שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    המוביל הארצי: סיור לתוך אבי העורקים של ישראל
    חשבתם פעם מה עובר על המים שלנו? המסע המפרך, מהכנרת ועד לטוּש שלכם, עובר במוביל הארצי שמתחתר בטבע, ולצידו אפשר גם לטייל. זרמו איתנו לסיור בעקבות נוזל החיים הכי חשוב

    אנחנו משתמשים בזה כל יום, חיים על זה ולא יכולים בלי זה - לא, לא מדובר על פייסבוק, אלא על מים - הנוזל הכי חשוב בחיים שלנו - שלפעמים אנו לוקחים אותו קצת כמובן מאליו.

     

    הגשמים שירדו לאחרונה מילאו מעט את הכנרת - אגם המים הלאומי שלנו, ונדמה שככל שמפלסו עולה - כך עולה גם מפלס מצב הרוח הלאומי. 

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    עוד טיולים בערוץ התיירות:

     

    צינתור לצינור הלאומי של ישראל

    אבל מה עובר על המים שלנו מהרגע שהם נכנסים לכנרת ועד לרגע שהם מגיעים לברז בבית? לשם כך, ניצלתי את הימים שבהם מופסקת זרימת המים בצינור הלאומי לשם ניקוי, מעין "צינתור" אם תרצו, ויצאתי למסע רטוב אחרי המוביל הארצי - אבי העורקים של ישראל.

     

    המוביל הארצי נחנך ב-10 ביוני 1964 אחרי חמש שנות עבודה בלבד, למרות שרעיון הובלת המים עלה לאוויר כבר ב-1939. היה זה ארתור רופין, ראש מחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית באותם הימים, שפנה לשמחה בלאס, מהנדס חברת "מקורות" המיתולוגי, וביקש ממנו להציג לו תוכנית בדבר העברת המים לנגב שכונתה "תוכנית הפנטזיה".

     

    ב-1953 עלה רעיון נוסף בשם "המוביל הגרביטציוני", שתכליתו לתפוס את מי הירדן ההררי דרומית לגשר בנות יעקב, לפני איבוד גובהם בזרימה לכנרת, ולהובילם בתעלת הטייה פתוחה לאגם, וממנו על ידי ניצול הפרשי הגובה יוזרמו חלק מהמים חזרה לכנרת לייצור חשמל הידרואלקטרי. אולם עם תחילת העבודה וחפירת התעלה, שחלקה היה בשטח המפורז עם סוריה על-פי הסכמי שביתת הנשק של 1949, התלוננו הסורים לאו"ם על הפרת ההסכם, ובלחץ ארה"ב, שאיימה להפסיק את הסיוע הביטחוני לישראל, נגנזה התוכנית.

    רצו להטות את מי הירדן. "המוביל הגרביטציוני"  (צילום: באדיבות מקורות) (צילום: באדיבות מקורות)
    רצו להטות את מי הירדן. "המוביל הגרביטציוני" (צילום: באדיבות מקורות)

     

    מערכת שמספקת כמחצית ממי השתייה בארץ

    אבל ב-1959, עם חקיקתו של חוק המים בישראל, הכירה הכנסת ב"מקורות" כסַפָּק המים של המדינה, ואחרי השלמת "קו ירקון-נגב מערבי" (1955), שמטרתו הזרמת מים ממעיינות הירקון דרומה, הושלמה גם בנייתו של המוביל שנחשב לגדול מפעלי הפיתוח בישראל של אותם הימים.

     

    מי שמעוניין להתעמק בנושא, יוכל לעשות זאת בספר חגיגי שהוציאה "מקורות" בשיתוף יד בן-צבי, וראה אור לאחרונה לרגל חגיגת 75 שנה להיווסדה של חברת המים הלאומית. הספר כולל מחקרים מקיפים וסיפורים היסטוריים על שנות פעילות החברה, ביניהם גם פרק שלם על המוביל הארצי.

     

    מערכת המוביל, אם כן, מורכבת מ-130 ק"מ שבהם עוברים 380 מ"ק מים בשנה, ומספקת כמחצית ממי השתייה בארץ. בדרך דרומה, קולט המוביל מים ממקורות נוספים, תת-קרקעיים וממאגרים, כמו גם מים מותפלים ומי תהום שנשאבים.

     

    את הדרך הארוכה של המוביל הארצי, שעובר בחלקו בטבע, ניתן ללוות בכמה נקודות טיול הכוללות מצפורים, ביקור במרכזי מבקרים ייעודיים לנושא ואפילו הליכה בתווי זרימת נמים, לא רחוק מהמוביל עצמו.

     

    130 ק"מ שבהם עוברים המים. משאבות המוביל הארצי (צילום: זיו ריינשטיין) (צילום: זיו ריינשטיין)
    130 ק"מ שבהם עוברים המים. משאבות המוביל הארצי(צילום: זיו ריינשטיין)

     

    אל בורות המים

    התחנה הראשונה של המים הזורמים דרומה היא באתר ספיר, שסמוך לכנרת על כביש מספר 90 ליד קיבוץ גינוסר. האתר, שנושא את שמו של פנחס ספיר, מנהל "מקורות" השני בשנות ה-40 ולימים שר האוצר, מכיל בריכת אגירה שאליה מוזרמים מי הכנרת בצינור.

     

    שלוש יחידות שאיבה עוצמתיות נמצאות בבטנו של הר סמוך, ומוקמו בקרביים שלו כאמצעי הגנה מהסורים שישבו וצפו, ואף הפגיזו, מהגולן הסמוך. המשאבות שואבות את המים מגובה של מינוס 213 מ' מתחת לפני הים, ומעלות אותם לגובה של 44 מטר מעל פני הים. יחידת שאיבה נוספת נחנכה ב-1991 כגיבוי.

    כאן הכל מתחיל, מכאן נשאבים המים. הכנרת (צילום: זיו ריינשטיין) (צילום: זיו ריינשטיין)
    כאן הכל מתחיל, מכאן נשאבים המים. הכנרת(צילום: זיו ריינשטיין)

     

    כמו כלים שלובים

    המים זורמים להם בכיף עד שהם מגיעים למכשול טבע - נחל עמוד. הנחל, שכה מוכר למטיילים כחלק משביל ישראל, עובר בין שתי גדות בגובה של כ-150 מטר כל אחת. מקורות חצבה בכל גדה תעלה, והניחה בתוך ההר גיחון - צינורות בצורת סיפון הפוך - כך שהמים יכולים לעבור מגדה אחת לשנייה על ידי כוח הכלים השלובים, כלומר ללא כל שאיבה או בזבוז אנרגיה. בשנות ה-60, עת נבנה הגיחון, הגיעו מהנדסים מכל העולם לחזות בפלא הישראלי וללמוד איך מעבירים מים בין שתי גדות כה גבוהות.

     

    במצפור צ'רה שסמוך לקיבוץ חוקוק וקרוי על שמו של צבי צור ז"ל, הרמטכ"ל השישי של צה"ל ומנכ"ל מקורות בזמן חניכת המוביל, ניתן לבקר ללא תשלום ולצפות בתווי התעלה שנחפרה בדרך מורכבת ביותר על ידי גולשי סנפלינג. המצפור הוא גם מקום נהדר להשקיף על הכנרת, להתפנק על ארוחה טובה בשולחנות הפיקניק במקום ואם מגרד לכם לטייל, פשוט לרדת למסלול נחל עמוד שבימי החורף זורם אף הוא - אלפי הרקפות הפזורות בשטח כבר יציפו אתכם בסגול ולבן.

     

    המים שהתגברו על מכשול נחל עמוד זורמים עתה בתעלה פתוחה, הקרויה "תעלת הירדן", לאורך 17 ק"מ עד למאגר צלמון שליד הכפר עילבון בגליל התחתון. התעלה אומנם פתוחה, אבל מוגנת באמצעי אבטחה שונים כך שאי אפשר לבקר בה, אך בהחלט לראותה כשנוסעים על כביש מספר 65 מעט אחרי צומת נחל צלמון דרום. משמאל ניתן לראות את קבר חבקוק הנביא (קבר שכיפתו תכולה), ועל-פי המסורת נקבר כאן.

    17 ק"מ של זרימה באוויר הפתוח. תעלת הירדן (צילום: זיו ריינשטיין) (צילום: זיו ריינשטיין)
    17 ק"מ של זרימה באוויר הפתוח. תעלת הירדן(צילום: זיו ריינשטיין)

     

    גיחון גם בצלמון

    אבל עוד לפני הגעתם של המים למאגר, מכשול טבע נוסף עומד בדרכם. הפעם זהו נחל צלמון, שגם בו נחפר גיחון שעומקו 80 מטר. שוב, חוק הכלים השלובים משחק תפקיד חשוב גם כאן. במאגר צלמון עוברים המים שלנו תהליך הכלרה ומועלים על ידי משאבות  לגובה 152 מטר מעל פני הים - הנקודה הגבוהה ביותר שבה זורם המוביל הארצי, ליד הכפר עילבון.

     

    משיא הגובה, זורמים המים בתעלה פתוחה אחרת שנקראת "תעלת נטופה" לאורך 17 ק"מ נוספים, עד שהיא מגיעה למאגר אשכול שבבקעת בית נטופה - המקום האחרון שאנו רואים את המים לפני שנפגוש אותם בטוש, או בפעם הבאה כשניקח כוס מים מהברז. 

     

    המים מועלים לגובה 152 מטר מעל פני הים. מאגר צלמון (צילום: זיו ריינשטיין) (צילום: זיו ריינשטיין)
    המים מועלים לגובה 152 מטר מעל פני הים. מאגר צלמון(צילום: זיו ריינשטיין)

     

    לעשות "פּילינג" למים

    מאגר אשכול, שנמצא די קרוב לצומת המוביל (על שם המוביל הארצי, כמובן) הוא אחד ממרכזי המבקרים הגדולים של "מקורות". המאגר קרוי על שמו של לוי אשכול ז"ל, ראש הממשלה לשעבר ומייסד "מקורות", ובו ניתן ללמוד על תהליך הניקוי, הסינון והחיטוי שעוברים המים.

     

    ראשית הם מגיעים לבריכת השקעה, שבה שוקעת כל הבוצה שמגיעה עם המים מהכנרת. לאחר מכן מספר סוגי דגים עושים "פּילינג" למים - מעין טיפול ביולוגי שבו הם אוכלים את חלקיקי האצות, חלזונות ושאר ג'יפה שנדבקה למים בדרך. מיד לאחר הטיפול הביולוגי ושאר חיטויים, עוברים המים למאגר נוסף - המאגר התפעולי שבסמוך.

     

    אל המאגר הזה מגיעים המים לאחר שהם נשאבים רק מחלקו העליון של מאגר ההשקעה, כך שזורמים אליו רק מים נקיים. מכאן, דרך מסננות נוספות, עוברים המים לצינור בקוטר שלושה מטרים. לאחר הטיפול הקוסמטי שעברו המים, שהגיעו למאגר אשכול עם דרגת עכירות 5, הם יוצאים חדשים ורעננים אל הנקודה האחרונה, כשהם בדרגת עכירות 1 בלבד.

     

    התחנה האחרונה לפני כניסת המים לאדמה. מאגר אשכול  (צילום: זיו ריינשטיין) (צילום: זיו ריינשטיין)
    התחנה האחרונה לפני כניסת המים לאדמה. מאגר אשכול (צילום: זיו ריינשטיין)

     

    צומת המים של ישראל

    מכאן מחכה למים דרך ארוכה של 87 ק"מ בתוך האדמה, דרך מנהרות והרים, עד שהם מגיעים לתחנתם האחרונה - תחנת יחיאל שבראש העין. התחנה, שבה מרכז מבקרים נוסף, קרויה על שם יחיאל דובדבני ז"ל, מנכ"ל "מקורות" בשנים שבהן הוקם מפעל "ירקון-נגב" ונחנך ב-1955.

     

    מטרת התחנה לווסת את המים שעשו את כל הדרך בצינור המוביל הארצי, בנוסף למי מעיינות הירקון ואחרים, לשני קוי מים מרכזיים שמגיעים דרומה (עד למצפה רמון), ולקו מים נוסף שמגיע לגוש דן. זהו בעצם צומת המים של ישראל, הנמצא במקום שבה עברה "דרך הים" ההיסטורית, שחיברה בין מסופוטמיה (אזור עירק) למצרים.

     

    כבר בימי המנדט זיהו הבריטים את פוטנציאל מי המעיינות באזור, והקימו ב-1936 מפעל שסיפק מים לירושלים. את המתקן המנדטורי אפשר לראות גם כיום. עוד באזור: מבצר אנטיפטרוס המרשים שהקים הורדוס וקרא לו על שם אביו, כמו גם מגדל צדק - מבנה עות'מני מן המאה ה-16 - שממנו נשקף נוף מרהיב לאזור השרון.

    87 ק"מ של צינור שבדר"כ מלא במים. המוביל הארצי  (צילום: זיו ריינשטיין) (צילום: זיו ריינשטיין)
    87 ק"מ של צינור שבדר"כ מלא במים. המוביל הארצי (צילום: זיו ריינשטיין)

     

    אז זהו, כאן מסתיימת דרכם של המים שלנו, שהחלה אי שם בצפון בכנרת ועשתה דרך מפרכת של מעבר ואדיות, מנהרות והרים עד שהגיעה אל הברז שלנו בבית. עכשיו זה הזמן לשתות לרווייה, וכמובן לחסוך במשאב היקר הזה שלנו. זה לא כל כך קשה - פשוט תזרמו עם זה.

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: זיו ריינשטיין
    ככה זה נראה מבפנים. צינור המוביל הארצי
    צילום: זיו ריינשטיין
    מומלצים