שתף קטע נבחר

"אל תחפשו אותנו בקלפי": החרדים שאין להם בית

אנחנו נשים, מזרחים ואקדמאים. אנחנו ה"אחר", מחוץ למחנה, ואנחנו לא לבד שם. לידנו על הספסל המטפורי יושבים חוזרים בתשובה, גרושים וגרושות, חרדים במדים, הורים חרדים לילדים בעלי צרכים מיוחדים, וקהלים נוספים שמסומנים בכוכבית. רק כשיש קלפי באופק מתחיל החיזור

עוד קודם שהטוקבק הראשון נכתב, הרטוריקה הזועמת שלו כבר באוויר: הטלת ספק ב"חרדיותנו": "אתם לא חרדים, לא חדשים, לא מודרנים, לא חרדים בכלל". וגם, "באיזו זכות אנו מציגים את עצמנו ככאלה". ומכל מקום, עם 40 שנות עיתונאות משותפת לשנינו, העובדה כי אנו בוגרי "בית יעקב" וישיבות, ומתגוררים בריכוזים חרדיים (קריית ספר ואלעד, בהתאמה), מאפשרים לנו להעז ולקבוע: אנחנו חרדים - אבל המפלגות החרדיות שחפצות בקולות שלנו, לא מייצגות אותנו. לא באמת.

 

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

 

אנחנו נשים, מזרחים ואקדמאים - וככאלה אין לנו בית פוליטי. אנחנו ה"אחר", מי שחי מחוץ למחנה, ואנחנו לא לבד שם. לידנו על הספסל המטפורי יושבים חוזרים בתשובה, גרושים וגרושות, חרדים במדים, חרדים מקהילות בחו"ל שעלו ארצה, הורים חרדים לילדים בעלי צרכים מיוחדים, וקהלים נוספים שמסומנים בכוכבית. יש אצלכם מקום לכולם? לא ממש. מתי כן? כשיש קלפי באופק. או אז מתחיל החיזור.

 

קראו עוד בערוץ היהדות

 

אי הקבלה אל "החרדיות" איננו רק מטאפורי, הוא מעשי מאוד. מוסדות החינוך של המפלגות החרדיות השונות לא חפצים בנו, חרדי-הכוכבית. זה בא לידי ביטוי במילות גנאי שגורות ("פרענקים"), לצד שיטות פרימיטיביות של מכסות ואחוזים. שלא נטמא חלילה את המרחב החרדי בשונות שלנו.

 

"הם לא חרדים"

משפטים כמו "את כל אלה מהשטחים אני לא בוחן", רשומים על שמו של ראש ישיבה בכיר ביחס לתלמידי המתיבתות (ישיבות לנערים בגילאי תיכון) המזרחיות. עמדה גזענית זו איננה מונעת ממנו לקבל את כספנו, כספי משלמי המיסים לאחזקת ישיבתו - והוא לא לבד, כמובן. אחד מעמיתיו הכריז: "הוא לא יקבע לי בישיבה, אצלי אני בעל הבית", לאחר שמנהיג הציבור החרדי, הרב יוסף שלום אלישיב ז"ל, נזף בו בזמנו על מנהגו לקבל אך תלמיד או שניים ממוצא מזרחי לישיבתו.

 

  (צילום: אלי קובין)
טלי פרקש ואליעזר היון(צילום: אלי קובין)

 

כל זה לא מנע מחבר הכנסת, משה גפני, להכריז בעזות מצח מעוררת השתאות מעל בימת הכנסת, כי גזענות על בסיס אתני לא קיימת במוסדות החינוך החרדיים. במקביל, עמיתיו לסיעה, חברי הכנסת פרוש וליצמן, נאבקו מרות בפעילים חברתיים חרדים שניסו למגר את התופעה.

 

גם החרדים הרבים המבקשים לרכוש השכלה במוסדות אוניברסיטאיים נתקלים בכתף קרה, שלא לומר עוקצנית. גפני, שוב הוא, לא חושש מלהכריז גלויות כי הוא מתנגד ללימודים אקדמיים, וטען כי מי שהולכים ללימודים אלה אינם חרדים. הוא מתנגד גם להקמתן של מסגרות ממ"ח (חינוך ממלכתי-חרדי הכולל ליבה), על אף שיש ביקוש רב למוסדות כאלה מצד הורים חרדים, שלא מעוניינים עוד בנדבות החסד של הפוליטיקאים - ומבקשים להקנות לילדיהם השכלה בסיסית הולמת.

 

חברו לסיעה, יעקב ליצמן, פתר את דילמת האקדמאים החרדים בדרך פשוטה יותר: בראיון עיתונאי שדרש ממנו תשובות על מעמדם, השיב בפשטות כי "בחסידות גור אין צעירים מן הסוג הזה" (על אף שרק לאחרונה "כיכב" אחד מהם, רופא במקצועו, בפריים טיים). במילים אחרות אומר שר הבריאות של מדינת ישראל, כי אם בחלקת האלוהים הקטנה שלו אין אקדמאים (לפחות לא כאלה שהוא מכיר בהם, כמובן), אין לסוגיה זו כל רלוונטיות.

 

מסרבים לייצג אותנו

אז איך למען ה' אתם מצפים שאנחנו, מזרחים ואשכנזים רציונלים והגונים, נצביע עבור מפלגות חרדיות? אתם חפצים בקולות שלנו? אולי מותר לנו לשאול אתכם מדוע אתם מסרבים לייצג אותנו בשאלות הקולקטיביות החשובות ביותר בשולחן הממשלה?

 

ומה עם נשים? בבחירות 2015 פתחו נשים חרדיות בקמפיין תחת הסלוגן "לא נבחרות, לא בוחרות" - ופנו בדרישה למפלגות החרדיות המחזרות אחר קולן של המצביעות, לאפשר להן מקום סביב שולחן מקבלי ההחלטות, זאת כדי שלצד זכויות אברכים ושמירת שבת ממלכתית, יטופלו גם נושאים "פעוטים" כמו הפרה שיטתית של תנאי העסקה של עובדות חרדיות, מקוואות מזוהמים ותמותה בשיעור גבוה מסרטן שד.

 

נשים חרדיות נמצאות היום במגוון רחב מאוד של מוקדי תעסוקה והשפעה במשק הישראלי. הן עורכות דין, טייסות, רופאות, מהנדסות בהיי-טק, שופטות מנכ"ליות ויזמיות בשלל תחומים. ועם זאת, הן ממשיכות להיות מודרות ממוקדי קבלת החלטות בתוך קהילותיהן. אין חברות מועצה, אין חברות עירייה, אין כמובן ראש עיר אישה. למעשה, המנגנון הציבורי-מגזרי מנוהל כולו בידי גברים בלבד, על אף שהוא כאמור ציבורי וממומן מכספי המיסים של נשים וגברים כאחד.

 

לא מדובשם

המצב לא טוב יותר במפלגה הספרדית. התנועה שקמה על בסיס תחושת הנחיתות, האפליה והפטרונות האשכנזית לא עשתה כמעט דבר בשטח זה. מוסדות החינוך החרדיים ממשיכים לקבל תקציבי עתק, ללא כל רגולציה על פשעי הסלקציה המתחוללים בהם. כיצד שר הפנים, אריה דרעי מאפשר זאת? איך נותנים הח"כים האחרים לשנת הלימודים להיפתח?

 

האם השתנה משהו, ולו מינימלי? המפלגה המבקשת להחזיר את ה"שקופים" ו"המודרים" אל מוקדי הכוח, נוהגת בעצמה להדיר 51% אחוז ממצביעותיה כשהיא לא מאפשרת להן ייצוג בכנסת, ובכך היא תורמת באופן אקטיבי להמשך דחיקתן אל השוליים - של מזרחיים ושל נשים גם יחד.

 

מאיפה זה בא, אתם שואלים? - היחס לאחר, ככלל, מאופיין במקרים רבים בראייה סטריאוטיפית, כוללנית וחסרת עומק. ה"אחר" נתפס על פי תכונותיו הבולטות, ואלו מושלכות על כלל אישיותו. החברה החרדית, מתברר, רואה בצבעים קודרים את "המזרחיות" שלנו, נרתעת מהנשיות שלנו - ונמלאת חרדה של ממש מהישגינו האקדמיים או משירותנו הצבאי. בסך הכול, זכותה. אחרי לא מעט שנים הצלחנו להבין: אנחנו לא "חרדים רגילים", וזה בסדר. מצד שני, אל תהפכו אותנו לכאלה לטובת הקלפי.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אלי קובין
טלי פרקש ואליעזר היון
צילום: אלי קובין
מומלצים