מייק גרסון, הפסנתרן של דיוויד בואי
הפעם האחרונה שמייק גרסון שוחח עם דיוויד בואי הייתה במייל, כמה חודשים לפני מותו של המוזיקאי מסרטן. גרסון עבר על 60 שירים משותפים שלהם לטובת הביוגרפיה שלו, נדהם ממה ששמע, משום שהוא לא נוהג להאזין לשיריו והרגיש שהוא חייב לכתוב לשותף שלו. תוך 10 שניות בואי ענה לו: "כן מייק, יצרנו גוף עבודה מדהים". גרסון פנה לאישתו ואמר לה "אני לא אראה אותו יותר לעולם".
"מה שהוא כתב היה כל כך סופי, כי הוא גסס", מספר הפסנתרן בריאיון לקראת הופעתו בארץ עם מופע המחווה A Bowie Celebration בינואר הקרוב, כחלק מפסטיבל החורף השלישי של היכל התרבות. הוא עלה לבמה עם בואי ביותר מ-1,000 הופעות, ניגן ב-20 מאלבומיו ובכמה מהשירים החשובים ביותר של האמן (כמו Aladin Sane, אליו נגיע בהמשך) והיה ב-13 להקות שונות שליוו את בואי - אבל שיתוף הפעולה ארוך השנים של השניים התחיל אי שם בשנת 1972, כשגרסון בכלל לא ידע מי זה דיוויד בואי - שהיה אז בשיא הצלחתו עם סיבוב ההופעות של Ziggy Stardust and the Spiders from Mars - עם כמה מהפרסונות היותר צבעוניות שלו.
"כולם ידעו מי הוא היה, חוץ ממני, והוא בא לאמריקה לסיבוב ההופעות הראשון שלו. איזה זמר שהוא הכיר המליץ עליי והגעתי לאודישן". גרסון התיישב אז על הפסנתר וקיבל לידיו את השיר Changes, הוא אפילו לא הגיע לתו האחרון, לפני שקיבל חוזה ל-8 שבועות, שהפכו לשנתיים. "בין 1974-1972 היו לו 5 להקות שונות, הוא פיטר את כולם ורק אותי הוא השאיר כי הצלחתי לשנות סגנונות איתו. למדתי בניו יורק ג'אז, מוזיקה קלאסית, רוק, גוספל ופופ - והוא אהב את זה".
6 צפייה בגלריה
מייק גרסון ודייוויד בואי בפסטיבל גלסטונברי, 2000
(צילום: מתוך עמוד האינסטגרם של גרסון)
זו גם הייתה התקופה שבה הם יצרו ביחד את השיר שהכי מזוהה עם שיתוף הפעולה ביניהם, Aladdin Sane מתוך האלבום שנושא את אותו שם ויצא ב-1973. סולו הפסנתר האוונגרדי של גרסון פותח את השיר ומלווה אותו לכל אורכו כמו מעין ישות נפרדת, ג'אזית, בלתי ניתנת לריסון. "ניגנתי סולו בלוז - והוא אמר 'זה רגיל מדי', אז ניגנתי סולו לטיני והוא אמר 'זה רגיל מדי, תנגן משהו אחר לגמרי'. ואז ניגנתי את הסולו שבשיר, עשיתי אותו בטייק אחד ולא שמעתי אותו במשך 18 שנה. זה הפך להיות שיר חשוב בקריירה שלו, הפסנתר היה מרכזי בו, אז זה שינה את הדינמיקה של המוזיקה שלו. וזה שינה את החיים שלי".
ולא רק את שלו, בשבוע שעבר גרסון ניגן בלונדון ובתום ההופעה ניגשה אליו אישה וסיפרה לו שסולו הפסנתר הזה הציל את חייה. "הייתה הרבה התעללות במשפחה שלה, נוראית ופיזית. היא הייתה אובדנית וכשהיא שמעה את השיר, זה עזר להציל את חייה. לא חשבתי על זה לפני 45 שנה כשכתבתי את זה".
"זו לא פעם ראשונה שאני שומע את הסיפור הזה", הוא אומר. "אתה לא יודע את הדברים האלה כשאתה מנגן. התפקיד שלי היה פשוט לבוא להופעה ולנגן. אבל לא היה לי מושג, אם הייתי יודע זה היה עולה לי לראש והייתי הופך לחתיכת חרא".
את האלבום הזה הם הקליטו באולפני טריידן בלב סוהו שבלונדון, אותם אולפנים בהם הקליטו קווין, הביטלס, אלטון ג'ון, הרולינג סטונס, יס ורבים אחרים. "היה שם פסנתר מיוחד - לא יכולת לנגן תו לא נכון כי החדר היה כל כך מהולל". בשלב הזה בריאיון גרסון שואל אותי איך אומרים פסנתר בעברית ומשלים בעצמו את המילה הנכונה. הוא זוכר קצת עברית ("שכחתי הרבה", הוא מצטנע), בשנות ה-60 הגיע לכאן בפעם הראשונה על מלגת לימוד עברית, בילה בקיבוץ ועדיין יש לו קרובים בכפר סבא.
עוד בערוץ המוזיקה:
"יש לי רק זיכרונות טובים מישראל. אני אוהב את ישראל, בשנות ה-80 רצו שאלמד באוניברסיטה העברית בירושלים, אבל כל המשפחה שלי הייתה בבית, לא יכולתי לעזוב אותם, יש לי אישה, שתי בנות ונכדים - אז זה הרבה אנשים".
גרסון ביקר כאן כמה פעמים במהלך הקריירה שלו. בין היתר הופיע בבריכת הסולטן בירושלים, ניגן כאן עם צ'יק קוריאה בזמן מלחמת לבנון, עם טריו הג'אז שלו אחר כך ואפילו עם אביב גפן בשנת 2007, אז ביצעו השניים את Space Oddity. אבל 25 אלף חובבי בואי ודאי זוכרים את ההופעה שלו בשנת 1996 בפארק הירקון, גרסון היה שם. אחרי נתק של כמה עשורים, הוא חזר לנגן עם בואי בתחילת שנות ה-90 והמשיך עד ההופעה האחרונה של הכוכב שהתקיימה ב-2006, בקונצרט התרמה. "היינו הוא, אני ואלישיה קיז וניגנו את Changes, השיר המקורי שאיתו עשיתי אודישן ב-1972. זו הייתה סגירת מעגל".
בשנותיו האחרונות, בואי בחר לצאת מאור הזרקורים, העדיף לחיות חיים פשוטים, להקדישם למשפחתו. אבל ממש לפני מותו, ליתר דיוק שבוע לפני, שחרר את אלבומו האחרון Blackstar. אלבום פרידה מלנכולי, מודע לעצמו עד כאב, רקוויאם אם תרצו. "לא יכולתי להקשיב לו בשנה הראשונה", אומר גרסון, "זה היה כואב מדי. הייתי צריך לעשות ביקורת לאלבום שתתפרסם בקרוב, ועברתי על כולו - הוא חזק מאוד. דיוויד היה מוזיקאי עמוק והיה לו צד רוחני מאוד".
הצד הרוחני של בואי נגלה בפני גרסון אי שם בשנות ה-90. אחת בלילה, על אוטובוס שנע מאולם הופעות אחד למשנהו - בואי מספר לגרסון משהו שלא סיפר לאף אחד. "הוא סיפר לי משהו שלא יכולתי לשתף לפני מותו, אני הייתי היחיד שהוא סיפר לו".
"הוא אמר לי שהוא פגש מדיום 20 שנה קודם לכן, שאמר לו שהוא ימות בשנת 2016, וכך היה. דיוויד אמר לי את זה ככה, כמו שאנחנו מדברים בטלפון, לא היה לו ספק. כי יש הרבה מדיומים שמדברים שטויות, מטורפים וכאלה אבל האיש הזה היה הדבר האמיתי ודיוויד האמין לו. אז הוא היה מסוגל לארגן את החיים שלו במשך 20 השנים הבאות כשהוא ידע את זה".
6 צפייה בגלריה
"הוא סיפר לי משהו שלא יכולתי לשתף עם אף אחד עד מותו"
(צילום: מתוך עמוד האינסטגרם של מייק גרסון)
אין ספק שבואי ארגן את מותו לפרטי פרטים, בדיוק כמו שניהל את חייו ויצירתו. לא היה פרט שלא היה במקום והעשייה הייתה רחבה בהרבה משירה או נגינה. הוא היה אמן טוטאלי. "הוא לא היה רק זמר, הוא היה מפיק, אמן, פסל ושחקן נהדר. אין גבול למתנות שלו, ואני מרגיש מבורך שהייתי איתו כל כך הרבה זמן", מספר גרסון.
עכשיו כאמור, מגיע לישראל מופע המחווה ליצירתו שיתקיים ב-30 בינואר בתל אביב ויום למחרת בחיפה. "אף פעם לא הגעתי להופעה מבלי לדמוע בשיר או שניים אבל ככה זה. אנחנו מנסים לחגוג את המוזיקה של דיוויד כי השירים נהדרים גם אם הוא לא שר אותם בעצמו. אז הרכבתי להקה גדולה, כל המוזיקאים שבאים איתי ניגנו עם דיוויד במהלך חייו, אז זה גם מפריד אותנו מלהקת מחווה".
הלהקה הזו היא הדבר הקרוב ביותר לבואי מבחינתו. "הוספתי את צ'ארלי סקסטון ששר עם דיוויד ובוב דילן במשך 20 שנה, הוא גיטריסט נהדר וזמר. הגיטריסט ג'רי לאונרד שליווה את בואי במשך חמש שנים. קווין ארמסטרונג שניגן ב-Absolute Beginners וכתב את השיר Outside עם בואי. יש לנו את קרמיין רוהס על בס הוא ניגן ב-Let's Dance ואני על הפסנתר".
"כשעשיתי את האלבומים האלה בזמנו אני חושב שחברת התקליטים, המנהלים ודיוויד למעשה שינו את הכיוון של המוזיקה שלו כי זה הפריד אותו מהרולינג סטונס, ודילן עם כל הג'אז, המוזיקה הקלאסית והאוונגרד. הוא ידע איך למסגר את זה כי הוא היה מפיק מופלא, הוא הוציא את המיטב ממני. אני תמיד מספר לאנשים שהוא מלהק נהדר כי כל האנשים הגדולים שהוא ניגן איתם בחייו היו מעולים. אני רוחש לו כבוד עצום".
מה החוויה הכי מטורפת שהייתה לכם יחד?
"החוויה המטורפת ביותר בשבילי הייתה לנגן ל-250 אלף צופים בגלסטונברי בשנת 2000. היינו המופע המרכזי של שלושת ימי הפסטיבל, והוא הסתכל אל הקהל לפני וראיתי שהוא היה קצת לחוץ. הוא אמר 'מייק צא החוצה וחמם את הקהל, נגן את השיר Greensleeves'. ואמרתי 'מה?', יצאתי לנגן והקהל בכלל חיכה לדיוויד ואני התחרפנתי. יצאתי, ניגנתי ורק אז הלהקה יצאה".
גרסון אומנם מוכר במיוחד בזכות שיתוף הפעולה ארוך השנים שלו עם בואי, אבל במשך השנים הוא תחזק קריירת סולו ענפה בעולם הג'אז, היה לו שיתוף פעולה עם ניין אינץ' ניילז (לאחרונה חזר לעבוד עם טרנט רזנור על פסקול הסדרה "השומרים"), ליווה את מיק רונסון ואת סמאשינג פאמפקינז בהופעות והקליט עם נו דאוט וגוון סטפני. לפני כמה שנים שחרר פרויקט מיוחד בשם Symphonic Healing Suite.
"במקור רציתי להיות רבי, ואז רציתי להיות רופא והייתי סטודנט לרפואה אבל המוזיקה הייתה חזקה יותר - היא הייתה הייעוד האמיתי שלי. חשבתי שאני יכול לרפא עם המוזיקה, אז עבדתי עם מנתח מוח בקליפורניה וכתבתי בערך 40 יצירות, ניגנו אותן ל-100 מטופלים והם בחרו את ה-12 האהובות עליהן וזה הפך לסוויטת הריפוי. הייתה שם אישה עם פרקינסון שביקשה ממני לכתוב בשבילה והיא רקדה עם זה על הבמה, עם התזמורת שלי - היא בקושי הצליחה ללכת והיא הצליחה לרקוד - כך הבנתי את הכוח של המוזיקה והבנתי איך זה תמיד היה מרפא עבורי ועבור אחרים".
"אנחנו חושבים שמוזיקה היא להנאה, אבל אם חושבים על האנשים שמקשיבים באוזניות למוזיקה כרגע, ככל הנראה מיליארד אנשים בעולם, לא מבינים כמה היא מלאת כוח ויש לה כוח ריפוי".
