אמנים ומאמינים: הסלבס גילו את היהדות
שמירת שבת היא מדיטציה, טבעונות מתחברת לכשרות, ותפילין פותחות את הצ'אקרות. בין אם מתוך תחושות של זרות בעולם החילוני תל-אביבי, או בשל קושי להתמודד עם התהילה - ידועני ישראל מתקרבים למסורת היהודית בדרכים שונות, ומציבים בפני הישראלים אלטרנטיבה יהודית
מערכת הבחירות האחרונה חשפה, לכאורה, את השסעים העמוקים בחברה הישראלית. המרחק בין יאיר גרבוז למנשקי הקמעות, בין דתיים לחילונים, בין מזרחים לאשכנזים - ובין דפוסי ההצבעה בפריפריה, מול "מדינת תל אביב", כמו התעצם במהלך השנים, עד שכבר אי אפשר לדבר על חברה ישראלית אחת.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
בתוך מערכת מושגים דיכוטומית שכזו, עולם הסלבריטי הישראלי והתל-אביבי נתפס כקוטב הנגדי לישראל המסורתית הפריפריאלית, הימנית, זו של קברי צדיקים וחצרות חסידים מזוקנים ועטויי שחורים.
- מצבות מנותצות, קברים פתוחים: "באירופה מזדעזעים, בירושלים התרגלנו"
- ביום שאחרי נפאל: מי יעצור את ניצול הפונדקאיות?/ הרב יובל שרלו
אולם מתחת לפני השטח מתרחשת בשנים האחרונות תופעה רחבת היקף ומרתקת, של סלבס המאמצים אורח חיים "מסורתי-רוחני". זה לא טרנד התשובה משנות השבעים של אורי זוהר ודומיו, שנטשו באחת את סביבתם החברתית, חזרו בתשובה, שינו את חזותם - והסתגרו שנים בשכונותיה החרדיות של ירושלים.
הסלבס כיום ממשיכים לפתח את הקריירה שלהם כזמרים, אנשי תקשורת או שחקנים. הם לא מגדלים פאות, ולא מסתגרים בדל"ת אמותיהם מפני הישראליות החילונית. היקף התופעה וייחודה הביא אותי לבדוק במסגרת מחקר שאני עורך, מה גרם להם "להתחזק", ומה לדעתם אפשר ללמוד מהטרנד הזה עלינו, הישראלים.
זרים בתל אביב
הידוענים שראיינתי למחקר, מתארים תהליך אישי שלא מוביל לדעתם, בהכרח, ל"חזרה בתשובה" חד-כיוונית מהעולם
החילוני לזה הדתי. זמרים ים-תיכוניים שגדלו בבתים מסורתיים דוגמת משה פרץ, פשוט רוצים לשמר את המסורתיות המשפחתית-מזרחית שעליה גדלו ובה הם מאמינים. אלא שהפרסום האינטנסיבי המיטלטל בין הצלחה לכישלון, וכולל אובדן פרטיות, צורך מתמיד לעמוד בציפיות הקהל והאמרגנים, לצד שפע חומרי מסחרר - הביא אותם לעצב לעצמם מסורתיוּת בגוון "רוחני" חסידי.
זו הסיבה שזמרים ים-תיכוניים רבים מתקרבים לחסידות ברסלב האשכנזית במקור, על ההתמודדות הרוחנית שהיא מציע ליחיד. באופן אירוני, שורה של זמרים מזרחיים רואים בנסיעה השנתית שלהם לאומן בראש השנה, את האמצעי לשמר ולבטא את זהותם המסורתית-מזרחית מבית.
סלבריטאים מזרחיים אחרים דוגמת קובי אוז, עמוס תמם, דוד ד'אור ועידן עמדי, מתארים כיצד ברחו מהפריפריה המסורתית שבה גדלו, כדי להגשים את החלום הישראלי ולהתפרסם. והנה, כשהצליחו, התברר דבר מעניין: דווקא ההצלחה הציפה בקרבם תחושות של זרות בעולם החילוני תל-אביבי, געגועים לבית ההורים ורצון לחפש אפיקים חדשים, שדרכם יוכלו להתחבר מחדש לאורח החיים המסורתי שעליו גדלו.
יהדות - בגרסה ה"ניו-אייג'ית"
"לימודי ימימה", קבלה, חסידות, שמירת מצוות חלקית - וחידוש של מנהגים וניגונים של יהדות המזרח,
מאפשרים לסלבס לייצר מסורתיות "רוחנית" אישית. מסורתיות זו מותאמת לאורח החיים האינדיבידואלי של הסלבס כאמנים, כי היא מדגישה פחות את חיקוי המסורת המשפחתית והעדתית - ויותר את המקום של היחיד לאמץ לעצמו את המסורת שמתאימה לו ושאליה הוא "מתחבר" ברמה הרוחנית, בהתאם להרגשתו ולפרשנותו.
קבוצה שלישית של ידוענים מתארים כיצד "גילו" את היהדות כתוצאה מהקושי שלהם להתמודד עם התהילה. סלבס וביניהם צבי יחזקאלי ולאה שבת מספרים כיצד דווקא מעמדם הציף בהם תחושות של ריקנות, קנאה וחוסר שקט, למרות הפרסום, הכסף והכבוד שנלוו לאלו, ועוררו בהם רצון לחפש משמעות אישית-רוחנית נוספת לחייהם. במהלך החיפוש הם נחשפו לחוויה הרוחנית הקשורה ביהדות - בין אם קבלת שבת, שיעור ששמעו או קריאת תהילים - ובעקבותיהם הם מתקרבים ליהדות בגרסתה ה"רוחנית".
באופן זה שמירת שבת מתפרשת כמדיטציה; טבעונות מתחברת לשמירת כשרות; לימוד תורה נחווית כתרפיה נפשית; הנחת תפילין - כפתיחה של צ'אקרות, והקפדה על טקסים ברעסלבריים - כהתבודדות ביער. כך, טבילה במקווה מקבלת עדיפות על פני חבישת כיפה או הליכה לבית כנסת.
מוכרים, אבל מנוכרים
בניגוד לשמירת מצוות אורתודוקסית, גם המסורתיות וגם הרוחניות נותנות דגש לאוטונומיה האישית של הפרט, ולאינטואיציה שלו לקבוע איזו
הלכה ישמור ואיזו לא, והן מאפשרות לסלבס לתת דגש לחוויה הדתית שלו מבלי לקבל על עצמו ציות טוטאלי להלכה, או השתייכות לקבוצה דתית מוגדרת.
ואולם אופיה של המסורתיות הרוחנית גורמת לכך שלמרות היותם מוכרים לרחוב הישראלי, מוצאים עצמם ידוענים רבים בודדים מאוד. רבים מהם מרגישים שאין להם "שבט", כי הם לא ממש דתיים ולא "חוזרים בתשובה", וגם לא בדיוק חסידים, אבל גם לא חילונים ולא בדיוק מסורתיים.
אין להם רצון להכריע האם הם "מרגישים בבית" בתל אביב שבה הם פועלים ועובדים, או בקבר הרשב"י במירון שאותו הם פוקדים. הידוענים מתחבטים על ציר הזהות: האם הם ימניים כי הם שומרי מסורת וארץ ישראל חשובה להם - או שמא שמאלנים, משום היותם קנאים לחירותו של הפרט, ודוגלים בפלורליזם דתי ובפיוס. והאם לא ייתכן ששני הצדדים צודקים וטועים גם יחד?
בלבול זה מביא את חלקם לקשור קשרים חברתיים בינם לבין עצמם, תוך שימוש ביכולותיהם המקצועניות דרך ראיונות הדדיים, מופעים מוזיקליים הלחנת פיוטים משותפת, הרצאות וסדנאות - ועד להירתמות להקמת ערוץ טלוויזיה.
שיתופי פעולה אלה מחזקים את התפיסה המשותפת לידוענים מסורתיים-רוחניים (וזה אולי הממצא המעניין ביותר) – כי השינוי האישי שעברו איננו רק סיפור פרטי, אלא מודל פוטנציאלי לישראליות שעומדת על המסורתיות-הרוחנית, כבסיס לחברה מכילה, סובלנית ודמוקרטית.
מציעים תפיסת יהדות ישראלית אלטרנטיבית
ההולכים בדרך הזאת מציעים לנו להתבונן בהם לא רק בהקשר של מדורי הרכילות, על הזוהר והפאפרצי, אלא כמודל אישי המזמין כל ישראלי לצאת למסע רוחני-פנימי בהתאם להשקפותיו, דתו ואמונותיו. הקורא לכולם לעזוב לרגע את האינסטינקט להכריע תמידית בין דת לחילוניות, בין יחיד לקולקטיב, בין מזרח למערב ובין מרכז לפריפריה.
בניגוד לנבואות הזעם התדירות על התפרקות הישראליות לשבטים עוינים נטולי מכנה משותף, מציע המודל שאמצו ידוענים רבים - לגלות את הייעוד הרוחני, להתקלף מהפחדים מהאחר, למצוא את הנקודה הרוחנית הפנימית המשותפת עם אזרחים אחרים - ולגבש יחד חזון משותף לבני הארץ הזו. זאת, מבלי לוותר על מטען הזהות שלנו, ובלי לאמץ תפיסת ישראליות רזה המבוססת רק על תעודת הזהות הכחולה המשותפת, סרטי בורקס ושירות בצה"ל.
הסלבס מציעים ישראליות שמצד אחד, מחוברת היטב למסורת היהודית, המסורתית הקולקטיבית, ולסיפור הלאומי המקומי. מצד שני, היא נותנת את החירות לכל אחד לפרש אותה בהתאם לתחושותיו, מאוויו ושאיפותיו, על פי הערכים של תרבות הניו-אייג' המערבית.
על פי תפיסה זו, הסכסוך בין יהודים לערבים, או בין דתיים לחילונים - יכול להתרכך אם נחזיק באמונה כי החיים במשותף אינם גזירה היסטורית, כי אם ייעוד רוחני. זהו אמנם חזון פוליטי ערטילאי שאינו מגובש דיו, אבל הסלבס שנערצים על ידי קבוצות ישראליות שונות ומגוונות, ובעצמם נעים בין העולמות, מציעים תפיסה חדשה לשאלה "מיהו ישראלי", ואפיקי חשיבה חדשים לסוגיות פוליטיות כבדות המלוות את החברה הישראלית מאז הקמתה.
- אסף ליבוביץ, דוקטורנט, ירצה בכנס השביעי לחקר דת ורוחניות עכשווית
, שיתקיים ב-3/5-4/5 באוניברסיטת תל אביב, ויארח מרצים רבים מהארץ ומחו"ל.
לפנייה לכתב/ת 
