"אני ואור היינו יחד רק שלושה חודשים כשהגעתי לפגישה עם הרופאה כדי לקבל תשובה לבדיקת נשאות ל-BRCA. עוד לפני שהיא סיפרה לי על התוצאות' היא כבר שאלה: 'את בזוגיות?', ואז אמרה שאם כן, אז עדיף שנביא ילדים כמה שיותר מהר. בכיתי ממש כשהבנתי מהשאלה שלה את התשובה החיובית לבדיקה, לפיה יש לי סיכוי גבוה לחלות בסרטן השד והשחלות.
"הלחץ והפחד מאיום קיומי התחיל לבעבע, ונוסף לו גם לחץ זוגי. פחדתי מהתגובה של אור, מהאפשרות שהוא לא יהיה מוכן להתמודד עם התוצאות ועם ההמלצה להביא ילדים כמה שיותר מהר. בעיקרון, פחדתי שהוא יקום וילך", מספרת לין צוקרט (31) מתל אביב.
היא ובעלה אור (31) הכירו לפני שש שנים, במהלך שבעה של חבר טוב שאימו נפטרה מסרטן. לדבריה, היה ביניהם חיבור מיידי, שאי אפשר היה להתעלם ממנו. "היתה לנו התחלה מאוד מהירה, אינטנסיבית ותשוקתית. אחרי שחזרתי מטיול בדרום אמריקה, התחילה הקורונה, אז בעיקר עבדתי מהבית. לא היו בילויים חברתיים אבל חזרתי לצאת לדייטים עד כמה שהיה אפשר במסגרת ההגבלות.
"מאוד התקשיתי באפליקציות ושנאתי את זה. אמא של חבר טוב נפטרה מסרטן והלכתי לשבעה לנחם אותו. עם כמה שהיה זה עצוב, השבעה הפכה לסוג של אירוע חברתי, כי היה זה חריג לשבת עם הרבה אנשים בעיצומה של המגפה. שם גם פגשתי את אור, שהיה חבר מהצבא של ידיד שלי.
"חשבתי שהוא חתיך בטירוף ושיש לו עיניים מדהימות, אז פשוט התיישבתי לידו והתחלנו לדבר. גילינו שיש לנו נושאים משותפים וששנינו עושים מוזיקה. באותה תקופה שנינו יצאנו עם אנשים והיינו בתחילת קשר, אז השיח היה חברי, אבל כמה ימים לאחר מכן סיימתי את הקשר שהייתי בו, כי הראש שלי היה באור ורציתי לבדוק אופציה לקשר רומנטי. הוספתי אותו באינסטגרם והוא הציע לי לצאת. בדיעבד, גיליתי שגם הוא נפרד באותו שבוע מהבחורה שהיה איתה בקשר. זה היה די נס למצוא זוגיות טובה, במיוחד בתקופת הקורונה".
איך הצלחתם לנהל קשר בתקופה הזו?
"בגלל שהיתה קורנה והכל היה סגור אז הוא בא אלי לדירה בדייט הראשון וכך יצא שישבנו לדבר עד חמש בבוקר. בחוץ הכול היה סגור אז הדייט הביתי היה הרבה יותר אינטימי ואותנטי. בגלל הקורנה ובגלל המרחק הקשר התחיל בצורה אינטנסיבית: אני גרתי בתל אביב ואור בקיבוץ בדרום, וכך יצא שנפגשנו או בצימר בדרום או בתל אביב פעמיים בשבוע, ולמעשה בילינו ארבעה ימים מלאים יחד מידי שבוע.
"אחרי שבועיים או שלושה הוא עשה לי שיחה של 'בואי ניקח את זה קצת יותר לאט, זה קצת מהיר לי', אבל בפועל הוא המשיך לכתוב לי כל יום וביקש להיפגש כל הזמן, אז לא באמת היה שינוי. היינו יחד שלושה חודשים עד שגיליתי שאני נשאית מוטציה של גן ה BRCA - ואז באמת כבר לא יכולנו לקחת שום דבר לאט".
לין צוקראט. הכירה את בן זוגה בשבעה של אמא של חבר משותף
(צילום: אדוה דרור)
מדוע?
"כי זה גילוי משנה חיים ובעיקר המלצה לסיים לעשות ילדים לפני גיל ארבעים, ואז להגיד 'ביי לשחלות ושלום לגיל הבלות', כי מגיל 40 יש עלייה של 40% בסיכוי לחלות. לכן ההמלצה היא להוציא את השחלות לפני. אני נאלצתי לעשות בדיקה בגיל 25 בגלל שאמא שלי נשאית. היא חלתה בסרטן השד בגיל 38, עברה כריתה וטיפולים ואחרי שילדה אותי נאלצה להוריד את השחלות.
"חיכיתי לתשובה במשך שלושה שבועות ובזמן הזה אור ואני דיברנו על הבדיקה ועל האפשרות לתשובה חיובית. הוא הביע רגישות והתעניינות, ושאל מה זה אומר עליי ועל הקשר".
מה ענית?
"בגדול, אמרתי לו שאני צריכה לדעת אם הוא ירצה לעשות איתי ילדים, כשבמקביל, בעצמי הייתי צריכה להבין אם אני רואה את אור כאב ילדיי. אני מטבעי בן אדם אופטימי שמנסה להימנע מעימותים אז בעיקר עניתי לו שאין מה לדבר על זה כרגע עד שנקבל תשובה".
לין צוקראט, אור והילד. היום היא בהיריון שני
(צילום: אוסף ביתי)
כשהגיעה התשובה החיובית חששת לספר לו?
"ברור. ידעתי שיש פה חדשות גורליות ושנצטרך לקבל החלטה אם להיות או לחדול, כי לי אין זמן מיותר והשעון מתקתק עכשיו יותר מתמיד. אני עוד הייתי בת מזל שהיה לי בן זוג באותה תקופה, אבל דרך עמותת 'גנים טובים' של נשאיות הגן, שמעתי על המון נשים שמקפיאות ביציות ליתר ביטחון, ויש המון סיפורים של נשים שלא הספיקו להקפיא כי הן גילו שהן נשאיות בגיל מאוחר מדי וזה מפחיד. אני רציתי לעשות דברים בדרך הנכונה לי".
וואו. איך אור הגיב לתוצאות?
"אור כל הבוקר הסתובב ושוטט בעיר, הזיע בטירוף ושיתף את אמא שלו בבדיקה. היא אמרה לו ללכת עם הלב ושאם זה מרגיש לו נכון אז ללכת על זה - וזה בדיוק מה שהוא עשה. הוא אמר לי שהוא בעניין ושהוא נשאר וזה מאוד הרגיע אותי. לקחנו יחד החלטה שזה-'זה', ושנגרום לזה לקרות. היתה זו התמסרות של ממש מצידו. מאותו הרגע הזוגיות קיבלה קצב אחר לגמרי. מבחינת אור, תשובה חיובית היתה הדבר הכי טוב שיכל לקרות לנו".
למה הכוונה?
"התשובה החיובית היתה 'גיים-ציינג'ר' של להפסיק לשחק את המשחק ולהיכנס לזוגיות עד הסוף. מה שנקרא, 'אול-אין'. יותר מכך, לא יכולנו להתנהל בספונטניות אלא לפי תכנון טכני, והחלטה מודעת להביא ילדים מהר. היום אני גם מבינה שזה קרה לטובה. אנשים מוצאים את עצמם בגיל מאוחר לבד ובלי ילדים. יש סביבנו אנשים שלא מוצאים זוגיות, ובגיל שלנו זה מפחיד מאוד. צריכים להיות הכי גמישים שיש ורצוי להקים משפחה כמה שיותר מוקדם. למעשה, אחרי התשובה החיובית הגן קבע את הטון לקשר".
מבחינת ילדים?
"בעיקר. אנחנו בני 31 ועוד מעט נהפוך להורים לשניים. כל החברים סביבנו מתחתנים רק עכשיו. לאור יש כמה חברים שהם רווקים נצחיים והוא תמיד אומר שאין דבר כזה 'האחד' או 'האחת' ו'כל הכוכבים מסתדרים' וזה מצליח כי זוגיות זו החלטה משותפת להצליח ביחד. הוא תמיד מעודד אותם להחליט אם זה 'זה' או לא יחסית מוקדם. מבחינתו יש את 'חוק השלושה חודשים' - כמו שאנחנו חווינו, והוא ממליץ לשחרר 'פומו' וספקות של 'מה יכול היה להיות אם'.
לין צוקראט. משתדלת לחיות את הכאן ועכשיו
(צילום: אדוה דרור)
"למעשה, אנחנו היינו הראשונים להתחתן ולהביא ילדים לעולם בין כל החברים התל אביבים שלנו, ואנחנו שמחים על כך כי זה אושר ענקי להיות הורים ועל אחת כמה וכמה הורים צעירים. אנחנו מודעים לכך שבגיל מאוחר יותר יש הבדל בכוח, בחיבור עם הילדים ובאנרגיה. בנוסף, אין לדעת אם חלילה יהיו קשיים להיכנס להריון, אסונות וגם אין לדעת מתי ואם אהיה חולה.
"אני משתדלת לחיות כאן ועכשיו: לעשות מוזיקה, זוגיות וילדים ולא לחכות. יש אנשים שמספרים על חוויית כמעט מוות שהחזירה אותם לחיים וגרמה להם לקבל החלטות שונות. אני לא הייתי קרובה למוות, אבל היתה לי תזכורת לכך שהחיים קצרים. זה גרם לנו להפסיק לשחק משחקים, להתחיל לחיות את החיים יחד ולעשות שינויים".
מה למשל?
"עברנו לגור יחד תוך חודש וגם התחברתי לעצמי ולהגשמת החלומות שלי והתחלתי להקליט אלבום ראשון. אני מוזיקאית יוצרת ודרך המוזיקה מצאתי דרך לדבר זוגיות, נשיות וגם על ההתמודדות עם המוטציה בגן BRCA של סרטן השד והשחלות. היתה בי הערכה גדולה יותר לזוגיות בפרט ולחיים בכלל: ממש הרגשתי שאני פותחת בחיים חדשים' שהם מצד אחד מאוד מפחידים ומלאי חוסר ודאות' ומצד שני יש בהם תחושת ביטחון כי אני לא לבד ואני מגשימה חלומות. קיבלתי דרייב לחיות את החיים כאן ועכשיו.
לין ואור. היו הראשונים בחבר'ה להביא ילדים
(צילום: אוסף פרטי)
"בתוך כל מה שעברתי כתבתי שיר שנקרא: 'הברכה שלי'. הגן נקרא brca והרבה קוראות לו בעברית ברקא (baraca) ואני הפכתי אותו לברכה שלי. בשיר אני מדברת על הקונפליקט שבין הקללה והברכה שהגן מביא איתו: 'הברכה שלי היא אבן שוקלת טון, מהבוקר עד הלילה, מהלילה עד הבוקר. שרשרת מתהדקת ונרפית, מעונה לעונה משנה לשנה'. כלומר, קיים פחד יומיומי מהמחלה וצורך לתכנן את החיים והילדים לפיו אבל גם ברכה בהחלטה לחיות את החיים עד תום".
מעורר השראה. מתי החלטתם להביא ילדים לעולם?
"תכננו להתחיל להביא ילדים אחרי שנה במידה והכל יעבוד טוב בזוגיות ואז נתחתן. מצד אחד התבאסתי כי היה זה שיח מאוד טכני ולא רומנטי ואני מאוד רציתי שהכול יהיה ספונטני וטבעי. מצד שני, אור מטבעו טיפוס מאוד מתוכנן, אז כן הסתדרנו עם ניהול ותכנון החיים בלו"ז. בשנה הראשונה גרנו יחד בפריז, התארסנו, טיילנו באירופה, הופענו יחד כלהקה ואז התחתנו. היה לנו ברור שאחרי החתונה נתחיל לנסות להביא ילדים לעולם".
מרגש. האם הדינמיקה הזוגית השתנתה אחרי הלידה?
"ילדים זה דבר מטלטל וההתחלה היתה מאוד קשה. היתה לידה של ניתוח קיסרי חירום והחלמה קשה ואור ממש סעד אותי בהתאוששות. טומי הוא ילד מושלם אבל זה לא פשוט להפוך להורים והזוגיות יורדת משמעותית. אחרי הילדה עוד עשינו מילואים והיינו עסוקים, אבל גם היום אין לנו באמת זמן לדייט שבועי. הבילוי המשותף ששומר עלינו זה המוזיקה שלנו".
השיר "הברכה שלי"
עד כמה המוטציה בגן משפיעה על השגרה ועל הזוגיות?
"באופן כללי, אנחנו לא מדברים על זה המון בשגרה, אבל כן בהקשר של ילדים כי צריך לחשוב פרקטית ותזמון זה דבר מאוד משמעותי בחיים שלנו. בגלל שאני בהריון אז אני עושה בדיקה ארבע פעמים בשנה במקום פעמיים, לכן יש לנו שבוע שלם שאנחנו סביב זה אחת לשלושה חודשים, וזה יותר נפיץ ולחוץ בשבוע הזה. האמת היא, שגם בהתחלה לא אהבתי לדבר על זה או לשתף כי הרגשתי שזה פרטי שלי, אבל אור אמר לי, 'לין, זה לא רק שלך. זה גם שלי ואני חייב לדבר על זה'. וזה באמת חלק מהסיפור המשותף של שנינו".
