גראפיטי על בתי כנסת: היהודים הבודדים של סלובקיה
"קהילה יהודית" של קשיש אחד, בית קולנוע שהיה מרכז של תפילות, קברים נטושים - וכתובות בעברית על מצודות: פעם היו בסלובקיה חיים יהודיים עשירים, אבל השואה גדעה הכל. שלומי גולדברג יצא לתעד את מה שהיה - ומה שעכשיו: "אם ילד יהודי אחד יראה את המציבה של החת"ם סופר, ויזכור את השם הזה - דיינו"
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
סרטו של גולדברג עוסק ביהדות סלובקיה שאיננה עוד. בשנת 1942 גורשו רבים מיהודי סלובקיה לטרבלינקה, ועד לסוף המלחמה הושמדו כמאה אלף מיהודי המדינה. בבירה ברטיסלאבה שמור עד היום קברו של אבי האורתודוכסיה החת"ם סופר, שהאדמו"ר מערלוי - רבי יוחנן סופר – היה מצאצאיו.
עוד תרבות בערוץ היהדות:
- מופע: בואי כלה: ההתחלות החדשות של אופיר בן שטרית
- קליפ מחאה: "זה היה לי כמו עבודה זרה
"/ אייל כהן
- אלבום: לא בשם אחי: יוסף חיים שוואקי רוצה לפרוץ
- פרויקט: הפייטנית הגדולה: חזנים שרים שושנה דמארי
- סדרה: מביטים מבחוץ: "שטיסל" פוגש את החרדים לשעבר
- סינגל: הנשמה הטהורה: נאוה ברוכין מורידה את הכיסויים
זהו סרטו השני של שלומי גולדברג, מגיש התוכניות "שאלת רב" ו"הבית היהודי" (בערוץ הראשון), לאחר שיצר את "השיר שחלמתי" על קהילת צ'כיה. "אני מחפש דווקא את הקהילות והעיירות הקטנות", הוא מספר.
אלא ש"קטנות" זה מושג יחסי. בסלובקיה, למשל, התגוררו קודם לפרוץ השואה לא פחות מ-150 אלף יהודים, היום יש שם 3,000 בלבד, ולדברי גולדברג "גם הם סובלים מהתבוללות וחיי קהילה דלים".
במהלך שוטטות בין העולם הישן המתמזג בחדש, הוא מספר, "אתה מגלה פתאם לצד המצודה האדירה מצבות עם כתובות בעברית. עוברים שם אלפי תיירים מדי יום, ואף אחד לא שם לב שפה חיו יהודים לפני אלף שנים, והאתר ההרוס שימש כבית עלמין יהודי בעבר".
הדילמה היהודית
בסלובקיה קיימים היום 120 בתי כנסת, מספר עצום - אלא שכמעט כולם הפכו
למבני עירייה, בתי קולנוע, מוזיאון ואתרי פולקלור: "עיירה אחרי עיירה, אתה רואה בתי כנסת מדהימים עם מקומות יפהפיים, כאלו שהיינו שמחים אם היו לנו, ואין פשוט זכר ליהדות שתססה בהם".
גולדברג מודה כי שאלה ניקרה בראשו ללא הרף: האם לשתף פעולה עם הרשויות המקומיות, ובכך לשמר בחסותם איכשהו את בית הכנסת - או לשמור את המקום חלוט ואטום, ובכך לדון אותו לשיכחה ולעיזבון.
כשהגיעו לעיירה הקטנה ז'ילינה, שאיכלסה בעבר אלפי יהודים, גילו שני בתי כנסת - ויהודי אחד: פאבל פרנקל. בית הכנסת הקטן נשמר על ידי היהודי הבודד (שהוא גם נשיא הקהילה) ומטבע הדברים החבר היחיד בה, ובית הכנסת הגדול הפך עם השנים לבית קולנוע, שהספיק להיסגר.
"עמדתי בתוך בית הכנסת, שנראה היה כמו האנגר או מועדון לילה. הקירות סביבי מכוסים בגרפיטי, הקול שלי חוזר בהד מהקירות העירומים, וניסיתי לדמיין שזה היה 'בית הכנסת הגדול' של ז'ילינה".
לצד העליבות, מנסה סלובקיה שלא לשכוח את יהודיה. בבית הכנסת הגדול שבבירה ברטיסלאבה, שם מרוכזים רוב היהודים שנותרו במדינה, נערך טקס להיסטוריה היהודית של האזור.
שגרירים ממדינות שונות נכחו בטקס, ואורחים מכל העולם הופיעו בו, וראש העיר ביקש במפגיע משלומי לעלות לבמה ולומר "קדיש". "אמרתי קדיש במנגינה של ימים נוראים", מספר גולדברג. הוא גם שר את "ההליכה לקיסריה" של חנה סנש. "לא יכולתי שלא לראות בעיני רוחי את שנות ה-30 שבהם היה בית הכנסת מלא מפה לפה ביום הכיפורים, ואנשים עומדים בחוץ כי אין מקומות לשבת, והחזן מרעים בקולו".
שריד ליהדות מפוארת
יהדות סלובקיה מונה לא פעם "קהילה יהודית" של איש אחד, לרוב קשיש או
קשישה, שנותרו שריד ליהדות המפוארת רק לפני כמה עשורים. בביקור בעיירה עם השם המאתגר קושיצ'ה, פתחה עבורו חברת הקהילה הזעירה את בית הכנסת, וסיפרה כי המקום נפתח פעמיים בשנה. "התמונה שלה יושבת בבית הכנסת, היא הדיוקן של 'היהודי הבודד' שנותר שריד ליהדות מפוארת", הוא אומר.
בעיר פרשוב פגש גולדברג ביהודייה קשישה אחרת, שפתחה עבורו את ארון הקודש. היא הצביעה על ספר תורה שבו "אסור לגעת, הוא קדוש". הספר הגיע אחרי השואה מארה"ב, מתנה מהאדמו"ר מבעלז.
רבה של העיר הזו היה משה חיים לאו, אביו של הרב ישראל מאיר לאו, וסבו של הרב הראשי דוד לאו. פרשוב היא העיר השלישית בגודלה בסלובקיה, ואיכלסה בזמנו 3,000 יהודים. סלובקיה הייתה ספוגה בשנאת יהודים, וכל סלובקי שהסגיר יהודי קיבל 5,000 מארק לראש.
עם תחילת המלחמה מיהרו הסלובקים לגרש את הרב לאו בחזרה לפולין, לעיר פיוטרקוב שבה הפך לרב הקהילה. ביום ג' בחשוון 1942 הועבר עם בני קהילתו – אלו של פיוטרקוב, ואלו שגורשו אתו מפרשוב - לטרבלינקה. בנאומו האחרון של הרב לבני קהילתו שהתאספו סביבו, אמר: "היום אנחנו מקדשים את שם ה' ברבים, ובכך אנחנו נפרדים מהעולם הזה".
"עבורי זו שליחות"
גולדברג, דור שני לניצולי שואה, רואה בסיורי התיעוד שלו סוג של שליחות. "חשוב
שאנחנו, כישראלים, נגיע למקומות הללו, נבקר בעיירות הנידחות ביותר שחרבו, כדי שנוכל לראות את הפאר שהיה ואבד. כמעט בכל עיירה, כ-30% מאוכלוסייתה היו יהודים. בכל מקום אתה רואה בית כנסת, בית עלמין, רובע יהודי. הם היו חלק חשוב מאירופה, והכל נגדע באחת".
"אם ילד יהודי אחד יראה את המציבה של החת"ם סופר שנותרה, ויזכור את השם הזה – דיינו", הוא אומר, ולא מסתיר נימה של ביקורת על המתחרים בערוצים המסחריים, שלדבריו מחפשים רייטינג, וסרטים על יהדות אירופה לא מעניינים אותם. "בעוד 30 שנה, כשהילדים שלנו יחפשו בארכיון, הם ימצאו אצלינו את התיעודים על יהדות אירופה שאבדה. בערוץ 2 הם ימצאו את האח הגדול".
הסרט "רפסודיה בת אלף שנים" ישודר במוצ"ש בשעה 22:00 בערוץ הראשון
