שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חוויות של דורות: ילדה מזרחית באולפנה אשכנזית
    הפער בין הבית למוסד, הילדה מעיירת הפיתוח מול בנות הרבנים, המנהגים השונים והדתיות האחרת - ועד לתפילות והשירים שלא מזכירים את הבית במאום. ספי שיבק כתבה את הסיפור של הדור שהגיע מעיירות הפיתוח למוסדות האליטיסטיים של הציונות הדתית, עם הרבה הכרת הטוב מהולה בכאב

    מה קורה לילדה מזרחית המגיעה מעיירת פיתוח לאולפנה אליטיסטית ואשכנזית? חוויות מילדותה של הסופרת ספי שיבק מרפדות חלקים בסיפור התבגרותה של נערה המנסה לפלס את דרכה בין הדתיות המזרחית של הבית - לדרישות האולפנה המחמירות.

     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

     

    "חלק בעולם" (הוצאת "ידיעות ספרים") הנשען על אלמנטים ביוגרפיים של המחברת שלו - וסיפורה האישי של שיבק, משקף תנועה של דור שלם של צעירים מזרחיים שהגיעו למוסדות החינוך הדתיים, וההתמודדות שנכונה להם בוויתור על זהותם הדתית-עדתית לטובת אימוץ והפנמה של זהות דתית אחרת.

     

    עוד תרבות בערוץ היהדות :

     

    כמו הגיבורה הצפונית שלה, שיבק (42) גדלה במעלות, עשתה את כל הדרך לאולפנת "כפר פינס" היוקרתית (עדיין), עברה משם לקיבוץ ולתל אביב - והיום היא עורכת ספרים ומלמדת חסידות בדרכה שלה.

     

    ספי שיבק (צילום: רפאל מלכה)
    ספי שיבק(צילום: רפאל מלכה)

     

    "חוויותיי האישיות הן התשתית העלילה אבל זו לא אוטוביוגרפיה", היא מדגישה. "זה סיפור שגדול ממני. המקרה הפרטי שלי זה מזרחים ואשכנזים, וזה תקף בכל חברה שיש בה תרבות שלטת ותרבות משנה הממוקמת איכשהו בתחתית. זה מאוד אוניברסלי".

     

    "האולפנה הייתה לי בית. חשוב לי להדגיש את זה", אומרת שיבק. "מה שעולה בספר זו תבונה שמגיעה בדיעבד. בזמן שלמדתי שם לא התעסקתי בזה. ברור שהתגעגעתי לנוסח התפילה הספרדי ולפיוטים, אבל קיבלתי על עצמי שזה המצב ושזה המקום הנכון. זה לא העסיק אותי יותר מדי. האולפנה העניקה לי השכלה וגאווה. תמיד התגאיתי לספר שאני בוגרת של כפר פינס, זה סמל סטטוס".

     

    פתאום אבא לא נחשב

    אבל אחרי כל זה, עולה וצף בספר עולם פנימי שהודחק. הגיבורה של שיבק, בניגוד אליה באותו הגיל, כן עסוקה בחיפוש. "היא יודעת שמשהו לא תקין במה שקורה סביבה, אבל הכול פנימי", מסבירה שיבק. "היא כל כך אוהבת את ההורים שלה ומעריכה אותם. היא לא מגיעה מבית נחשל, אלא משפחה עם מעמד במעלות.

     

    "חלק בעולם", עטיפת הספר (הוצאת "ידיעות ספרים")

     

    "אבל בבית אבא היה הסמכות הדתית העליונה, ושם הם היו הכי דתיים, ופה הוא כבר לא מספיק נחשב. פה יש את הרבנים של המקום עם הקודים המחמירים שלהם. הקונפליקט הזה מגיע לשיא כשאבא שלה המוערך מושיט בתמימות יד למדריכה, והבושה שהיא מרגישה בעקבות התקרית הזו".

     

    על השאלה עד כמה השתנה המצב בחלוף השנים, לשיבק יש תשובה ברורה: "בנפשי עשיתי שלום. המצב הזה כבר לא קיים באולפנה. היום יש שם נוסח אשכנזי ונוסח ספרדי. לפחות לגבי כפר פינס, מה תיארתי זה נחלת העבר. עם זאת, יש דרך שאנחנו צריכים לעשות כחברה. אני לא אקטיביסטית. כיוצרת אני נוגעת בדברים דרך היצירה. מה שאני יכולה להציע זה מרחב לעולם הפנימי של מי שעובר את החוויות האלו, כי זה עדיין כאן בתצורות שונות".

     

    שיבק מוסיפה כי "עד היום המשפט שאני שומעת בתל אביב זה, 'את לא נשמעת מרוקאית. יש לך חיתוך דיבור אשכנזי'. או, 'את לא נראית מרוקאית'. אז לא יצאנו משם לגמרי כי זה המשפטים שאני עדיין שומעת ומשפט אחר כך יכול להיות 'טוב, די, הגזענות הזו כבר לא קיימת'.

     

    "אני רוצה לקוות שאם הדור שלנו היה פיוז'ן - אז הילדים שלי הם כבר בני חורין לבחור, או שזה לפחות מה שאני רוצה לקוות. את הסיפור שלי סיפרתי. הייתי רוצה שנערים ונערות יספרו את הסיפור שלהם, זה המסר שלי . שנער ונערה - לא משנה איפה - יקראו את הספר במעלות, או בתל אביב, או בבאר שבע ויבינו את הדבר הזה, שהם יכולים לבחור את דרכם בחיים בעצמם. זו לא בקשה מופרזת".

     

    "לא הדיבור הדתי של האולפנה"

    בחלוף השנים והקונפליקטים, מספרת שיבק כי "איכשהו הצלחתי לחבר בין החסידות למזרחיות. לי זה טבעי". העיסוק הדתי שלה רחוק מזה שבאולפנה שבה למדה: "אני מצאתי את הדרך שלי ביהדות. לא למדתי חסידות באולפנה, היה הרב קוק והרב נריה, ומה חסידות עכשיו? המשמעות של להיות בשמחה, והכרת הטוב ותודה על 'הנני', זה משהו שלמדתי בשיעורים של הרב מיכי יוספי.

     

    "אני מחוברת לזה כי גם בבית שלי, ההורים שלי לימדו אותי להתפעל מהדברים הקטנים, להיות בדיבור של אמונה תמימה, דיבור רך. זה לא הדיבור הדתי של האולפנה, אלא מסר מהסוג של תהיה קודם כל בן אדם, ותגיד תודה ותהיה בהווה".

     

    הגיבורה של שיבק מהדהדת חוויות של עשרות בנות (וגם בנים) ממשפחות מזרחיות, באולפנות ובישיבות. "היא כל הזמן צריכה להוכיח שהיא 'שווה'", שיבק אומרת. "הבנות הנחשבות הן בנות רבנים, מההתנחלויות. במעלות היא הייתה תלמידה טובה, אבל שם היא כבר לא מהטובות. היא די בינונית וגם הרמה דתית שלה טעונת שיפור".

     

    מה זה אומר? "זה להיכנס בשבת הראשונה לחדר אוכל לסעודה שלישית, ואין לך מושג מה שרים כשסביבך כולן מכירות את כל הנעימות החסידיות. בבית שלהן שרו את זה, ואין פיוטים. זו לא רק בושה, זה השאלה עד כמה המקום שממנו היא מגיעה הוא רלוונטי, כי בכל מני דרכים מסמנים לה שהבית, השורשים והתרבות שממנה היא מגיעה לא רלוונטיים, והנה, בואי תנסי לעטות על עצמך משהו אחר".

     

    "בגלל שהיא באה מבית חם ואוהב והייתה נוכחות של ספרים וידע, היא לא חשבה שמשהו לא בסדר. אחותה הגדולה הפנימה את הקודים מהר מאוד. אומנם בסופו של דבר היא מטיחה את האמת בראש האולפנה, אבל היא כל הזמן מטיפה לה: תתחברי לבנות הטובות, אל תהיי לבד, את לא רוצה לחזור למעלות, את לא רוצה לגמור כמוכרת".

    פורסם לראשונה 07/06/2018 14:54

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "חוויות של דורות: ילדה מזרחית באולפנה אשכנזית"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים