בואו נדבר על אנשים בעלי אופי מרצה. אתם יודעים, ה'יס-מנים' האלה שאומרים כן כמעט על כל דבר. על פניו, מדובר בטיפוסים שהכי קל להסתדר איתם, ולכן רוב בני האדם יעדיפו אנשים כאלה כבני זוג. הם נוחים, "זורמים", מוותרים ונמנעים מעימותים. לכאורה, לבני הזוג של הטיפוס המרצה זה באמת נפלא רוב הזמן, כי יש להם חיים קלים – הריקוד הזוגי מתנהל על פי החליל שלהם, בדרך כלל אין ריבים והיחסים מתנהלים על מי מנוחות. השאלה היא האם האופי המרצה הוא נפלא גם לטיפוסים המרצים עצמם?
אינני מתיימרת להיות פסיכולוגית, אך ברבות השנים ואחרי שעבדתי מול מאות לקוחות, למדתי דבר או שניים על ההתנהגות האנושית, ונתקלתי בכל הטיפוסים הקיימים, ביניהם גם ה'יס-מנים' למיניהם. גיליתי שאותם אנשים דוחקים את עצמם לפינה ומוותרים על רצונותיהם האישיים רק כדי שהסביבה תהיה מרוצה. אל תבינו לא נכון, לא מדובר באנשים מסכנים. הם אומנם משלמים מחיר כבד בשל האופי המרצה שלהם, אך גם מרוויחים תגמול נהדר – קבלה ואהבה מהסביבה.
במערכת זוגית זה בסדר גמור שצד אחד ייטה להוביל את הקשר ויהיה אקטיבי יותר בקבלת ההחלטות, בעוד השני יישאר פאסיבי. השאלה היא כרגיל איפה עובר הגבול? מתי יחסים מסוג זה מפסיקים להיות בריאים? אם תגידו לי שיש זוג שבו צד אחד מקבל את מרבית ההחלטות בנוגע לכספים, חינוך הילדים, בילויים וכדומה, וזה נעשה ממקום של הסכם והבנה בין הצדדים, אומר לכם שזו זוגיות תקינה לחלוטין כל עוד מתקיים בה התנאי הבא: כאשר הצד הפסיבי מחליט כן להשמיע את קולו ולחוות את דעתו – אזי המשקל שלו שווה בדיוק לבן/ת הזוג. יש אנשים שמודל כזה של זוגיות מתאים להם, כי שני הצדדים מרגישים שהם בסיטואציה של win-win.
אבל אם יש לנו אדם פסיבי שבדרך כלל לא שותף בתהליך קבלת ההחלטות, ומסיבה כזו או אחרת הוא מחליט שהוא רוצה להשפיע אך הצד השני מבטל אותו – כאן כבר יש לנו בעיה, והיא חמורה מאוד. במקרה כזה, הצד האקטיבי הופך לבעל המניות ביחסים, בעוד הצד השני הוא הפועל הזוטר בחברה. למעשה, יש צד אחד שהוא השולט וצד שני שהוא הנשלט, וזה כבר אסון זוגי. עתידה של זוגיות מסוג זה היא שבשלב מסוים אותו צד פסיבי ירגיש כלוא, ומכאן זה כבר מדרון חלקלק, וזאת בלי קשר לכך שזה פשוט לא הוגן. אז אם זיהיתם את עצמכם כ'יס-מנים' באופן מוחלט ואתם מרגישים שבני הזוג שלכם מקבלים את כל ההחלטות ושאין במה לקול האישי שלכם, אנא התעוררו ועשו שינוי בחייכם.
גילוי המצוי והרצוי
אם המצוי הוא העובדה שאתם 'יס-מנים', זה הזמן לערוך חשבון נפש ולחשוב מהו הרווח לעומת ההפסד. כדאי לבדוק עם עצמכם אם יש דברים שאתם מוותרים עליהם ממקום שאתם מרגישים פחות שווים או בעלי זכות פחותה יותר להיות שותפים בקבלת ההחלטות. אני מכירה מישהי שמאז ומתמיד אפשרה לבעלה לקבל את כל ההחלטות החשובות - מקום מגורים, פיננסים, באיזה בית יגורו וכד'. באותה נקודת זמן זה היה לה מאוד נוח כי היא היתה עסוקה בלימודים ובפיתוח הקריירה, ולא היה לה כוח להתעסק עם הדברים האחרים. ההחלטות האלה גם לא היו כל כך משמעותיות עבורה והיא "זרמה" עם בעלה.
אך כשנולדו הילדים, פתאום עלו כל מיני סוגיות שהיו חשובות לה מאוד, כמו באיזו מסגרת חינוכית לחנך את הקטנים. היו מחלוקות בינה לבין בעלה, אך שניהם כבר היו כל כך רגילים לסידור הזה שהוא מקבל את ההחלטות, עד שכבר לא היתה לה אפשרות להשמיע את קולה. בעיניי, זהו מצב חמור מאוד, שכן נוצר אי-שוויון מוחלט בזוגיות. במצב כזה, אותה אישה צריכה לעשות מהפך ולהבין מה הרצוי שלה (לקבל החלטות בנוגע לחינוך הילדים), ולהילחם עליו. אין הכוונה למלחמה מגעילה, אלא קודם כל לשיחה כנה ומשמעותית עם הבעל. עליה למצוא שעת כושר, זמן שבו הוא לא עייף, רעב או עצבני, שבו היא תוכל לשוחח איתו ולהסביר לו שעד היום המושכות היו בידיו ושהיא תמכה בהחלטות שלו, אך יש נושאים שהם חשובים לה ושהיא מצפה ממנו לקבל את אותה תמיכה שהיא נתנה לו עד כה.
זה לא יהיה קל, במיוחד כאשר יש כבר דינמיקה והרגלים מסוימים בזוגיות, ולמרות זאת, אסור לוותר. היא צריכה לשקף לבעלה את כל הפעמים בהן תמכה בהחלטותיו, ולהדגיש שהפעם היא מבקשת שהוא יהיה הצד התומך. ואם זה לא עוזר, אז צריכות להתקיים עוד ועוד שיחות, ובמקרה הצורך, בהחלט שווה להיעזר באיש מקצוע כמו מגשר.
בחרו את המלחמות שלכם
אני מכירה אדם שכל חייו היה 'יס-מן', ולקראת גיל 40 הגיע לכל מיני תובנות והחליט שהוא לא רוצה בכך יותר. בעיניי, ההחלטה שגמלה בו היא מבורכת, אך הדרך שבה הוא פעל לא היתה טובה בכלל. הוא עשה מהפך קיצוני בין לילה, והחליט שמעכשיו הוא מנהל את כל העניינים. בת הזוג שלו לא הבינה מאיפה השינוי הזה נפל עליה, הם רבו המון ובסופו של דבר נפרדו. לכן חשוב להגביר את רמת האסרטיביות באופן הדרגתי ובסוגיות נקודתיות שהן אקוטיות עבורכם. אחד המשפטים העוצמתיים ביותר ששמעתי בחיי הם לבחור את המלחמות שלנו. החליטו על מה שווה לכם להילחם ועל מה לא, וצאו לדרך.
התאמנו על הקרנת אסרטיביות
גם אם בתוך תוככם אתם האנשים הכי עדינים עלי אדמות, התחילו להתאמן על שידור אסרטיביות. ידוע כי האופן שבו אנו מציגים את עצמנו ומה שאנחנו מקרינים, משפיע מאוד על הצורה שבה הסביבה תופסת אותנו. אדם שידבר בלחש ובחוסר בטחון ייתפס פעמים רבות כחלש, בעוד שמי שמדבר בקול רם ייראה סמכותי יותר. זה אומר שגם אם בן/ת הזוג שלכם התרגלו לכך שאתם "שבריריים", אתם עדיין יכולים לעשות שינוי מהותי ואפילו מהפך. הכול מתחיל בדרך שבה אתם מציגים את עצמכם.
בהצלחה!
