הקרע החרדי מעמיק: הליטאים נגד הליטאים

לא היו ימים יפים לצעירי החרדים הספרדים, כימים אלו של המחלוקת הקורעת את הציבור הליטאי. הצעירים המזרחיים, שלמדו בשנות התשעים בישיבות הליטאיות, זוכרים היטיב את התקפותיהם הפרועות של מובילי העמדה ברחוב הליטאי נגד תנועת ש"ס בכלל והרב עובדיה יוסף ז"ל בפרט.

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >>

"הספרדים לא מתאימים להנהגה", קבעו הליטאים, ובאין ספור מאמרי מערכת ארסיים, הסבירו כי לא ייתכן שרב, תלמיד חכם ככל שיהיה, ימרה את פי גדול הדור של אותם ימים, הרב אלעזר שך ז"ל.

והנה חלפו שני עשורים, וברחוב החרדי חלה מטמורפוזה שלא היתה ניתנת לניבוי גם על ידי טובי הסוציולוגים: הרב עובדיה יוסף קיבל מעמד של כבוד כלל – חרדי, והמגזר הליטאי נחלק לשניים: ה"קבוצה המרכזית" תחת מנהיגותו של הרב שטיינמן, והקבוצה הקטנה יותר המכונה "הפלג הירושלמי" תחת הנהגתו של הרב אויערבך מירושלים.

מידה כנגד מידה

בראשיתה, ניטשה המערכה על הבדלים אמיתיים בין גישות אידיאולוגיות של הרבנים לשאלת מהותיות. בסוגיית הגיוס למשל,

מבקש הרב שטיינמן לנהוג באופן פרקטי ומתון יחסית מול הרשות החילונית. אנשי ה"פלג הירושלמי" סבורים כי גישתו של הרב שטיינמן הינה הרת אסון, וכי היא מנוגדת לתפיסה ששלטה בדורות הקודמים.

אך עם הזמן הפכו חילוקי הדעות הענייניים ליריבות בין שתי מפלגות מתחרות – דגל התורה הוותיקה מול בני תורה החדשה. עד מהרה החלו הקריאות, שאפיינו כל כך את קרבות ש"ס ודגל התורה של שנות התשעים, לצוף מחדש והוכיחו שוב כי חוץ מהשחקנים שהיו כעת ליטאיים כולם, מאום לא השתנה.

קללות איומות ומסרים מהעולם העליון

אלא שבעת האחרונה, או ליתר דיוק בשבועיים האחרונים, נחצו, כך נדמה כל הקווים, והמלחמה שהיתה ססגונית ואפילו חשובה מן ההיבט הדמוקרטי הפנים-חרדי, הפכה אלימה, עד שגם הצופים האובייקטיביים ביותר הבינו שהיריבות הליטאית חורגת מכל פרופורציה.

שני הפלגים החלו להטיח האשמות ועלבונות חריפים האחד באחיו שהגיעו עד לעימותים פיזיים של ממש, ונושאי משרות פוטרו מעבודתם רק בגלל הזדהותם עם הפלג היריב. עוזרי הרבנים הבכירים טענו בשמם כי יש לסלק תלמידים מבתי הספר שהוריהם מזוהים עם הפלג הנגדי, וסיפורים על קללות איומות וחלומות הנושאים מסרי הרתעה מהעולם העליון הוזכרו על ידי נואמים בעצרות הפוליטיות.

פשקווילים כיסו, ולא מטאפורית, את מדרכות הערים והרבנים כולם, גם אלו שביקשו להישאר צופים מן הצד, גוייסו למערכה, ושמותיהם הוזכרו כתומכים באחד מן הפלגים.

"חסר תקדים בשפלותו"

השיח הטעון ברחוב, והמתח האמוני-פוליטי שאיפיין את ההתכתשות המדממת הזו אף הוביל בימים האחרונים למעשה של טירוף בביתו של הרב שטיינמן. אברך חרדי, תושב

קרית ספר חדר לביתו של הרב בשעת שיעור, אחז בו וטלטל אותו, תוך שהוא קורא לעברו קריאות רמות. הרב בן המאה חולץ על ידי מקורביו והתוקף נעצר על ידי המשטרה.

אף שהדעה הרווחת היא שמדובר בצעיר הלוקה בנפשו, המזוהה דווקא עם המפלגה בראשותו של הרב שטיינמן, "יתד נאמן", בחר לפתוח את גיליון יום המחרת בכותרות מהדהדת הנושאת את המילים "המעשה הנורא והנפשע, חסר התקדים בשפלותו", ולתלות את האחריות בפלג הירושלמי. גם רב בכיר המזוהה עם הקבוצה המרכזית נשא שיחה מיוחדת בה ביכה את "אגרוף הרשע" שהוטח ב"תורה עצמה" וזעק "טמאים צאו ממחננו, היבדלו מעל העדה הרעה הזאת".

המלחמה הזו, שכמותה לא ידע הרחוב החרדי מאז כינונה של המדינה, כואבת לכל יהודי המשתייך למגזר החרדי. גם לצופה מהצד עצוב להביט על שקיעתה של חברה שהצליחה למצב עצמה כ"חברת מופת", והפכה לחברה שחבריה מתכתשים, משפילים, פוצעים, ושונאים האחד את השני.

חצרות חצרות

שני הצדדים מבינים כי האמירות הקשות והשסע העמוק הם בלתי הפיכים. הקוטביות שבה התחפרו שני המחנות כבר לא ניתנת לריפוי. כל פרט חרדי מכיר מסביבתו הקרובה משפחה שנקרעה לשנים בלהט המחלוקת, או ידידים טובים שהפכו, בחסות הפילוג, לאויבים.

האם קיימת תקווה לאיחוד עתידי בין הפלגים השונים? או, במילים אחרות, האם העימות הסוער הוא נקודתי, ולצורך העניין, האם תשקוט או תגבר האיבה על רקע סוגיית הגיוס? קשה לנבא את העתיד לבוא, אך נדמה כי אם במציאות החברתית הנוכחית שבה ניצב בחוד ההנהגה הרב שטיינמן - אחד הרבנים הפקחים והמתונים ביותר שידעה החברה החרדית – משתולל הקיטוב בין שתי קבוצות, הרי שאחרי לכתו בשיבה טובה - תתפרק הקבוצה החרדית, הרעועה בלאו הכי, לעשרות פלגים ותתי פלגים.

הפילוג הנוכחי מוכיח כי ההנהגה הריכוזית שאיפיינה עד כה את החברה החרדית, כמו ההתאחדות סביב גדולי הדור, הרב אלעזר שך והרב עובדיה יוסף, למשל, חלפה מן העולם, ולא רחוק היום שבו הרחוב החרדי יתחלק לחצרות על בסיס אידיאולוגי, ואולי גם גיאוגראפי, כשבראש כל אחת מהן יעמוד מנהיג רוחני משלה. דבר אחד ברור: הפילוג העתידי שעליו דובר כה רבות בש"ס, יהיה משחק ילדים אל מול רעהו הליטאי.