רשות האוכלוסין וההגירה העניקה לאחרונה אזרחות ישראלית לאזרחית זרה בת 61 שהתאלמנה מבעלה הישראלי. זאת תוך ביטול החלטה קודמת שלה שלפיה האישה לא זכאית לאזרחות בשל מות בעלה. האזרחות התקבלה בזכות ערר שהוגש לבית הדין לעררים, שבמסגרתו נטען לטיפול לא סביר, מפלה ומסורבל בבקשת ההתאזרחות שהגישו בני הזוג בתחילת 2019, כשהבעל עדיין היה בחיים.
בני הזוג התחתנו ב-2014. המנוח היה אז בן 83, חולה קרדיולוגי קשה. מיד לאחר החתונה הגישו בני הזוג בקשה לקבלת מעמד לאישה מכוח נישואיהם. במשך כארבע שנים עברו בני הזוג הליך מדורג בהתאם לנהלי הרשות לקבלת מעמד עקב נישואים, שבמהלכו קיבלה האישה אשרות שהייה. לאחר שההליך המדורג הסתיים ב-2018, פנו בני הזוג להגיש בקשה לאזרחות בהתאם לתנאי הנוהל ולחוק האזרחות.
במשך כשנתיים לא קיבלה רשות האוכלוסין החלטה בעניינם חרף פניות חוזרות ונשנות של בני הזוג. את ההחלטה היא קיבלה לבסוף במרס 2021 – חודשיים לאחר מות הבעל – ובמסגרתה דחתה את בקשת ההתאזרחות בשל מותו. האישה פנתה לעזרה משפטית ממשרד עו"ד מאיה וייס-טמיר, אשר פנה בערר פנימי על ההחלטה ולאחר שזה נדחה, הגיש ערר לבית הדין לעררים בחיפה.
בערר נטען כי הרשות התנהלה בחוסר סבירות ועיכבה במכוון ובאופן מגמתי את בקשת העוררת כדי למנוע ממנה את האזרחות. נטען כי אף שבני הזוג סיימו את ההליך המדורג והוכיחו שהזוגיות ביניהם אמיתית והאישה זכאית לאזרחות, סירבה הרשות להעניק לה תשובה חיובית מיידית, ובמקום זאת בחרה להאריך לה את האשרה בשנה ללא כל נימוק או הסבר.
נטען כי מאז ההחלטה הזו ועד מות בעלה עשו בני הזוג את כל הנדרש מהם ופנו שוב ושוב לרשות לצורך קבלת החלטה, אבל היא עיכבה את הטיפול, סרבלה אותו ודרשה מהם מסמכים שכבר היו אצלה - כל זה מבלי להתחשב לרגע בגילו המתקדם ובמצבו הבריאותי של בעלה. נטען כי הרשות פעלה בחוסר תום לב ובאופן בלתי סביר ולכן החלטתה לדחות את הבקשה של העוררת בשל פטירת בעלה צריכה להתבטל.
הודגש כי לו הרשות הייתה פועלת בצורה עניינית, סביר להניח שהאישה הייתה מקבלת את האזרחות לפני מות בעלה. הודגש כי הוגשו לה כל הראיות והמסמכים הדרושים לצורך קבלת החלטה תוך זמן קצר אך למרות זאת היא המשיכה להתעכב. יותר מזה, היא טענה שהעיכוב נבע ממגפת הקורונה אבל לא היססה לשלוח באותה תקופה נציג לביתם של בני הזוג ולעבודתה של האישה כדי לבדוק אם הם באמת חיים יחד.
בערר נטען כי רשות האוכלוסין ניצלה את מות הבעל באופן טכני וחסר תום לב והתעלמה לחלוטין מכך שהאישה הייתה זכאית לקבלת את האזרחות זמן רב קודם לכן, לנוכח העובדה שעמדה בכל התנאים שנקבעו בחוק.
בעקבות הטענות בערר הודיעה רשות האוכלוסין לבית הדין לעררים שהיא מוכנה לבחון את עניינה של האישה שוב, והערר נמחק תוך חיוב הרשות בהוצאות של 1,000 שקל.
באוקטובר האחרון קיבלה האישה את האזרחות. כך, לאחר שכמעט נאלצה לעזוב את ישראל, היא הפכה סוף סוף לאזרחית מן המניין.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האישה: עו"ד מאיה וייס-טמיר
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
