שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ישראל כץ, סיכום קדנציה: כביש חלק, מסילה משובשת
    השר הכי ותיק במשרדו יסגור בעוד שבועות ספורים עשר שנים באחד התפקידים המורכבים, התובעניים וגם כפויי הטובה בממשלה - עם רכבת לא מדויקת, כבישים לא בטוחים ומחלפים מפוארים לצד פקקים אינסופיים. סיכום

    את הקדנציה האחרונה של שר התחבורה ישראל כץ אפשר להמחיש בסיפור אחד. בליל ה-31 בדצמבר 2018, נדמה היה שתקנות חדשות לרוכבי אופניים חשמליים, אלה האמורות להסדיר את התחום לאחר שנים ארוכות של כאוס קטלני על המדרכות, ברחובות ובין המכוניות, ייכנסו לתוקפן בראשית השנה. כץ דחף בכוח את המהלך המשרדי המשולב, שהחל כבר לפני שנים ונמרח בעצלתיים, שכן אין דבר גרוע יותר לשר הממונה על בטיחות בדרכים ממספר הרוגים שמזנק באופן מפחיד - כפי שקרה השנה לרוכבים החשמליים.

     

    ישראל כץ לאחרונה בטקס פתיחת כביש 77: "מול אפס דברים שהיו כאן בעבר" 

    צילום: שמיר אלבז

    צילום: שמיר אלבז

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    אז הכל היה מוכן לחגיגה, הודעה מנצחת לעיתונות כבר הוכנה כנראה, וחסרה רק חותמת הכשר מבית ועדת הכלכלה - חותמת שנתפסה כפורמלית בלבד, שכן לכולם ברור שמשהו צריך לקרות, ומהר. הוועדה החליטה לדחות את כניסתן של התקנות לתוקף בחצי שנה.

     

    מכה לכץ: התקנות החדשות לרוכבי האופניים - יידחו

     

    מדובר אומנם בכישלון נקודתי מאוד ואפילו זמני בלבד, אבל כץ ממש לא אוהב כאלה. הוא הרי מחבב מאוד את תדמית "הבולדוזר" שהוצמדה לו זה מכבר, אחד שמחליט ועושה, וגם אם צריך להזיז הר - או אפילו יו"ר ועד כוחני כזה או אחר שכל העולם וחברתו חוששים ממנו - הוא יזיז. והינה מגיעה ועדת הכלכלה, עם היו"ר חובב התקשורת איתן כבל, ותוקעת מקל בגלגלים במהלך שחזר בעוד מספר גרסאות במהלך הקדנציה האחרונה של השר הוותיק ביותר במשרדו.

     

    ישראל כץ (צילום: יוסי זינגר)
    ישראל כץ - מגוון סרטים והפעם: כביש 531(צילום: יוסי זינגר)

     

    קדנציה שבה כץ רשם הצלחות על ימין ושמאל בתחום הנחת תשתית כבישית ומסילתית והרצת רפורמות, לצד לא מעט כישלונות - בעיקר ביישום הפעילות. משהו שלא אמור היה לקרות לפוליטיקאי מנוסה כמותו, אחד שמכיר את משרדו ככף ידו, וזה שאחראי באופן אישי וישיר לכל העומדים בראשי הזרועות הרבות של המשרד.

     

    עשר שנים במשרד

    כץ עומד לסגור - ויעשה זאת סביב מועד הבחירות הקרובות - לא פחות מעשור במשרד התחבורה. בפוליטיקה הישראלית, זו שבה שרים עוזבים משרדים במקרה הטוב אחרי בחירות שתמיד נמצאות מעבר לפינה, כדי להתקדם או להתברג טוב יותר, מדובר בלא פחות מנצח. וזו גם קרקע פורייה לאנשי מעשה שנהנים לבצע ולא רק לנהל מרחוק. אנשי עבודה, שמעדיפים להרים טורייה ולא רק לצפות בטרקטוריסט. כץ הוא כזה, ולכן העדיף להישאר שלוש קדנציות באחד המשרדים הכי מתוקצבים בממשלה, אבל גם כזה שמכה בך ללא רחמים עם נתוני נפגעים מתאונות דרכים.

     

    תכנית ישראל כץ ב-2009: 110 מיליארד לתשתית

     

    נכון כמעט שכחתם שישראל כץ הוא שר התחבורה והבטיחות בדרכים? לא במקרה. התואר המועדף עליו מאז 2015 הוא "שר התחבורה והמודיעין". כי מה לעשות, ענייני מודיעין סודיים מכובדים הרבה יותר מהעניין הזה שכרוך בכמה מאות הרוגים בשנה ואלפי פצועים.

     

    בנימין נתניהו ישראל כץ ישיבת ממשלה (צילום: מארק ישראל סלם)
    נתניהו וכץ - מעריך, אבל גם חושש (צילום: מארק ישראל סלם)

     

    ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמעריך מאוד את פועלו של כץ - ובאותה מידה נזהר שלא לאפשר לו לככב מטעמים פנים-מפלגתיים - רצה מאוד בהמשכיות במשרד. כץ לא הסתיר את רצונו בחיבור הדוק יותר לעולם הביטחון, וקיבל על כן גם את תפקיד השר לענייני מודיעין - תיק שממנו הוא נהנה, כך נראה, הרבה יותר.

     

    אם לחזור למשרד שבו הוא מבלה שנים ארוכות כל כך, חשוב לזכור ולהזכיר: בניגוד לשרים אחרים המגיעים פעם אחר פעם למשרדים חדשים שאותם לא הכירו, ובהם הבכירים אינם סרים דווקא למרותם, כץ יכול לקחת קרדיט מלא על כל הישגיו, אך אין לו הפריבילגיה להאשים מישהו אחר בכישלונות, ומעל כולם מתנוסס אחד שעימו רבים מתושבי הארץ נאלצים להתמודד יום אחר יום, בדרך כלל פעמיים - הכבישים הפקוקים באופן מתסכל בשעות העומס, עם גודש תנועה שרק הולך וגדל - וזמן נסיעה שמתארך ומתארך - מדי שנה.

     

    נתיב תחבורה ציבורית באיילון (צילום: אבי חי)
    פקקי ענק קבועים בשעות העומס - כץ לא הצליח לטפל(צילום: אבי חי)

     

    שכן כץ, על אף שניסה, לא הצליח להתמודד בהצלחה עם קצב הגידול של מספר המכוניות על כבישי ישראל, ועם הפער בינו לבין תשתית הכבישים. ובמקביל, בקשר הדוק וחזק מאי פעם, לא הצליח להתמודד גם עם הצמיחה המהירה במספר האנשים שתלויים בתחבורה ציבורית מכל הסוגים.

     

    יותר כבישים, לא פחות פקקים

    ״במקום שהם רואים פקקים, אני רואה מחלפים״, כך אמר נתניהו בזלזול מכוון לתקשורת במסיבת העיתונאים המפורסמת בעניין מתווה הגז באפריל 2017. מה קורה באמת על הכביש? אכן, במהלך הקדנציה האחרונה פתח השר כץ לא מעט כבישים ומחלפים חדשים, בכמות יוצאת דופן שממנה איש אינו מתעלם, אבל שאיפתו להפוך את הכביש למקום טוב יותר לנוע בו לא התגשמה. מספר הפקקים לא פחת, ובמקרים מסוימים אף עלה. וגם אם הצליח כביש או מחלף לפתור פקק נקודתי, עבר הגודש לאספלט חדש יותר ומרוחק רק במעט.

     

    נתניהו על התקשורת: "הם רואים פקקים, אני רואה מחלפים"

     

    פרויקט התשתית הגדול והמרשים ביותר שעליו חתום כץ בקדנציה זו הוא כביש הרוחב 531, המחבר בין כביש 20 ו-2 ממערב לכביש 6 ממזרח. אורכו הכולל 17 ק״מ, ויש בו שישה מסלולים, 10 מחלפים ו-36 גשרים. כחלק מבנייתם הושלמה לאחרונה הארכת כביש איילון צפונה ממחלף שבעת הכוכבים עד מחלף שפיים. כביש 6 שהורחב צפונה למחלף תל קשיש ורמת ישיש ודרומה עד מחלף מאחז; כביש 31, כביש דמים ששודרג בעלות של מיליארד שקלים לכביש דו-מסלולי בשני הכיוונים, וכביש 7 שנחנך ומחבר בין נמל אשדוד לכביש 6 מעניקים לו ללא ספק מידה ראויה של נחת, כמו ביטול העליות והירידות וסיבוב מוצא המטריד בכביש 1 לירושלים.

     

    אבל, הרחבת הכביש בין מחלף שער הגיא למחלף שער מוריה יצרה פקקים מזרחית לשער הגיא, פקקים שדרשו התערבות לא ממש אלגנטית, שבמסגרתה במחי סימון כביש הפכה דרך דו-מסלולית לתלת-מסלולית בין מחלף ענבה לשער הגיא. כך הפך כביש "מהיר" לכביש רגיל, על כל המשתמע מכך, בגלל הפקקים שנוצרו - ואף אחד לא צריך לעדכן את תושבי המרכז בעובדה שנתיבי אילון המודרניים יחסית הפכו בחלקם לפקק אחד גדול במהלך כל שעות היום, עם שיאים שבהם הוא נמתח לאורך בלתי נסבל.

     

    סלילתם של הכבישים, וזו נקודה חשובה, סייעה רק במעט לשפר את תמונת הבטיחות. 2018 מוגדרת אמנם כשנה עם מיעוט הרוגים ושיפור מבורך לעומת 2017, אבל מראשית הקדנציה של כץ ועד היום נהרגו על כבישי ישראל יותר מ-1,400 בני אדם ונפצעו עשרות אלפים, בשנים שהתאפיינו בעיקר בתסכול מהמצב. אלה מספרים נוראים שאינם אשמתו של שר התחבורה בלבד, אבל כבכיר ביותר במערכת הבטיחות בדרכים בישראל, הוא אינו יכול לפטור עצמו מאחריות.

     

    רכבת ההפתעות

    לאורך כל הקדנציה, ובעיקר בשעות היותר קשות המלוות כל שר בכיר, יכול היה ישראל כץ לעצום עיניים ולחלום על אירוע השקת קו הרכבת החדש והחשמלי, המודרני והסופר-יקר ועתידני בין תחנת בנייני האומה המרשימה בירושלים לתל אביב. הפרויקט הזה, שנמרח ונמתח ותפח, עם אינספור כשלים ובעיות ודו"חות מבקר קטלניים, צפוי היה להסתיים במשמרת שלו. ומה טוב יותר, ומעסה באופן יעיל יותר הן את האגו והן את התדמית, מתמונות פתיחת הקו המהיר, חומר פנטסטי לקמפיין הבחירות הבא של הליכוד וטורבו פוליטי להרצתו לכיוון המשרד הבא ברשימה - חוץ, ביטחון, או מי יודע בכלל מה יקרה אם ביבי ייאלץ לזוז מהכיסא.

     

    מה לא עשה כץ כדי להשיג את הפוטו-אופ הסופר-יוקרתי הזה? דחה באופן פתאומי בגלל השבת את הקמת גשר יהודית, הפנה משאבים מקווים חשובים אחרים, הזיז מעשית הרים שהפריעו והסכים לריבים מתוקשרים - וממש לא מחמיאים - עם בכירים ברכבת ישראל שהזהירו אותו מהתוצאות. ומה קרה בסוף? ספק אם התמונה שלו ושל ראש הממשלה גוזרים את הסרט בתחנת יצחק נבון בירושלים היא תמונת ניצחון. ספק גדול. כשלים בלתי נתפסים בהרצת הקו מדי יום, עשרות רכבות שהתבטלו בקווים אחרים, נוסעי רכבת מפוחדים שנתקעו במנהרות, עיכובים בלתי נסבלים ושירות לקוי בשאר המערך -כל אלה נתפסים רובם ככולם כפועל יוצא של הסטת המשאבים לכיוון הקו החדש.

     

    הקרב הפומבי, המאוד לא ממלכתי והכמעט-ביזארי בין השר כץ למנכ״ל הרכבת, שחר איילון, הסתיים כצפוי באופן היחיד שבו יכול היה להסתיים - פיטוריו של עובד הרכבת הבכיר על ידי איש אמונו של כץ ויו״ר רכבת ישראל, דן הראל. הבעיה היא שבניגוד לניצחונו על יו"ר ועד נמל כוחני, כאן נתפס כץ לאו דווקא כאיש הטוב בסיפור. איילון, שנתפס כאומר אמת מבלי "לדפוק חשבון" לשר הממונה, בעיקר מכיוון שיכול היה להוכיח כי הפציר בשר להמתין עם פתיחת הקו עד שיהיה באמת מוכן, לא באמת היה הצד המפסיד - ואת זה כץ בוודאי לא רצה.

     

    שחר איילון רכבת ישראל כץ  ()
    שחר איילון, ישראל כץ והרכבת. המנצח לא ממש ברור

     

    על אף שאם ברכבת מדובר, החברה הזו היא האחרונה שיכולה להתלונן על אי תמיכה מצד השר הממונה. כאשר כץ ויועציו מביטים על התפתחות הרכבת בשנים האחרונות, אין להם אלא לחכך ידיים בסיפוק. 13 תחנות רכבת חדשות נפתחו בקדנציה זו בלבד, מאות קילומטרים של מסילות נחנכו ועשרות אלפי ישראלים השתכנעו לנטוש את רכבם הפרטי לטובת נסיעה ברכבת. אבל שוב, כמו לאורך כל הסיכום הזה, לצד ההצלחה בולטת גם האכזבה. איך שלא הופכים בכך, למרות תקציבי ענק שמעולם לא הופנו לטובת הרכבת, הכשל ברכש ברור ומשפיע יום-יום.

     

    שכן מבחינה ציבורית, גם אם נשים בצד צרות שאינן קשורות ישירות לשר כמו איחורים, ביטולי רכבות, שביתות פתע של הוועד, קרונות מטונפים ותחנות מזוהמות עם מעט מדי מקומות חניה ונגישות שאינה מתחשבת באזרח, משרד התחבורה - והאוצר כמובן - פשוט לא התכוננו היטב לגידול שהם עצמם יצרו.

     

    עדיין חולם על נת״צ ופרויקט מהיר לעיר

    ב-2017 הוציא השר לדרך את פרויקט ״מהיר לעיר״, שהבטיח להפקיע מאות קילומטרים של כבישים לטובת מסלולי העדפה לנסיעת תחבורה ציבורית, במטרה להעביר נהגים מהרכב הפרטי לאוטובוס. שנתיים לאחר ההכרזה אומנם נסללו כמה נתיבים בגוש דן, אך הפרויקט המקיף שכולל את ערי השרון רחוק מאוד מהגשמה. כך אפשר לומר גם על פרויקט נתיבי התחבורה הציבוריים (נת״צ) שמתקדם בקצב של צב, אם בכלל. 

     

    בתוך כך יצא לאחרונה משרד התחבורה למכרזים על קווים חדשים בירושלים ובגוש דן. במהלך הכהונה האחרונה התבצעה גם רפורמה בתעריפי התחבורה הציבורית שהוזלו בדרך כלל, והתאפשר השילוב של תשלום אחד ברב-קו עבור כמה פלטפורמות תחבורה. המעבר מתשלום בכסף לתשלום רק דרך הרב-קו מתבצע בימים אלו ממש בגוש דן, והחל מ-21 בינואר כבר לא יתקבלו שטרות ומטבעות אצל הנהג. המהלך שמקדם השר מקרב אולי את ישראל למדינות נאורות תחבורתית, אך גם כאן התיאוריה טובה מהמעשי. המהלך לא לווה בהסברה ראויה, לא דוברר היטב ויצר אינספור בעיות וחוסר ידיעה, עם כאוס טבעי בגוש דן ובירושלים.

     

    טעינת הרב-קו אינה לגמרי מובנת, לא לגמרי נגישה ולא פועלת כפי שיכולה הייתה, בעיקר כאשר מדובר במי שאינו מחזיק בכרטיס הנכסף. מספיק להגיע לתחנת רכבת אקראית ולנסות לרכוש כרטיסים לכל המשפחה לנסיעת הלוך ושוב - נסו זאת כאשר יש לכם המון זמן חופשי.

     

    תשתית אופניים? לא קרה

    במבט לאחור קשה מאוד להבין את יחסו של שר התחבורה לנושא האופניים החשמליים. מצד אחד, במגירתו קיימות תוכניות נרחבות ליצירת רשת ״אופנידן״, רשת אוטוסטרדות המיועדת רק לאופניים שאמורה לקשר בין כל ערי גוש דן - תוכנית מבטיחה שמועד סיומה לא רק שנדחה פעם אחר פעם, אלא שהמהלך בקושי התניע.

     

    וכאילו כדי להוכיח עד כמה היא חשובה, בשנותיו האחרונות של כץ במשרד התחבורה חלה עלייה תלולה במספר משתמשי האופניים החשמליים, העומד כיום לפי הערכות על כ-200 אלף. אחרי שקם קול צעקה מובן על הטרור שמשליטים הכלים המהירים על המדרכות, הורדו הרוכבים בחוק לכביש או לשבילי אופניים מסומנים. אלא שכץ לא לקח בחשבון דבר אחד - בני נוער יהיו בני נוער, והמודעות לחוק פשוט אינה חלק מהם. התוצאה: 19 רוכבי אופניים חשמליים הרוגים השנה, 12 יותר מאשתקד. לצידם, אגב, עוד 16 רוכבי אופניים רגילים שמצאו את מותם.

     

    למרות המספרים המאיימים לאורך כל השנה, נראה כי מותו של הנער ארי נשר ז״ל וההד התקשורתי שלו זכתה התאונה הניעו את השר לקדם במהירות מערכת חוקים וקנסות כנגד העוברים על החוק בנסיעה על אופניים חשמליים. הינה מגיע השינוי שממנו חשש כל רוכב אופניים - חיוב בהכשרה לרכיבה, שתסלק מהכביש (אם אכן יאכפו את החוק, מה שכלל לא בטוח) רוכבים שאינם מתחשבים בבעיות הבטיחותיות. זוכרים את ועדת הכלכלה מתחילת הסקירה? גם השר זוכר.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ynet רכב בפייסבוק
    לוח winwin
    מומלצים