צה"ל נכנס למבצע "שומר החומות" עם מטרות ויעדים שהוכנו מראש זה זמן רב. בניגוד למבצע צוק איתן ב-2014, שאותו החל צה"ל מבלי לדעת מה הוא רוצה להשיג ומה רוצה הקבינט שצה"ל ישיג, הפעם היעדים הוגדרו מראש וכך גם שיטות הפעולה. כל אלו קיבלו מראש את אישור הקבינט.
שלושה יעדים צה"ל הציב לעצמו:
• לפגוע פגיעה קשה והרסנית ביכולות הלחימה הרקטיות והאחרות של חמאס, הג'יהאד האיסלאמי והארגונים הסוררים.
• לפגוע פגיעה הרסנית ביכולת שלהם לשקם את המערכים הצבאיים, ובכך לפגוע ביכולתם ובמוטיבציה שלהם להתעמת עם ישראל למשך שנים.
• שיקום ההרתעה מול הארגונים העזתיים ובראשם חמאס, הרתעה שנשחקה מאוד בשבע השנים שחלפו מאז צוק איתן.

שיטת הפעולה וההפעלה של צה"ל חדשה. בעיקרה היא עוצבה על ידי מי שהיה מפקד פיקוד דרום, אלוף הרצי הלוי, כעת סגן הרמטכ"ל. שלוש המטרות אמורות להיות מושגות באמצעות מודיעין מדויק וחימושים מדויקים ברמה שלא הייתה במבצע צוק איתן. אין שום כוונה לכבוש שטח או להיכנס לרצועה, אלא לפגוע באלפי מטרות בדיוק שימנע ככל האפשר פגיעה בבלתי מעורבים.
בהקשר זה צריך לציין יעד נוסף - שימור הלגיטימציה של צה"ל להפעיל את עוצמתו בעזה. מטרה רביעית זו חשובה לא פחות מהמטרות הקודמות, שכן אם צה"ל או מדינת ישראל יאבדו את הלגיטימציה שנותנות ארה"ב והקהילה הבינלאומית לפעול להגנה על אזרחים - יהיה צורך להפסיק את המבצע לפני שהושגו המטרות, כפי שכבר קרה בעבר.
צה"ל זקוק לכמה יממות של עבודה דקדקנית וזהירה שבה ייפגעו בהתחלה מטרות התשתית ואמצעי הייצור שאינם ניידים ומוכרים מראש, כמו אתרי שיגור, אתרי ייצור רקטות ואחסנתן, מנהרות לחימה ומנהרות תקיפה והכוח הימי של חמאס והג'יהאד האיסלאמי. בגדול, אלו המטרות שנפגעו הלילה. אחר כך יבואו מטרות שהמודיעין אמור להבין בהן ולתרגם אותן לפקודת תקיפה בזמן קצר, תוך כדי הלחימה.
צה"ל הגיע למסקנה שאין לו מה לפעול קרקעית בעזה, מפני שאין בכוונתו לכבוש את השטח ולהחזיק בו. בעניין זה שוררת תמימות דעים גם בממשלה ובקבינט. אבל השגת המטרות שצה"ל הציב לעצמו ותוכנית הפעולה שהציג לקבינט שאפתניות מאוד. צריך לקוות שאפשר יהיה להוציא אותה לפעול באחוזים גבוהים של הצלחה.
זה בכלל לא מובן מאליו - הן מפני שחמאס והג'יהאד התכוננו למערכה הזו ונכנסו עמוק מתחת לקרקע, והן מפני שעלולים להיות אירועים כמו פגיעה קטלנית המונית חלילה - בישראל או בעזה - שתגרום להתערבות בינלאומית שתפסיק את המבצע בטרם השיג את מטרותיו. נכון לבוקר זה, הכול מתנהל כמתוכנן, כולל הפגיעה במפקדים הצבאיים של חמאס והג'יהאד ובמפקדות שחמאס מיקם בכוונה בקרב אזרחים לא מעורבים.

למבחן ראשוני יעמדו גם שיטות הפעולה והאמצעים הטכנולוגיים שהרמטכ"ל כוכבי ומפקד כוח היבשה, אלוף יואל סטריק, מנסים כעת להטמיע בצה"ל. החשובה שבהן היא הפעולה בשיטת חשיפת תקיפה שנועדה לאתר במהירות את האויב שמנסה להיעלם, ולפגוע בו. אחת הדוגמאות לכך היא הפגיעה אמש בחוליות שיגור של חמאס שהיו בדרכן לבצע שיגורים, ומותר להניח שיהיו דוגמאות נוספות - כולל מה שנקרא סיכולים ממוקדים - גם ביממות הקרובות.
עדיין נשאלת השאלה למה העריכו בישראל כל העת שחמאס אינו רוצה בהסלמה, וכי הוא משמש גורם מרסן של הארגונים הקיצוניים יותר. זו שאלה שנבחנת בכל קהיליית המודיעין, ובאמ"ן בפרט. התשובה היא כנראה, כפי שהסביר באולפן ynet ד"ר מיכאל מילשטיין, שמנהיג חמאס ברצועה יחיא סינוואר רצה, ועודנו רוצה ברגיעה - אולם נוצרה נגדו קואליציה של חאלד משעל וסלאח אל-ערורי שיושבים בחו"ל, ומוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית שיושב ברצועה, שזיהו הזדמנות לזכות בשליטה על העם הפלסטיני באמצעות פעולה אלימה - וגברו על דרישות סינוואר שלא לשבור את הכלים.
סוף המבצע נראה עדיין פתוח, וגם חמאס והג'יהאד האסלמי עדיין לא איבדו את רצון הלחימה שלהם. עם זאת, מחר מסתיים חודש הרמדאן בעיד אל-פיטר, חג קדוש שחמאס היה כנראה רוצה שהעזתים יחגגו בשלווה. לצה"ל אין שום כוונה הפעם לתת לזה לקרות.
הסבב הנוכחי עומד להיות שונה מהסבבים הקודמים בכך שישראל סומכת על יכולות ההגנה שלה מפני טילים שנורים מעזה ועל המכשול הקרקעי, "זוהר דרומי", שמונע חדירות מחבלים במנהרות. שני מרכיבים אלו במערך ההגנתי של צה"ל אמורים לאפשר לתושבי הדרום לנהל מרקם ושגרת חיים בחירום אבל בלי אבדות ניכרות. אלו הן הכוונות עכשיו - נותר לראות עד כמה יתממשו ועד כמה ישיגו את ההישג ההרתעתי והפיזי שצה"ל הציב לעצמו כהישג נדרש.