פליטה נפגעת אלימות להט"בפליטה נפגעת אלימות להט"ב
פליטות נפגעות אלימות להט"ב
(צילום: Wavamuno Benon)

במהלך 2019 נאלצו גילברט קגאוריה (40) וג'וזפין אן-מרי נלוגוואה (30) לעזוב את אוגנדה מולדתם, ולנוס לקניה, המדינה היחידה באפריקה שמאפשרת כיום ללהט"ב אפריקאים לזכות במעמד של פליטים. "השלטונות באוגנדה לקחו ממני את הילדים, פשוט בגלל מי שאני. המשפחה שלי גילתה על הזהות המינית שלי והם הכריחו אותי לוותר על הילדים", סיפרה ג'וזפין בראיון ל-ynet.
"התקיפה שהובילה לכך שברחתי מאוגנדה קרתה באמצע הלילה", משתף גילברט. "היה לנו ברור שלא נצליח לרוץ ולברוח יחד כמשפחה, אז החלטנו להתפצל ולרוץ לכיוונים מנוגדים כדי שגם אם יתפסו מישהו מאיתנו, האחרים ישרדו. ברחתי משם לבד והילדים שלי ברחו לכיוון השני. כך הגעתי לכאן לבד".
עוד בנושא:
הם התקבלו במחנה הפליטים קאקומה אשר בקניה, מחנה עצום המכיל קרוב ל-200 אלף פליטים מרחבי אפריקה, מתוכם כ-300 פליטים בעלי זהות להט"בית. לדבריהם, ב-2014 שוכנה במחנה קבוצה אחרת של פליטים להט"ב אשר זכתה ליחס משפיל, רדיפות ותקיפות מצד תושבי המחנה האחרים. רק בעקבות התערבות של נציבות האו"ם לפליטים אשר אחראית על המחנה, הצליחו לפנות את הקבוצה הקודמת מן המחנה למקלט בטוח במדינות המערב. אך כאשר גילברט, ג'וזפין ולהט"ב נוספים הגיעו אל המחנה במהלך השנה האחרונה, הרדיפות והאלימות חזרו.

פליטים להט"בפליטים להט"ב
פליטים להט"ב בבלוק 13. ההתעמרות והאלימות רק החמירו
(צילום: Wavamuno Benon)

קגאוריה: "עם ההגעה לקאקומה הפליטים עוברים דרך מרכז הקבלה למחנה. הם שוהים במרכז לאורך תקופה מסוימת. אני הייתי שם חודש וחצי, ולאט-לאט השתלבנו בתוך הקהילה הרחבה. הרדיפה עצמה החלה כבר בשלבים המוקדמים. השומרים לא אוהדים את הקהילה, וכך גם התושבים האחרים. זו סביבה מפוקפקת מאוד ואנשים שמים מיד לב לזה שאתה שונה. בנוסף, הרדיפה האנטי-להט"בית באוגנדה ידועה לכל, ברמה כזו שפליטים מאוגנדה מתויגים לעיתים כלהט"ב גם אם אינם כאלה", הוא מסביר.
"לצערי, אין בקאקומה התחשבות במיעוטים מיניים ומגדריים וגם לא באוכלוסיות נוספות שנמצאות בסיכון", הוא אומר. "מצב זה יוצר אתגרים רבים, כי כשאתה מבודד בתוך קהילה עוינת, אתה נמצא בסכנה. כשהצטרפנו לכלל הקהילה במחנה, התחלנו לחוות תקיפות רבות. לעיתים תקפו אותנו כיחידים ולעיתים כקבוצות קטנות, בעיקר באלימות פיזית ומינית. היו גם מקומות מחסה שהוצתו באישון לילה וגם כמה מקרי שוד של נשים לסביות".
לדבריו, אנשים טרנסג'נדרים סובלים את המתקפות הקשות ביותר. "יש כאן ממש שנאה מיוחדת לטרנסג'נדרים. מאוד קל לזהות אותם והם מותקפים ומותקפות גם בתחנת המשטרה ועל ידי שוטרים שאמורים להגן עליהם".

"אנחנו מותקפים כקבוצה והילדים בטראומה"

בעקבות התקיפות החליטה המשטרה הקנייתית במחנה, בשליחות האו"ם, לרכז את כל הלהט"ב במקום אחד לשם הגנה. כיום מתגוררים יחד 189 מתוך 300 פליטים להט"ב, באזור שזכה לשם 'בלוק 13'. לטענת הפליטים, במקום לעזור, הדבר רק יצר את האפקט ההפוך מאחר שהם מסומנים ביתר קלות כמטרה להתקפות והתעמרות, הן מצד תושבי המחנה והן מצד המשטרה הקנייתית, בזמן שנציבות האו"ם לפליטים מודעת למצב אך לא עושה דבר כדי לשנותו.
"ניגשנו למשטרה פעמים רבות כדי לדווח על המקרים, אבל הם פשוט מרחיקים אותך ולא רוצים לשמוע. ביולי הותקפו מינית שלוש נשים לסביות וקטין. כשהן ניגשו למשטרה, הן נשלחו חזרה למחנה רק בגלל שהן להט"ב. השוטרים אומרים שנמאס להם לשמוע מאיתנו, אבל הם פשוט הומופובים ומרחיקים אותנו", אומרת נלוגוואה. "קיבלנו איומי רצח משוטרים בתחנת המשטרה ומצוותים רפואיים בעודנו ממתינים לטיפול מציל חיים בבית החולים. כל אלו ועוד הם דברים שמתרחשים מתחת לאפה של נציבות האו"ם לפליטים בקניה".

גילברט קגאוריהגילברט קגאוריה
גילברט קגאוריה. "הרדיפה האנטי-להט"בית באוגנדה ידועה לכל"
(צילום: Wavamuno Benon)

קגאוריה מציין כי לא רק בוגרים מ'בלוק 13' נתונים למתקפה, גם ילדיהם מסומנים כרגע. "מכיוון שאנחנו יחד בבלוק, כאשר אנחנו מותקפים, אנחנו מותקפים כקבוצה. לכן קורים מקרים של תקיפות של מבוגרים וילדים יחד, וילדים יוצאים עם פציעות חמורות ואיברים שבורים". "עבור הילדים זה נורא, הם בהחלט בטראומה", מוסיפה נלוגוואה. "ההתקפות משפיעות עליהם מאוד. הם מופלים ומותקפים גם על ידי ילדים הומופובים כי החינוך מחלחל אל הילדים".
כאשר אני שואלת מה עומד בבסיס התפיסה הלהט"בופובית באפריקה, קגאוריה מסביר כי "ראשית, האמונה הכללית היא שלהט"ב אינם נולדים כך. באפריקה מאמינים שלהט"ב הוא תוצר של תרבות זרה, של מדינות מערביות, אף על פי שיש לנו הוכחות שלהט"ביות קיימת בתרבות שלנו מבחינה היסטורית. בנוסף, ישנם הנוצרים האוונגליסטים המערביים שעשו עבודה פשוט יוצאת מן הכלל בלגרום לאנשים להאמין שלהט"ב זה רשע שיש להילחם בו ולהתאגד נגדו. השילוב זה יוצר גישה שלילית כללית כלפי הקהילה".
בתגובה הרשמית שהוציאה נציבות האו"ם לפליטים נכתב כי רק 20 פליטים להט"ב מתוך המחנה הותקפו. מה יש לכם לומר בנוגע לכך?
קגאוריה: "זה מצער מאוד שהנציבות בחרה לשחרר זאת כהצהרה, אבל זה גם לא עיוות האמת היחיד בהצהרה שלהם. הם עיוותו מקרים של תקיפה שקרו בבלוק 13, הם מזלזלים בחומרת המצב ומנסים להראות כלפי חוץ שהמצב הרבה פחות גרוע ממה שאנחנו מתארים.
"הם פשוט לא רוצים להיתפס באור הזרקורים כמי שלא מצליחים לטפל במה שקורה במחנה, אז הם מנסים לגרום לנו להראות חסרי משמעות, אבל עשינו הפגנות אונליין, הצטלמנו בתמונות קבוצתיות והעברנו הרצאות בפני פעילים ברחבי העולם. קל מאוד לקבל אלינו גישה ולראות שמספרינו גדול בהרבה מ-20 אנשים".

ג'וזפין אן-מרי נלוגוואהג'וזפין אן-מרי נלוגוואה
ג'וזפין אן-מרי נלוגוואה. השלטונות באוגנדה לקחו ממנה את הילדים בגלל נטייתה המינית
(צילום: Wavamuno Benon)
מה הפתרון הטוב ביותר למצבכם כרגע, כפי שאתם רואים אותו?
נלוגוואה: "הפתרון היעיל היחיד עבורנו הוא פינוי מתוך המחנה, כי אין לנו שום מקום בטוח בתוך קאקומה".
קגאוריה: "מה שאנחנו רוצים זה שנציבות הפליטים של האו"ם ומדינות אפריקה יבינו שאנחנו אנשים ככל האנשים ומגיעות לנו כל זכויות האדם הבסיסיות. ברחנו מאלימות מגדרית בארצות המוצא שלנו, ועל האו"ם להבין שיש מקומות שפשוט לא בטוחים ואנחנו לא רצויים בהם. התקווה שלנו היא שיפנו אותנו למקום בטוח. וכן שלא יגיעו לקאקומה פליטים להט"ב נוספים".

"מחויבים לחתור לחיים בטוחים עבור כל תושבי המחנה"

לדברי יוג'ין ביון, דוברת סוכנות נציבות האו"ם לפליטים בקניה, המצב מורכב יותר מהדיווחים שהפליטים הלהט"בים מציגים כלפי חוץ. "לטענת הפליטים, נמצאים 189 אנשים ב'בלוק 13', אך מבחינת נציבות האו"ם לפליטים מדובר בהערכה גבוהה, ועלינו לבדוק את הדוחות ולאמת את המספרים". ביון הוסיפה כי להט"ב אשר מתגוררים במחנה מחוץ ל'בלוק 13', נמצאים בסביבה בטוחה יחסית.
באשר לטענות כלפי הבאת קבוצה נוספת של פליטים להט"ב לאחר שהקבוצה הקודמת סבלה מהתקפות במחנה, היא משיבה כי "הגל הגדול מאוגנדה הגיע ב-2015, והם אכן מוקמו מחדש על ידי הנציבות ב-2018 כפתרון זמני. עם זאת, במחנה התחילו פעילויות להגברת יעילות האבטחה וכן הדרכה של הפליטים האחרים לסובלנות כלפי להט"ב, הדרכות שזכו להצלחה רבה.
"אנו מחויבים למצוא פתרון קבוע לנושא", היא מבטיחה. "עם זאת, המצב מורכב. יש כרגע 1.4% מתוך 26 מיליון הפליטים ברחבי העולם שמבקשים מיקום מחדש, בזמן שהתקנים הגלובליים מאפשרים כרגע רק 57 אלף הזדמנויות כאלו. האפשרויות מוגבלות", היא מודה, "אך אנחנו ממשיכים לפעול למען מקומות נוספים. מטרתנו היא ליצור רה-אינטגרציה של הפליטים הלהט"ב, לעודד שיחות פתוחות ליישור ההדורים בין חלקי המחנה השונים, ולחתור לחיים בטוחים ונעימים עבור כל תושבי המחנה".