1 צפייה בגלריה
אילוסטרציה
אילוסטרציה
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
בית הדין לעבודה בבאר שבע קיבל לאחרונה ערעור על החלטת הביטוח הלאומי והורה לשלם לעצמאית בת 66 קצבת נכות עקב הגעתה לגיל פרישה. השופטת יעל אנגלברג שהם קבעה כי את הוראות החוק המגדירות מי מבוטח בביטוח נכות כללית יש לפרש בהתאם לעקרון השוויון. בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה ונציבות שוויון הזדמנויות בעבודה נקבע כי במקרה בו אישה בוחרת לעבוד אחרי גיל פרישה יש להשוות את גיל הפרישה שלה לגברים ולשלם לה זכויות בהתאם.
ב-2016 הגישה האישה תביעה לקצבת נכות כללית מביטוח לאומי לאחר שנקלעה למצב רפואי שפגע בכושר ההשתכרות שלה. ביטוח לאומי דחה את התביעה בנימוק שהיא אינה מבוטחת בביטוח נכות הואיל והגיעה לגיל פרישה.
בערעור שהגישה לבית הדין בנובמבר 2018 היא טענה כי מדיניות הביטוח הלאומי שלא לבטח נשים שבחרו לעבוד לאחר גיל פרישתן ולפני גיל פרישת חובה בביטוח אובדן כושר השתכרות, מפלה אותה על סמך היותה אישה.
ביטוח לאומי טען מנגד כי הוראות החוק ברורות, מפורשות ומובילות למסקנה אחת ברורה והיא שהתובעת לא הייתה מבוטחת בביטוח נכות במועד הגשת התביעה. לשיטת המוסד, לא מדובר באפליה אלא באבחנה מותרת הנובעת מההבדלים בין גילאי הפרישה של גברים ונשים. היועץ המשפטי לממשלה ונציבות שוויון הזדמנויות בעבודה תמכו בעמדת הביטוח הלאומי.
השופטת אנגלברג שהם ציינה שהמחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה אם העובדה שהתובעת המשיכה לעבוד אחרי גיל 62 (גיל הפרישה שלה) ושילמה ביטוח לאומי, מאפשרת לקבוע שגיל הפרישה שלה יעמוד על 67. היא הסבירה שהוראות חוק הביטוח הלאומי העוסקות בגיל פרישה "יונקות" מהוראות חוק גיל פרישה, כשתפקידו של בית המשפט הוא לנסות ולהביא להרמוניה בין לשון החוק לבין תכליתו.
בפסק הדין היא ציטטה מהצעת החוק בה נכתב שגיל הפרישה "יושווה לנשים ולגברים, ויעמוד על 67". לדבריה, ניתן לראות מכך כי התכלית העומדת ביסוד הגדרת גיל הפרישה היא להביא לשוויון מגדרי ולהגן על זכויות עובדים. היא הוסיפה כי עידוד אנשים להמשיך לעבוד גם לאחר גיל פרישה מהווה תכלית מרכזית נוספת בהקשר זה.
עוד צוין כי תכלית קצבת הנכות היא לשלם לעובד שכושר השתכרותו נפגע, ובעניין זה אין כל הצדקה להבחין בין גבר לאישה כאשר ניתנה לנשים הזכות להמשיך לעבוד עד גיל 67. בהקשר לכך נכתב שאם נקבל את עמדת הביטוח הלאומי, ייווצר מצב אבסורדי המעודד נשים שלא להמשיך ולעבוד.
השופטת סיכמה כי כלל השיקולים שנדונו – בהם עקרון השוויון, עידוד אנשים להמשיך לעבוד, וראיית קצבת הנכות כתחליף למשכורת – מטים את הכף לעבר המסקנה שפרשנות הביטוח הלאומי עולה כדי אפליה פסולה שאין לה הצדקה עניינית. לפיכך התביעה התקבלה ונקבע שהביטוח הלאומי יבחן את זכויותיה של התובעת על בסיס ההנחה שבזמן הגשת התביעה היא טרם הגיעה לגיל פרישה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעת: עו"ד אורית קורזרץ • ב"כ הנתבע: עו"ד נעמה נוה • עו"ד אדמית בכר עוסקת בדיני עבודה • הכותבת לא ייצגה בתיק • ynet הוא שותף באתר פסקדין