5 צפייה בגלריה
דגל הגאווה ודגל סין
דגל הגאווה ודגל סין
דגל הגאווה מתנופף לצד דגלה של סין
(צילום: Shutterstock)

במאי 2019 הוציא ארגון הבריאות העולמי הנחיות חדשות שבישרו לעולם שהערך 'דיספוריה מגדרית' הוסר מה-ICD, מדריך סיווג המחלות הבינלאומי. דיספוריה מגדרית היא הקונפליקט בין זהותו המגדרית של אדם לבין נראותו הפיזיולוגית. הדיספוריה מלווה בתחושות חזקות של מצוקה פיזית ורגשית, והיא גם מניע חזק עבור אנשים רבים בקהילה הטרנסג'נדרית ברחבי העולם לעבור את הליך ההתאמה המגדרית.
לדוגמה, אם מישהי רואה את עצמה כאישה אך סומנה בלידה כזכר והנתונים הפיזיים שלה כוללים נראות זכרית, ייתכן שהיא תבחר לעבור טיפולים הורמונליים וניתוחים כדי להוריד את תחושת הדיספוריה המגדרית. כך היא תוכל להרגיש כמו עצמה כאשר היא תסתכל במראה, וגם להזדהות ביתר קלות כאישה בחברה.
עוד בקשת של השכן:
אחת המדינות אשר עוקבת אחרי ה-IDC, ומשתמשת בו כמדריך מנחה בהחלטותיה על שירותים רפואיים היא סין. בעקבות העדכון החדש, פעילי זכויות הקהילה הגאה ברפובליקה העממית של סין קיוו שמערכת הבריאות הסינית תפסיק להתייחס אל טרנסג'נדריות כאל פתולוגיה, ותאפשר לאנשים טרנסג'נדרים במדינה להגשים את עצמם.

5 צפייה בגלריה
מצעד הגאווה בהונג קונג
מצעד הגאווה בהונג קונג
מצעד הגאווה בהונג-קונג
(צילום: Shutterstock)
בדו"ח על מצבה של הקהילה הטרנסג'נדרית בסין, שהוציא ארגון אמנסטי ב-2019, ניכר כי אנשים מגוונים מגדרית במדינה עומדים בפני חסמים משמעותיים בדרך להגשמה עצמית: מיחס מזלזל ומידע לקוי וחסר מצד גורמי הטיפול, דרך שימוש מחתרתי בהורמונים ועד לתנאים בלתי אפשריים לקבלה לניתוח התאמה מגדרית.
כך, כדי שאדם טרנסג'נדר יוכל לעבור ניתוח התאמה מגדרית בסין, עליו בין השאר לקבל אישור הסכמה מהוריו, להיות מעל גיל 20 ולהישאר רווק מבחינת הסטטוס הזוגי שלו. תנאים בלתי אפשריים אלה מביאים למצבים חמורים, עד למקרים שבהם אנשים טרנסג'נדרים בוחרים לבצע ניתוח התאמה מגדרית על עצמם, ומובלים במצב קשה לבית החולים. לעיתים זו הדרך היחידה מבחינתם להבהיר להורים שהזהות המגדרית שלהם לגיטימית, ולזכות באישור המיוחל לניתוח.
סטטיסטיקות רשמיות בנוגע למספר האנשים הטרנסג'נדרים בסין אינן קיימות. הממשלה נמנעת מלעסוק בנושא והמספרים המשוערים, שנעים בין 100 אלף לארבעה מיליון, נאספו על ידי גופים אזרחיים בלבד.

אשמה, חשש והגבלות בלתי אפשריות

דוריאן לאו חוקרת את סין מטעם 'אמנסטי אינטרנשיונל' ואחראית על הדו"ח שיצא בשנה שעברה. לאו יושבת במטה אמנסטי בהונג-קונג, והריאיון שאני עורך איתה נעשה תחת מעטה סודיות מחשש למעקב של הממשל. לדבריה, על אף שאמנסטי הוציאה את הדו"ח במטרה להניע שינוי ביחסה של המדינה לאנשים על הקשת הטרנסית, דבר לא השתנה מאז.
לאו מספרת כי הצורך באישור ההורים לשם קבלה לניתוח התאמה מגדרית מתפקד כחסם משמעותי, בהתחשב בתרבות הסינית המקומית. "רוב ההורים הסינים מעוניינים שילדיהם יתחתנו מתישהו בשנות ה-20 לחייהם, ונישואים גאים אסורים על פי חוק בסין", היא אומרת ל-ynet. "אחת המרואיינות לדו"ח שהכנו סיפרה על הקושי לגור עם המשפחה הגרעינית וללכת לרופא, כי המשפחה תמיד מגלה על כך, דבר שמאלץ אותה לספק הסברים לכל צעד".
"אלמנט נוסף בהתמודדות מול המשפחה הוא האשמה", אומרת לאו. "כמה וכמה אנשים שראיינתי העידו על כך שמימוש עצמי אמיתי מבחינתם מנוגד למימוש המשפחתי שהמשפחה שלהם מבקשת מהם לעשות, וזה שובר להם את הלב".
לטענתה, ההתניה להסכמת המשפחה לעבור ניתוח אינה נובעת רק מהתפיסה המשפחתית המסורתית הסינית, אלא גם מכך שהרופאים בסין לא מבינים מספיק בנושא הליך הטרנזישן הרפואי, ולכן "מנפנפים" את הפציינט ומבקשים לדבר עם ההורים מתוך רצון לקחת פחות אחריות על עצמם.

5 צפייה בגלריה
תיירים סינים ב העיר האסורה ב בייג'ינג סין
תיירים סינים ב העיר האסורה ב בייג'ינג סין
משפחה סינית בימי הקורונה
(צילום: AFP)
על פי הדו"ח שהוציאה אמנסטי ישנן עדויות רבות לכך שגם הנגישות לטיפול הורמונלי מסובכת ואף מסוכנת. מכיוון שאין מספיק מידע רפואי או פרוטוקול רשמי בנושא, אנשים טרנסג'נדרים נאלצים לרכוש הורמונים מחבריהם, או לקנות אותם בשוק השחור תוך סיכון ברכישת חומרים מזויפים. כמו כן, המינונים שהם נוטלים אינם מתאימים להם.

"תכנים להט"ביים נמחקים באופן שיטתי מהרשת הסינית"

"נראה כי הקהילה הטרנסג'נדרית בסין תופסת תופעות לוואי כהכרח של נטילת הורמונים", אומרת לאו. "מי מהם שלומדים מקצועות מדעיים בקולג' עוד יכולים לקבל גישה למאמרים בנושא ואיכשהו לנסות להבין את המינונים, אבל מכיוון שהמחקרים לא בוצעו בסין, הנתונים בהם לא בהכרח רלוונטיים.
"אלו שלא זוכים לאותו חינוך ואין להם גישה למאמרים מדעיים, צריכים להבין איך להתנהל עם הורמונים על ידי שיחות עם אנשים ועל ידי ניסוי וטעייה. המצב הזה יוצר סיכונים בריאותיים חמורים מאוד, וכשראיינתי את האנשים לדו"ח הסתבר לי שמבחינתם זה הסטנדרט", אומרת לאו בצער.
"בעיה נוספת בתהליך היא צנזורה. דיברתי עם אנשים מדהימים שעושים פעולות של אקטיביזם טרנסי בעיר או באזור שלהם, מושיטים יד לטרנסג'נדרים אחרים באזור או מסבירים לנערים ולנערות באינטרנט על הורמונים וניתוחים, אבל הממשלה מורידה אקטיבית תכנים טרנסיים מהרשת. זה כולל בלוגים, שאלות באתרים המיועדים לשיתוף ידע כמו הגרסה הסינית ל-Quora ועוד.
"תכנים להט"ביים נמחקים באופן שיטתי מהרשת הסינית, אז מאוד קשה לאנשים להרכיב קהילת אונליין עקבית, בעיקר לנוער ולאנשים שמתגוררים באזורים כפריים. לאנשים שחיים בשנגחאי או בבייג'ינג יכולה עוד להיות גישה לרופא אחד או שניים שיכולים להבין אותם, או לספק מידע מועט והורמונים במינונים טובים יותר, אבל לאנשים בחלקים אחרים של סין אין אף אחד במערכת שיכול לעזור להם, והקושי למצוא מידע אונליין ממש מחמיר את המצב מבחינתם".
איך הרופאים מגיעים למידע על הקהילה הטרנסית, במידה שהם רוצים לעזור לאנשים?
"יש תוכניות סודיות שאי אפשר לחשוף. הן לא נגישות לציבור הרחב כי הן פשוט לא פועלות בכל סין אלא מוגבלות מאוד מבחינת השירות. רופאים שכן מטפלים בגלוי, הם אלה שתופסים טרנסג'נדריות כפתולוגיה. הם לא באמת מבינים את המהות של זהות וביטוי מגדרי. בכל סין יש אולי רופא אחד או שניים שבאמת מבינים אנשים טרנסים", אומרת לאו.
לדבריה, מכיוון שקשה מאוד להביא לשינוי מדיניות בסין, ארגוני להט"ב מצאו שיטות מתוחכמות להכניס את המידע על הליך ההתאמה המגדרית לקורסים מקצועיים שמיועדים לרופאים. רופאים בסין מחויבים לעבור קורסים מקצועיים כדי להתקדם בקריירה, והפעילים מצליחים להכניס לספרים מידע רלוונטי כדי להעשיר את הידע הרפואי.
הם עושים זאת בסוג של הסוואה - מאחר שאין קורסים על טרנסג'נדרים, הפעילים מחביאים את המידע הספציפי בקורסים בנושאים רחבים יותר, כמו למשל "מצבים פסיכיאטריים", או מטמיעים מידע על ניתוחי התאמה תחת "הליכים קוסמטיים", מכיוון שניתוחי ההתאמה המגדרית עדיין נתפסים כהליך קוסמטי בסין.

5 צפייה בגלריה
צנזורה ברשת
צנזורה ברשת
צנזורה ברשת. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)

לאו מספרת שכמו כל דבר בעולם, גם תהליך ההתאמה המגדרי הכירורגי הוא עניין של כסף. "גם אם אין לך אישור משפחתי, אפשר לנסוע לתאילנד כדי לעבור ניתוח, ואחרי ההליך, אפשר לחזור לסין ולקבל שינוי של סימון המגדר במסמכים הרשמיים. כמובן שעבור אנשים בלי כסף זה בלתי אפשרי. לכן, אנשים לעיתים פשוט מנסים לבצע ניתוחים בעצמם", אומרת לאו. "יש אנשים שמתנתקים מהמשפחה שלהם. יש אנשים, נערים ונערות בעיקר, שעוד לפני שבכלל שקלו ניתוח או טיפול הורמונלי, כבר נזרקים מהבית רק בשל הנראות שלהם".
לדבריה, בסין פועלים רק שני מקלטים לאנשים טרנסג'נדרים, שמנוהלים על ידי גופים אזרחיים להט"בים, אך בגלל המיקום הגיאוגרפי והעומס, הם לא באמת נגישים לכל מי שזקוק להם. ברחבי סין ישנן גם מרכזיות תמיכה טלפוניות המיועדות לקהילה הטרנסית, אבל בהתחשב בכמות הפניות, המשאבים לעזרה אינם מספיקים.
"ישנם אנשים שמצליחים לחסוך כסף כדי לטוס לתאילנד ולעבור שם את הניתוח", אומרת לאו, "אבל לא פעם המשפחה מגלה על כך לפני כן, ופשוט כולאת אותם בבית ומונעת מהם לטוס. יש הורים שמתרצים ומקבלים, אבל גם אז, יש המון לחץ חיצוני מהמשפחה המורחבת, במסגרות חינוכיות ובעבודה".

"המצב לא השתנה בבגרות. חוויתי יותר ויותר סבל וכאב"

תיאודורה (שם בדוי), היא פעילה טרנסג'נדרית סינית בת 23. לדבריה, החיים בתנאים הנוכחיים בסין מעמידים אנשים טרנסג'נדרים בסיכון חיים של ממש. "אני על הורמונים כבר שלוש שנים", היא אומרת. "טרם עברתי ניתוח תחתון בגלל שאין לי אישור מההורים. זו בעיה כי שינוי סימן המגדר בתעודת הזהות מחייב ניתוח תחתון. לכן, כשחיפשתי עבודה, נשאלתי תמיד לגבי זהותי המגדרית.
"מעסיקים הודו בפניי שהם חוששים שהזהות שלי תגרום לחיכוכים עם קולגות ותיצור קשיים בשיתופי פעולה בינינו. בנוסף, גם הכניסה למקומות כמו שירותים ציבוריים הפכה להיות בעיה, מכיוון שברוב המקומות אין שירותים לא ממגדרים או שירותים למגדר שלישי. כשאני נכנסת לשירותי גברים, גברים מטרידים אותי, וכשאני נכנסת לשירותי נשים, אני בסכנה שיתפסו אותי עוברת על החוק" היא מעידה.
את יכולה לספר לי מעט על המסע האישי שלך?
"בגיל 6 הבנתי שאני רוצה יותר להיות בת", מספרת תיאודורה. "אני זוכרת שדודה שלי הלבישה אותי בשמלה של בת הדודה שלי והרגשתי נעים ונוח ברמות בלתי צפויות. כשהייתי קטנה ובנים ראו אותי בשמלה והתייחסו אליי כבת, ואפילו היו קצת ביישנים לידי, זה מאוד שימח אותי.
"לאחר מכן, התחלתי ללבוש חצאיות, אבל תמיד בסתר. פחדתי להתגלות, בעיקר על ידי ההורים שלי. בתחילת גיל ההתבגרות, עם התפתחות סממני המין המשניים (שיער גוף, צורת גוף, גובה וכדומה, ש"צ"ק) תחושת החרדה שחשתי בנוגע למגדר החלה להחמיר. קינאתי באנשים שהצליחו לעבור ניתוח להתאמה מגדרית, אפילו באלה שהכריחו את הוריהם לקבל אותם אחרי שניסו לבצע את הניתוח לבד.
"קינאתי באומץ שלהם, אבל לא העזתי לעשות זאת בעצמי. פעמיים ניסיתי לספר להורים שלי שאני רוצה להיות בת. בפעם הראשונה הבושה גברה עליי ולא יכולתי לומר כלום, ובפעם השנייה סיפרתי וההורים שלי לא ממש ייחסו לזה חשיבות. הם אמרו לי שזה פשוט חוסר מנוחה שמאפיין את גיל ההתבגרות, ושהמצב ישתפר כשאתבגר.
"אבל המצב לא השתנה גם בבגרות, פשוט חוויתי יותר ויותר סבל וכאב. מצד אחד, שאפתי לחיות כאישה, אך מצד שני, האינטרנט היה מלא בסטיגמות ובסקרנות חטטנית כלפי אנשים טרנסג'נדרים. פחדתי לחשוף את המגדר שלי. אחרי שכבר נכנעתי לרצונות ולצרכים שלי, למדתי כמה קשה למצוא עבודה, איזו אפליה קיימת בכל מקום. לא הצלחתי לקיים חיים נורמליים.
"בשלב מסוים החלטתי סופית לחיות כמי שאני באמת, למרות שההורים שלי הכו אותי והעיפו אותי מהבית, למרות שנאלצתי לעזוב את האוניברסיטה ולחיות בגפי. זו הייתה התקופה הקשה והמדכאת ביותר בחיי. כדי לחסוך כסף, אכלתי ארוחה אחת בלבד ביום, לא הצלחתי למצוא עבודה שהתאימה לי ולא היו לי כישורי הישרדות. היו לי חובות שהצטברו. בשיא הדיכאון שלי שכבתי במיטה ולא יצאתי ממנה במשך קיץ שלם", היא מספרת ל-ynet.

5 צפייה בגלריה
"לטרנסג'נדרים בסין מאוד קשה לנהל חיים נורמליים"
"לטרנסג'נדרים בסין מאוד קשה לנהל חיים נורמליים"
"לטרנסג'נדרים בסין מאוד קשה לנהל חיים נורמליים"
(צילום: AP)
תיאודורה משתפת שהמצב כל כך החמיר עד ששקלה להפסיק לקחת הורמונים ולהפוך את הנראות שלה חזרה לנראות גברית, רק כדי להפסיק את האפליה השיטתית שחוותה. הכול השתנה כשיום אחד, חברה הציעה לה להגיע להתמחות בחברה תחת הנהלה פמיניסטית. "במסגרת ההתמחות למדתי כישורים שרלוונטיים לעבודה במדיה, ובזכות כישורים אלה הצטרפתי למרכז הגאה בבייג'ינג, והתחלתי לפעול למען הקהילה הטרנסית בסין", היא מספרת בגאווה. "בהתחלה צילמתי סרטונים קצרים ותמונות בנושאים טרנסיים. בהדרגה למדתי כישורים נוספים והתחלתי לעסוק בניהול פרויקטים ואופרציה, ולקחתי על עצמי עוד ועוד אחריות.
כשאני שואלת את לאו מה הוא הפתרון הרצוי מבחינתה למצב הקיים, היא מסבירה: "אנחנו ממליצים לממשלה להוריד את הסכמת המשפחה כתנאי לניתוח התאמה מגדרית, ולספק הכשרה מספקת לרמות שונות של צוותים רפואיים, כדי שיוכלו להבין את הצרכים הרפואיים של אנשים בעלי זהויות וביטויי מגדר שונים.
"כמו כן, לדאוג לתקנות שמגינות על האוכלוסייה הטרנסית וימנעו שירות מפלה בסין כולה, לא רק בערים הגדולות. בנוסף, יש לוודא שהקהילה הטרנסית תוכל לקבל מידע זמין ועדכני בנוגע להליך שהם עוברים. כמובן שישנה גם האפליה במוסדות החינוך, במקומות עבודה ובמשפחות, אז גם עבורם צריך להנגיש מידע.
"אני מאמינה שבסופו של דבר, סין תכבד אנשים טרנסג'נדרים ונגיע למעמד שווה זכויות, אבל זה יכלול מאמצים של דורות של אנשים, בתהליך ארוך וכואב", היא מסכמת. "אנשים רבים עוד יתקשו להמתין לקבלה החברתית, ייכנסו לדיכאון, יתאבדו או ימותו. המציאות והחלומות שלנו ימשיכו להתנגש וההתקדמות תיקשר בקשר בלתי נפרד בדם ובדמעות".