שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    התבוללות, היטמעות, התרחקות: כך מצטמק העם היהודי
    58% מיהודי ארה"ב מתבוללים, ובקנדה המצב חמור אף יותר. הצמיחה היהודית נמצאת במגמה שלילית מתמשכת, ומומחים חוזים כי תוך 300 שנים לא יישארו יהודים בצפון אמריקה. ברוסיה המצב לא מזהיר יותר, ורק החרדים מצילים את מצב יהדות התפוצות. מבט על העתיד הדמוגרפי של העם שהובטח לו להיות גוי גדול, עצום ורב

    השאלה מתי ימות היהודי האחרון בארצות הברית אינה מופרכת אלא עניין של חיזוי סטטיסטי פשוט, והתשובה עליה היא ככל הנראה בעוד 300 שנה. ההערכה הזו היא תוצר ישיר של שיעור גדל והולך של יהודים הנשואים לבני זוג שאינם יהודים, והמגמה מתגברת משנה לשנה בכל רחבי העולם, ובמיוחד בארצות הברית, הריכוז הגדול היהודי ביותר אחרי ישראל, שנחשבת לשיאנית נשואי התערובת עם לא פחות מ-58%.

     


     

    ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה היו בעולם כ-16.5 מיליון יהודים ואחריה נותרו כ-11 מיליון בלבד. בהתחלה לקחו 13 שנים "להחזיר" מיליון נוסף, אבל מאז המשימה הולכת ונעשית מאתגרת, והמיליון הבא התווסף רק תוך כ-40 שנה. כיום חיים בעולם 14,410,700 מיליון יהודים.

     

     

    אף שמדינת ישראל נהנית מגידול דמוגרפי חיובי של האוכלוסייה היהודית (1.88% בשנה), ומחצי מיליון בלבד לפני קום המדינה גדל המספר לכ-6.3 מיליון ב-2016, מדובר במסך עשן דמוגרפי שמסווה את מצבם האמיתי של היהודים בעולם. במבט גלובלי דווקא נרשם דווקא גידול דמוגרפי שלילי (0.21%- בשנה) של היהודים בעולם. במילים אחרות, אם מגמה זו לא תשתנה, הקיום היהודי מחוץ לישראל נמצא בסכנת היעלמות. אולי לא מחר בבוקר, וגם לא בעוד עשור, אבל מתישהו בעתיד הלא רחוק.

     

    התחזית של פרופ' דלה-פרגולה    (צילום: גיל יוחנן)

    התחזית של פרופ' דלה-פרגולה    (צילום: גיל יוחנן)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    נתון חשוב נוסף הוא ש-83% מאוכלוסיית יהודי העולם חיה בשני מקומות בלבד: ארה"ב וישראל. היהודים האמריקנים נחשבים כאמור לריכוז הגדול ביותר מחוץ לארץ, ולכן מה שקורה שם מבחינה "יהודית" צריך לעניין אותנו, ויש שאומרים להדאיג אותנו.

     

    עד שהזיכרון של הסבא ייעלם

    בעת ביקור בבית הכנסת הגדול והריק בסן פרנסיסקו ב-2011, סיפר לי חוקר יהודי מקומי סיפור עצוב על המציאות המבשרת על מה שעלול להיות תחילת הסוף של יהודי ארצות הברית. שיעור ההתבוללות באזור המפרץ של צפון קליפורניה, או כפי שהוא את התופעה "בלנדד קאפל" (זוגות מעורבים), עומד על קרוב ל-80%. האזור ניצב במקום הראשון בשיעור הנישואים המעורבים במדינה.

     

     

    מספר היהודים בארה"ב עומד כיום על 5.7 מיליון, והמשמעות היא שמאז תום גלי ההגירה הגדולים בשנות ה-20 של המאה הקודמת והגעת הפליטים אחרי מלחמת העולם השנייה, בעשרות השנים האחרונות גדלה האוכלוסייה היהודית במאות בודדות של אלפים. "ההיטמעות בחברה האמריקנית היא תהליך טבעי וברור וההשלכות ברורות", מסביר פרופ' סרג'יו דלה פרגולה מהאוניברסיטה העברית, מומחה לדמוגרפיה של קהילות יהודיות (ראו ראיון נפרד איתו בפרויקט זה). "אנשים יולדים ילדים גם בגיל 40 וחיים בממוצע 80 שנה, לכן היהודי האחרון לא ימות מחר בבוקר, ויעברו 150 שנה כדי שגם הזיכרון ההיסטורי של הסבא יעלם, אבל זה בלתי הפיך".

     

    תהליך ההתבוללות הוא תרבותי והוא משקף את עומק המעורבות החברתית של יהודים בחברה האמריקנית. על פי פרופ' דלה פרגולה, בניו-יורק עדיין יש שיעור גבוה של נישואים בין יהודים, אבל ככל שהולכים מערבה - ובקליפורניה במיוחד - המצב משתנה. "זה חלק מתהליך האמריקניזציה - כל האוכלוסייה זזה ממזרח למערב. מבחינת היהודים זו השתלבות מרשימה, אבל ההשלכות של זה על הליבה של האוכלוסייה היהודית, והכוונה למי שאחד מהוריו יהודי, הן מאוד ברורות.

     

    "מאוד חשוב לציין שהתהליך הזה לא מגיע עם הכחשה. אנשים ימשיכו להגיד 'אני ממוצא יהודי ואני גאה בכך', להבדיל ממה שקרה באירופה בתקופת האמנציפציה, כשתהליך ההתבוללות לווה בהכחשה. שם אנשים עשו אקט כמעט אלים של התנתקות מהיהדות".

     

    מנגד היום אתה רואה כל מיני מדריכים אמריקניים בסגנון "איך לתפוס גבר יהודי".

     

    "הדבר המדהים הוא שהבת של קלינטון נשואה ליהודי והבת של דונלד טראמפ כאילו התגיירה. זה דבר שפעם לא היו מעלים על הדעת. היהדות חדרה למקומות כאלה, והמקובלות היא משני הצדדים".

     

    השתלבו היטב, אפילו טוב מדי

    23 היהודים הראשונים הגיעו לצפון אמריקה ב-1654 על ספינה הולנדית שיצאה מברזיל. הם נמלטו מחשש הכיבוש הפורטוגזי והתיישבו בניו-אמסטרדם, לימים ניו-יורק. לאורך המאות הבאות נשאר מספרם נמוך יחסית, אף שהחלו להשתלב לא רק בצפון מזרח המדינה, אלא גם בדרום ובמערב התיכון, לשם לקחו אותם מקצועות הסחר והטקסטיל שבהם עסקו. המפץ הגדול הגיע עם תחילת גלי ההגירה הגדולים ממזרח אירופה באמצע המאה ה-19. מיליונים שברחו מהאנטישמיות, הפרעות והגזרות עשו דרכם באוניות על האוקיאנוס האטלנטי לעבר העולם החדש.

     

     

    אף שבאופן יחסי ההגירה היהודית לא הייתה גדולה במיוחד בשנים הללו, בוודאי בהשוואה לגלים מאיטליה ואירלנד, ההשתלבות שלה בארה"ב נחשבה להצלחה גדולה לאין שיעור לעומת הקבוצות האתניות האחרות. הדור הראשון עשה מאמצים אדירים להעניק כר נוח לדורות הילדים, וכבר מהעשורים השני והשלישי של המאה ה-20 אי אפשר היה להתעלם מהשתלבות היהודים בכלכלה, בפוליטיקה, באוניברסיטאות, בתקשורת ובבידור. אלא שמנקודת המבט של "הדמוגרפיה היהודית", להשתלבות הזאת היה מחיר.

     

    "אחת התובנות המרכזיות בכל הנוגע ליהדות ארה"ב, זה המחיר שהיא צריכה לשלם עבור החופש והשוויון הכלכלי והאינטלקטואלי של חיים בחברה פתוחה לחלוטין. המחיר זה נישואי התערובת", אומר ההיסטוריון פרופ' גור אלרואי, ראש תוכנית רודרמן ללימודי יהדות ארה"ב באוניברסיטת חיפה. "התוצאה היא שילדים רוצים להתחתן גם עם בני דת אחרת, ואנחנו באמת רואים מגמה ברורה. אם לפני 1970 שיעור נישואי התערבות היה 17% בלבד, היום זה 58%. מה שכן, אפשר לראות עצירה במגמה: מ-2004 עד 2013 לא חל שינוי בשיעור נישואי התערובת בארה"ב".

     

    "הרפורמים בולמים את ההתבוללות". פרופ' גור אלרואי (צילום: נועם גלאי) (צילום: נועם גלאי)
    "הרפורמים בולמים את ההתבוללות". פרופ' גור אלרואי(צילום: נועם גלאי)

     

    אלא שפרופ' אלרואי לא שותף לפסימיות הדמוגרפית של פרופ' דלה פרגולה, אלא מוצא נקודת הסתכלות אופטימית על המצב הנוכחי. "חשוב לציין שאנחנו דנים בשאלה מנקודת מבט של ישראלים שחיים בתוך מונופול אורתודוקסי", הוא מסביר. "כאתאיסט שמגדיר את יהדותו כתרבות, נישואי תערובת הם לא בהכרח התבוללות. אם הולכים לפני ההגדרה הלכתית, יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה, אבל אם ההגדרה היא תרבותית דווקא - אז היא הרבה יותר רחבה".

     

    "גם האורתודוכסים משלמים את מחיר הפתיחות"

    הזרם הגדול ביותר בקרב יהודי ארצות הברית הוא הרפורמי. לצורך הדיון, כשיהודי רפורמי מתחתן עם אישה שאינה יהודייה, השאלה היא כיצד גדלים הילדים והאם הבית מתנהל לפי אורח חיים יהודי?

     

     

    לדברי פרופ' אלרואי, "היום אנחנו יודעים שיותר משליש מהילדים של זוגות מעורבים גדלים בבית יהודי. הולכים לסאנדיי סקול, למחנה קיץ יהודי, הולכים לבית כנסת ומציינים את החגים היהודיים. אבל 20% מהיהודים בארה"ב מגדירים את עצמם חסרי דת או אגנוסטיקנים בלי שום חיבור - לא ליהדות ולא לישראל - ואלה מספרים שגדלים והולכים. זו הסכנה האמיתית. לכן הרפורמים, בניגוד לטענות שאנחנו שומעים פה בארץ, לא רק שלא גורמים להתבוללות הם מצליחים לבלום אותה.

     

    "אי אפשר לחיות בחברה ליברלית מודרנית ולהגיד לילד 'אתה לא תתחתן עם אישה כי היא לא יהודייה'. 55% מאלה שמגדירים את עצמם רפורמים רוצים להמשיך בזרם הזה, ואצל האורתודוקסים זה רק 45%. כלומר גם הם, שחיים בחברה פתוחה וליברלית, משלמים את מחיר הפתיחות. בארצות הברית הם יהודים מתוך בחירה וזה מה שיפה בזה. אף אחד לא יושב עליהם עם מכבש לחצים ממסדי ואין שם רבנות ראשית. הם קמים בבוקר להתמודדות עם שאלת זהות מורכבת, ובוחרים כל יום מחדש להיות יהודים. לבחירה הזו יש כוח בלתי רגיל. לכן אני לא שותף לדאגות שהם ייעלמו".

     

    למי קראת יהודי?

    "מיהו יהודי" אינה רק סוגיה הלכתית או כזאת הנוגעת לחוק השבות הישראלי, אלא גם מקור למחלוקת מחקרית. פרופ' דלה פרגולה, שהנתונים בפרויקט זה מבוססים בחלקם על שנתון היהודי האמריקני 2016 שהוא מפרסם בימים אלה, טוען שיש לא פחות משבע דרכים שונות לספור אוכלוסייה יהודית. החל מהגישה ההלכתית המחמירה שלפיה נספר רק בן לאם יהודייה, ועד למי שמרגיש יהודי ללא קשר למוצאו האתני או לבלעדיות דתית כלשהי. הפערים האלה מסבירים אולי את שוויון הנפש שבו נתפסות תחזיות ההיטמעות בקרב הזרמים הלא אורתודוקסים.

     

     

    במהלך עבודתו הוא נתקל בנסקרים שאומרים "אני גם יהודי וגם נוצרי" - תוצאה נוספת של תהליך ההתבוללות שבמסגרתו יותר ויותר אנשים מסרבים לוותר על אחת משתי הזהויות הדתיות. עם זאת, לצורך המחקר שלו הוא מגדיר את "יהודי הליבה" כבנים או בנות להורה יהודי: אב או אם בהתאם לחוק השבות.

     

    מסיבה זו, במחקר לא נספרו כיהודים בעלי זהות דתית כפולה, אלא רק בעלי מוצא אתני יהודי או שהגדירו את עצמם חסרי דת. זאת בהתאם לפסיקת בג"ץ, שקבע שיהודי הוא מי שאין לו זהות דתית מובחנת אחרת. לכן בעוד פרופ' דלה פרגולה קובע שבארה"ב חיים 5.7 מיליון יהודים, יש מי שסבורים שהמספר הוא דווקא 6.7 מיליון, ויש אף יותר. אלא שכך או אחרת, ועל כך מסכימים חוקרים מגישות שונות - אוכלוסיית הליבה נמצאת בתהליכי הצטמקות.

     

    הכרתי יהודי חמוד בבית הספר

    באירופה הסיפור אחר. האוכלוסייה היהודית קטנה משמעותית בהשוואה לצפון אמריקה ועומדת על 1,372,400 נכון ל-2016, מה שהופך את שיעור נישואי התערובת לקריטי אפילו יותר. ברוסיה, למשל, שיעור האוכלוסייה היהודית צנח במשך שנים בהתמדה, לא רק בשל גלי העלייה גדולים לישראל וההגירה למערב, אלא גם בשל שיעורי ההזדקנות ונישואי התערובת.

     

    צילום: דיוויד ג'ונו

    צילום: דיוויד ג'ונו

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    באנגליה הקהילה החרדית "מצילה" את המצב ומתקנת כלפי מטה את הגיל הממוצע של חברי הקהילה, אבל בגרמניה גלי ההגירה ממזרח אירופה עדיין לא הצליחו במשימה הזו, והסטטיסטיקות לא מעודדות: הערכות מדברות על 117 אלף יהודים (ללא ישראלים), ואם מוסיפים לכך את קרובי המשפחה הלא יהודים, המספרים מדברים על 225 אלף - נתון שיש בו להעיד על שיעור ההתבוללות בקהילה היהודית השמינית בגודלה בעולם.

     

    בעוד בארה"ב שיעור נישואי התערובת גבוה, בקנדה הנתון שובר שיאים, ועמד על לא פחות מ-63%. נחמה ניתן למצוא בארצות דוברות אנגלית אחרות עם אוכלוסייה יהודית גדולה, שם השיעורים נמוכים יותר (רק 26% באנגליה), אף שגם שם הגרף נמצא במגמת עלייה.

     

    "הסברה של רבים, כולל אני, הייתה שמסה קריטית גדולה של יהודים משמשת מגן מול ההתבוללות", אומר פרופ' דלה פרגולה. "לכאורה כשאתה חי בסביבה עם הרבה מאוד יהודים אתה מגביר את הסיכויים שבסופו של דבר תפגוש מישהי נחמדה שהיא במקרה גם יהודיה, לעומת מקומות אחרים שבהם הסיכוי הזה הוא פשוט אפסי. אבל כעת נוכחתי לראות שזה עניין תרבותי. במקומות שבהם המעורבות החברתית של יהודים עם הסביבה אינה בדרגה גבוהה של היטמעות, אפילו כשמדובר במדינה דוברת אנגלית, הם עדיין יעדיפו להינשא לבן זוג יהודי".

     

    גיור הוא חרב מתהפכת

    סיבה נוספת למניעת ההתבוללות היא האנטישמיות. הרב פנחס גולדשמידט, נשיא "ועידת רבני אירופה" ואב בית הדין במוסקבה, טוען שניכרת ירידה או עצירה של נישואי תערובת במדינות שבהן יהודים חשים חוסר ביטחון. למשל בצרפת - הקהילה היהודית הגדולה באירופה, המונה כ-460 אלף איש - ועליהם מתווספים רק 75 אלף קרובי משפחה לא יהודים - נתון המצביע על שיעור התבוללות נמוך באופן יחסי.

     

    "האנטישמיות בצרפת גרמה להורים יהודים רבים להעביר את הילדים לחינוך יהודי", הוא אומר. "בקהילות שרוב הילדים בהן נמצאים בחינוך יהודי, התוצאה היא פחות נישואי תערובת. באנגליה זה מתקרב ל-50% בחינוך יהודי ואילו במזרח אירופה זה 10% בלבד, ולכן הסטטיסטיקות של ההתבוללות הן בהתאם. אנטישמיות תמיד הייתה מגן בפני ההתבוללות".

     

    כרב העוסק בין השאר בגיור, שנתקל לא אחת במשפחה ממוצא מעורב, איך אתה מתייחס לנושא?

     

    "גיור הוא חרב מתהפכת. מצד אחד הוא יכול להציל קהילה, או להציל משפחה מהתבוללות, ומצד שני הוא יכול למוטט קהילה. למשל באיטליה. במשך שנים רבנים שם גיירו ילדים ממשפחות מעורבות בזמן שהאם המשיכה לנהל אורח חיים קתולי. קהילות שלמות נעלמו שם כי רבנים אמרו 'תתחתנו עם מי שאתם רוצים ואנחנו נגייר את הילדים'.

     

    "כשמגיע אדם לרב ומספר שהוא מנהל תא משפחתי עם אישה לא יהודייה, אבל כן מעוניין בזהות וחינוך יהודי, הרב צריך להגיד לו: או.קיי, אבל זה אומר שאתה תצטרך לצאת מהפריפריה, מהחיים בשולי הקהילה היהודית ולהפוך ליהודי אקטיבי. לשמור שבת, לאכול כשר, להיות חלק. אני מכיר אנשים כאלה שבאו אליי והיום לא רק שהילדים שלהם לא סתם יהודים, אלא הפכו לרבנים חשובים. כשהמסר הוא שאתה 'מגייר' גם את הצד היהודי, זה יכול להציל קהילה".

     

    הדיונים האלה של "גיור כן או לא", ובאיזה סטנדרטים, נשמעים גם בישראל.

     

    "נכון, אבל בישראל זה סיפור אחר. יש אחוז מסוים של חסרי דת שעלו לארץ, ומטבע הדברים יהיה תהליך התבוללות הפוך: בתוך דור או שניים הסיפור ייגמר בכל מקרה כי יש פה רוב יהודי. וזה בלי להיכנס לדיון אם צריך לדרוש בגיור מחויבות מלאה לאורח חיים דתי, או קבלת מצוות פורמלית בלבד".

     

    איך רבנים באירופה מתמודדים עם הנושא הזה?

     

    "הרעיון של 'תגלית' הוא מבריק. להביא בני נוער בגיל הקריטי הזה לישראל לתקופה - זה יוצר שינוי אדיר בזהות היהודית שלהם. אני רואה בחינוך הבלתי פורמלי מגן מפני ההתבוללות. פעילויות חברתיות, מחנות נוער, זה לבנות לילד חברה יהודית סביבו. אבל הגיל הכי קשה והכי רגיש זה סטודנטים באוניברסיטה. איפה שאין קהילות או שיש קהילות חלשות התוצאות קשות. זו אוכלוסיית הסיכון ומבחינתי צריך להשקיע בהם כמה שאפשר".

     

    מה ההבדל בעיניך בתהליך ההתבוללות בין ארה"ב לאירופה?

     

    "באירופה כל יהודי חי בתחושה שיום אחד הוא יצטרך לברוח לישראל. הקרבה לישראל הרבה יותר גבוהה נפשית אבל גם גיאוגרפית. להרבה מהם יש קרובים כאן, הם ביקרו כאן. בארה"ב זה לא המצב. שם קל הרבה יותר להתבולל כי יש תהליך של ריחוק - דתי ופוליטי. היום כמעט מחצית מיהודי ארה"ב לא קשורים לשום מוסד יהודי כלשהו, גם לא רפורמי. שם אין צורך בישראל כרשת ביטחון. הם מרגישים בטוחים לחלוטין, ופה בדיוק טמונה הבעיה".


    פורסם לראשונה 28/09/2016 12:23

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גיל יוחנן
    נתונים מעוררי מחשבה. פרופ' סרג'יו דלה פרגולה
    צילום: גיל יוחנן
    מומלצים