיין) (צילום: זיו ריינשטיין)
השביל עובר בסמוך לביה"ס לחינוך ימי, אך השער נעול (צילום: זיו ריינשטיין)

 

"מי ינקה אחרי המטיילים, אתה?"

מי שאחראי על פיקוח החופים ואמור לדאוג שהם ישארו פתוחים למטיילים הוא איגוד ערים כינרת - גוף שהוקם ב-2008 ומטרתו להחזיר את הכנרת לציבור. כיום מופקד האיגוד על ניהול של 14 חופים מוסדרים - אמנון, חוקוק, כינר, דוגה, גולן, צאלון, כורסי, לבנון, חלוקים, גופרה, סוסיתא, שיקמים, ברניקי וצינברי - המופעלים באמצעות זכיינים.

 

בראש האיגוד עומד יוסי ורדי, שעומד גם בראש מועצה אזורית עמק הירדן. לכאורה, יש מי שיראה בכך ניגוד אינטרסים, היות ומי שאמור לדאוג לחופים ולשלוח פקחים להטיל קנסות על בוני גדרות פרטיות בכנרת ולהרוס אותן, הוא גם זה שאחראי על הקיבוצים והחופים שבשטחם מציבים גדרות אלו, שנציגיהם גם בוחרים את ראש המועצה.

 

כך, למשל, לקיבוץ כנרת ישנו חוף פרטי משלו שחבריו אינם משלמים דמי כניסה. אבל מטיילים שרוצים לטבול במי האגם הקרירים ייאלצו לשלם 40 שקלים לאדם, בעוד בשאר החופים המוסדרים של הזכיינים הולכי רגל אינם משלמים, ואילו בעלי רכב ישלמו רק 5.70 שקלים לשעת חנייה. בנוסף על כך, שביל סובב כנרת, שמסומן ועובר בסמוך לחוף הים של קיבוץ כנרת, במרכז לחינוך ולספורט ימי, (ראו תמונה למעלה), סגור למטיילים אף-על-פי שאמור להיות פתוח.

 

" יש הרבה מה לעשות ולשפר בנוגע לשביל", אומר ורדי, "אבל כמו בכל מקום הבעיה היא כלכלית. אין תקציב מהממשלה שיעזור לפתח את השביל, לנקות אותו, לדאוג לשירותים ומקלחות, ועל כן הכניסה לחופים היא בתשלום. מי ינקה אחרי המטיילים, אתה?"

 

עשו טובה, קחו איתכם את הזבל. שלט על השביל (צילום: זיו ריינשטיין) (צילום: זיו ריינשטיין)
עשו טובה, קחו איתכם את הזבל. שלט על השביל(צילום: זיו ריינשטיין)

 

אנשים טובים באמצע הדרך

ואכן, צריך לדאוג לחופים, ועם ישראל לצערנו לא תמיד לוקח את שהביא עמו לחוף. חוף חוקוק (צפון-מערב הכנרת), למשל, שצמוד לאכסניית כרי דשא, הוא האורים ותומים של אנשי רשות הניקוז, שמתגאים בו כמו בתינוק חדש שנולד על שפת האגם.

 

על שטח של 25 דונם שתלו דקלים, הציבו שירותים ומקלחות חדישים, הביאו מצילים,

פינת משחקים, הנגישו לבעלי מוגבלויות, שתלו דשא לקמפינג (ללא תשלום) וחשוב מכל - שביל סובב כנרת עובר בו באחת הפינות המוצלות והנדירות שבו.

 

וכן, יש גם מקרים וסיפורים טובים סביב השביל, כאלו שמראים שהרצון הטוב חזק מכל ביורוקרטיה ולב נוקשה, או כמו שניסים אומר "אם יש רצון - ישנה דרך".

 

דוגמה טובה ל"ראש גדול" אפשר לראות בקיבוץ מעגן בדרום הכנרת, בהובלתו של חבר הקיבוץ ראובן סמית, שהוא וחבריו סכימו שהשביל יעבור בשטחם. רוב ציבור המטיילים הוא טוב מטבעו, שומר דרך ארץ וטבע, ועל כן מטיילים אלו נחשפים ליופיו של הקיבוץ, לבית ההארחה שבשטחו ולשאר אטרקציות תיירותיות שהוא מציע. זה מה שרואים לנגד עיניהם חברי הקיבוץ. עם זאת, בקיבוץ גינוסר ועין גב כנראה עדיין לא הבינו את היתרון בפתיחת קטע שביל לציבור, וחוששים שמישהו יסתובב להם בין הרגליים.

 

גם אלי אלון, מחוף גרין שבצפון-מערב הכנרת, יושב על שטח שהיה שייך לסבו מבחינה חוקית, אבל לא מונע ממטיילי השביל מלעבור בשטחו ואף יציע להם משהו קר לשתות וחיוך להמשך דרך צלחה.

 

אחת הנק' היפות והמושקעות בשביל. חוף חוקוק (צילום: זיו ריינשטיין) (צילום: זיו ריינשטיין)
אחת הנק' היפות והמושקעות בשביל. חוף חוקוק(צילום: זיו ריינשטיין)

 

אין כניסה לכנסייה

עם זאת, עדיין יש לא מעט מקרים שמונעים מהשביל להיות שלם. באתר ספיר, למשל, אבי העורקים של המים בישראל הנחשב לאתר ביטחוני של מקורות, הכניסה היא למבקרים בתיאום מראש בלבד, וגם זה לאחר בדיקה בכניסה.

 

בסיור שלנו עברנו, ניסים ואני, דרך אתר ספיר שבצפון-מערב האגם, כשתיאמנו מראש עם מנהלי האתר, אולם לפי הנראה בשטח, ניתן להכשיר שביל רציף מחוף חוקוק, שדרומי לאתר, וזאת מבלי שייפגע ביטחון המקום

או תהיה אליו חדירה לא רצויה. אסבן אומר שרק צריך לפתוח מעט את הראש וביחד עם מנהל האתר, אמנון איילון, הוא מנסה להנגיש גם את ה"באר של ישראל" כחלק מהשביל, שכרגע יש לעקוף אותו.

 

גורמים נוספים שמונעים את רציפות השביל קשורים לאתרי צליינות שעל שפת הכנרת. ישוע, כידוע, הלך על המים הללו ועשה כאן לא מעט ניסים - סיבה שגורמת לאלפי תיירים נוצרים למלא את הקופה של משרד התיירות הישראלי כל שנה.

 

בכנסייה הרוסית ואכסניית ימק"א שבמערב האגם, לא ניתן לעבור כשהשטח מוצף בתקופת גאות, היות והוא שייך לכנסייה באופן פרטי שניתן לה על-ידי ממשלת ישראל. הדרך היחידה לעבור בשטח היא דרך הליכה בתוך צמחיית מים בכנרת, שאינה תמיד נעימה ותרטיב לכם את רוב הגוף.

 

גם באתר הצליינות של טבחה, בבית ההארחה פילגרהאוס שבצפון-מערב הכנרת, יש שומר שאמנם אסור לו למנוע ממטיילים לעבור, אבל יתעניין כמה זמן "תשהו במקום" וישים עליכם עין לבדוק אם כבר עזבתם.

 

לפעמים הוא עובר במים. השביל מוצף למרגלות ימק"א (צילום: זיו ריינשטיין) (צילום: זיו ריינשטיין)
לפעמים הוא עובר במים. השביל מוצף למרגלות ימק"א(צילום: זיו ריינשטיין)

 

אז מה עושים? מצביעים ברגליים

אז יותר ויותר שטחים בכנרת נפתחים ושבים לציבור, אבל זה עדיין לא מספיק. בני נוער ותלמידי האזור באים באופן קבוע לשבילים, בונים פינות-זולה עם ספרים ומשחקים, ספסלים מבוץ, שותלים עצי נוי ומנקים כדי שיהיה לכולנו יותר נעים.

 

גם סכום נאה של 6 מיליון שקלים, שהשקיעה רשות ניקוז נחלים כנרת בשביל מ-2009, הוא כמו טיפה בכנרת וצריך להגדיל את תקציבה כדי שתוכל להמשיך ולפרוץ את הדרך בפעילות, טיולים, הסברה ושאר צעדים מועילים שיסירו את הגדרות.

 

וכדי שחופים נוספים ייפתחו לציבור גם עלינו להתגייס, להצביע ברגליים ולטייל בשביל סובב כנרת. "צריך פשוט להגיע לכאן, לעשות מקטעים שמשלבים מים, היסטוריה וארכיאולוגיה שהכנרת מלאה בהם", אומר אסבן.

 

רק כך, לדידו, המודעות תעלה ויחזרו הקילומטרים החסרים אל השביל, ומי יודע, אולי בעתיד הוא יושלם כולו ויהיה ראוי לשמו - שביל סובב כנרת.

 

פרטים נוספים או תלונות - בטל' כוכבית כינרת (*55477) או באימייל

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: זיו ריינשטיין
שביל סובב כנרת
צילום: זיו ריינשטיין
מומלצים