שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    זמן הגאולה: מסורבת הגט נולדה מחדש

    עין לא נותרה יבשה בבית הדין הרבני, כאשר גאולה בן אלי זכתה מחדש בחייה לאחר 21 שנים כמסורבת גט. אתמול היא חגגה עם הנשים שליוו אותה, ובראיון ל-ynet היא מספרת על השנים הקשות, מחיר הוויתור על אהבה, התסכול שחוותה מול דיינים אטומים - והריקוד על מדרגות הרבנות

    במשך 21 שנים הייתה גאולה בן אלי מסורבת גט. הרצון לסיים את נישואיה אי-אז, בשנות התשעים המוקדמות - הפך למסע מתיש, ממושך וקשה אל החופש. אתמול (יום א') היא ציינה סוג של "יום הולדת מאוחר". שבעה חודשים אחרי שזכתה בגט ההיסטורי, שלא השאיר איש בבית הדין הרבני עם עין יבשה – חגגה בן אלי את החופש. כי מהו איחור של שבעה חודשים לעומת 21 שנים, ועוד בשלב שבו היא חוגגת בלב, באושר פרטי צרוף, כל יום שעבר מאז.

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

     

    רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כתבו לנו בטוויטר

     

    ל-ynet היא מספרת כיצד אישה שומרת מסורת במדינת ישראל, עלולה לאבד את חירותה בחסות החוק, למה היא סולחת לאיש שכלא אותה במשך יותר משני עשורים - ומי יכול לעשות יותר, לדעתה, כדי למנוע את סבלן של נשים הנמצאות גם היום בסיטואציה דומה.

     

    עוד בערוץ היהדות - קראו:

     

    את הפנים המחויכות והפיזוז המאושר על "מדרגות הרבנות", הנציחה עו"ד בת שבע שרמן-שני, הטוענת הרבנית מטעם "יד לאישה", שליוותה אותה במאבקה - דקות ספורות אחרי שגאולה בן אלי זכתה לגאולה, והפכה רשמית לאישה משוחררת. קשה לה לחזור אחורה. "אני מעדיפה במוצהר שלא להיזכר" היא אומרת. "אני משלמת הרבה כסף כדי לנקות את הראש ולשכוח".

     

    אך ככל שמתקדמת השיחה, הפרטים צפים ועולים מאליהם. "המאבק היה קשה", היא משחזרת. "לא הבנתי כלום בבתי דין ודיינים. הייתי פחדנית ומבוהלת מאוד בהתחלה. אבל זה נמשך, נמשך 21 שנה".

     

    איך קורה שמישהו מצליח להיות סרבן גט במשך כל כך הרבה זמן ? הוא ישב בכלא?

     

    "מרגע שבית הדין קבע שהוא סרבן - תהליך שלקח כמה שנים - ניסו לעשות הכל כדי שהוא ייתן את הגט. רבנים ודיינים היו באים, מבקשים, מתחננים, אך זה רק ביצר אותו יותר בסירוב שלו. הכניסו אותו לכלא כמה פעמים, לתקופות ארוכות, אבל בכל פעם שחררו כי הוא מבוגר וחולה. זה גם לא היה אפקטיבי. הוא אמר לי, אני אהיה כמו יחיא התימני, בחיים לא תראי ממני גט".

     

    "הייתי פחדנית וצייתנית"

    שישה ילדים היו לגאולה ולמי שהיה במשך יותר משני עשורים, הגבר שעיגן אותה. "נישאנו בתחילת שנות השישים. אני הייתי בת 14, והוא בן 24. המשפחה שלו באה להורים שלי, ואמרה: 'אנחנו רוצים אותה'. ככה התחתנו, בשידוך מטופש.

     

    "אמרתי לטוענת שלי: 'אני רוצה לרקוד על מדרגות הרבנות', כמו בשיר ההוא, וכך היא צילמה אותי, רוקדת עליהן" (צילום: עו"ד בת שבע שרמן-שני)

     

    "הילדים זה מה שהחזיק אותי בנישואים האלה. פשוט החלטתי להתמקד בגידול שלהם, וזהו. אבל הם גדלו, ואז פתאום חזרתי לעצמי. שקעתי בעבודה שלי כמנהלת תחום תרבות וקהילה במתנ"ס המקומי, וזה היה, כנראה, המקום שהציל אותי בחיים. שם יכולתי ליישם ולעשות כל מה שרציתי, כשבחיים שלי ובזוגיות, לא יכולתי. הייתי פחדנית, צייתנית, ילדה טובה ושקטה, עד שהבנתי שאי אפשר להמשיך ככה. שאני לא רוצה לחיות את כל חיי כך".

     

    אך מה שהיה יכול להסתכם בהליך פרוצדוראלי פשוט בשנת 1994, הפך למסע מסויט ועגום לחופש. הסימנים המוקדמים היו שם. בן אלי מספרת כיצד חששה מפתיחת התיק בערב חתונה של ביתה: "ביקשתי מעורך הדין לא לעשות כלום עד שביתי תחתן, כי פחדתי שהוא יתנכל לי. אבל גם בלי זה, זה קרה. ברגע שהוא הבין שאני רוצה להיפרד, הוא התחיל להשתולל. עברנו לא קל את החתונה".

     

    "ויתרתי על אהבה"

    בן אלי מרבה לדבר על שחרור, סליחה והבנה כלפי מי שהפך את חייה לגיהינום במשך 21 שנה. ואני מנסה

    להבין איך סולחים? איך משחררים משהו שלא מוכן לשחרר אותך?

     

    "האגו שלו מנהל אותו והוא לא יכול לשנות אותו. הוא היה שבוי שלו. הוא כל הזמן אמר, 'אמרתי שאני לא אתן לה גט' - ומילה זו מילה. הוא רצה סולם לרדת, ולא היה לו. הכוח הזה שהיה לו בידיים עלי, גרם לו לשיגעון גדלות. אני חושבת שבית הדין הרבני נתן לו את המושכות ביד, והוא ניצל את זה. אני אומרת לדיינים: אם אתם לא רואים את האחריות שלכם בנושא הכאוב הזה, אל תיכנסו לעבודה הזו בכלל.

     

    "אני רוצה להקריא לך משהו שכתבתי על סרבנים, אחרי שחקרתי את הנושא: 'הסרבן הוא בדרך כלל גם קברן, רק שהיא עדיין בחיים. הוא עוצר אותה, ובאותה הזדמנות עוצר גם את עצמו. מה ההבדל בינו לבין אסיר רגיל? אסיר רגיל מוציאים ומכניסים בעל כורחו, ואילו הסרבן - מפתחות בית הסוהר בידיו, והוא מחליט מתי לצאת ומתי להיכנס'.

     

    "שלילת חירות זה מצב לא שפוי. דמייני מה זה עושה לגוף ולנפש. אני יודעת שבחרתי נכון כאשר בחרתי בגירושין. אבל בשלב מסוים הבנתי שאני חייבת לשחרר, אחרת בריאותי תיפגע. אז בחרתי שלא להיות יותר קורבן, ולהוציא את הכעס עליו ועל המערכת. בחרתי לסלוח, כדי לשמור על עצמי. שחררתי שליטה. עזבתי הכל. האמנתי שמלמעלה מטפלים לי בעניין, ושיום יבוא ואני אתגרש".

     

    "יש ויכוחים בין בתי הדין לארגוני הנשים כמה מסורבות גט יש בישראל. מבחינתי, מספיק שיש אחת, אני! זה לא מספיק בשביל שתתאמצו יותר?" גאולה בן אלי עם בתיה כהנא דרור מ"מבוי סתום" (צילום: אריאל אלון) (צילום: אריאל אלון)
    "יש ויכוחים בין בתי הדין לארגוני הנשים כמה מסורבות גט יש בישראל. מבחינתי, מספיק שיש אחת, אני! זה לא מספיק בשביל שתתאמצו יותר?" גאולה בן אלי עם בתיה כהנא דרור מ"מבוי סתום"(צילום: אריאל אלון)

     

    והיה מחיר כבד: "ויתרתי על אהבה, ואין לי זוגיות היום, אבל יש לי את עצמי. אחרי שהחלטתי להפסיק לרדוף אחריו בבתי דין, הכנסתי אל חיי דברים אחרים שחיזקו אותי: לימודים, נכדים, ילדים. החלטתי לברוא את עצמי מחדש, ולחיות את החיים במלואם. השמיים הם לא הגבול, זה מה שאני אומרת היום".

     

    יש להלכה פתרונות

    עורכת הדין והטוענת הרבנית בתיה כהנא-דרור, יו"ר ארגון "מבוי סתום", מאמינה כי הדרך לפתרון הבעיה טמונה

    במיסוד נישואין אזרחיים בישראל, ונקיטת שורה של צעדים שלדבריה ייטלו את הכוח מידיו של הסרבן.

     

    "אין סיבה שאישה תגיע למצבים האלה", היא אומרת. "מדברים על בקבוקי הפלסטיק של שרה, בזמן שנשים נגמרות פה מתחת לאף של כולנו. נישואים אזרחיים יפתרו את הסיפור הזה, כי תהיה אופציה שלא מחייבת בגט הלכתי, וכניסה למצבים של ניאוף וממזרות. כל אישה שמתחתנת ברבנות, היא פוטנציאל של מסורבת גט. לא כל אישה יודעת עם מי היא מתחתנת, ואנחנו נמצאים במקום השישי בעולם המערבי באחוזי הגירושין".

     

    בן אלי, מצידה, מאמינה כי הכוח לשינוי נמצא בידי הדיינים: "אני מאמינה שביום שהם יחשבו לעומק, הם יגלו כמה כוח יש בשליחות שקיבלו. אני רוצה שהם יבינו שמסורבת היא אסירה שחייה נעצרו! שהפכתי לאישה שאיבדה אמון בבני אדם. יש כל הזמן ויכוחים בין בתי הדין לארגוני הנשים כמה מסורבות גט יש בישראל. מבחינתי, מספיק שיש אחת, אני! זה לא מספיק בשביל שתתאמצו יותר?"

     

    אז איך קרה "נס הגט" בסופו של דבר?

     

    "זה באמת היה נס. לאף אחד אין דרך להסביר את זה. לפני ראש השנה האחרון, אחד הבנים עמד להינשא, ורציתי לעזור לו כלכלית. הרמתי אליו טלפון ואמרתי לו: בוא נגמור עם הבית, הבית המשותף שלנו שנשאר ככה, כל השנים האלו. אנחנו צריכים לעזור לבן שמתחתן, כדאי שנקדם את זה'. שום מילה על גט. אך התגובה של בעלה הסרבן, השאירה אותה המומה: 'בסדר', הוא אמר לי. 'לגבי הבית נגמור את זה אחרי החג, ותלכי לבית דין - תביאי מהם מסמך לקבל גט'.

     

    "הייתי בהלם. יצרתי קשר עם הטוענת שלי, וסיפרתי לה. מאותו רגע זה הפך למירוץ מטורף. תוך יום וחצי הם
    כתבו את כל מה שצריך, הביאו סופר סת"ם, גייסו עדים, ונסעו אליו עם הדיין. ייאמר לזכותו של הדיין, שהוא לא נתן לשום פקיד לדבר עם הסרבן או אתי, מחשש לקלקל. הוא לא סמך על אף אחד, והיה היחיד שעמד בקשר עם שנינו. דאגו שהוא יחתום כמה שיותר מהר, ואז הדיין צלצל אלי לבוא לקבל את הגט ברבנות".

     

    את זוכרת את הרגעים הגורליים האלה, בבית הדין בפעם האחרונה?

     

    "אני זוכרת שבכיתי כל הזמן. בכל שנותיי בבית הדין בחיים לא ראיתי דיין עם עיניים אדומות, אבל זה מה שהיה במעמד הגט שלי. כולם שם בכו, כולל העדים. הידיעה על הסבל שעברתי, ועל השנים הארוכות של ההמתנה. אבל אז, אחרי כל הפרוצדורה, התחושה של השחרור הייתה מדהימה. אמרתי לטוענת שלי: 'אני רוצה לרקוד על מדרגות הרבנות', כמו בשיר ההוא, וכך היא צילמה אותי, רוקדת עליהן".

     

    ביום א' צוין השחרור של בן אלי בחגיגה שנערכה לה במסגרת פסטיבל סרטי הנשים של "מבוי סתום", שציין עשור להיווסדו, תחת הכותרת "נשים פורצות דרך". "מבוי סתום" ליווה את בן אלי במאבקה ארוך השנים - עד לניצחון.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים