אם היינו חיים בסרט הוליוודי קלישאתי והגיבור שלנו היה עובר את משבר אמצע החיים, הוא היה מאמץ את השילוש הקדוש של הקולנוע: מתגרש, קונה מכונית ספורט אדומה עם גג נפתח, ומאמץ לחיקו מאהבת צעירה. אבל אנחנו לא חיים בסרט הוליוודי, וכשאנשים עוברים את משבר אמצע החיים שלהם, זהו אירוע קצת פחות שטחי, קצת יותר מורכב, והרבה יותר מבלבל.
משבר אמצע החיים פוקד לא רק גיבורים הוליוודיים. גיבור הכתבה הזו למשל, הוא ממזכרת בתיה. ואם זה לא מספיק, הוא עובד ברשות המיסים. הכירו את אריאל גרייזס, בן 50, נשוי ואב לשלושה בנים. היום הוא עושה מחקר וניתוחי מדיניות ברשות המיסים, אך בגלגולו הקודם עבד בהייטק, חמוש בדוקטורט בהנדסה.
לפני ארבע שנים אריאל התחיל לחוש תחושת מיצוי מקצועית. "קמתי בבוקר ושנאתי את העבודה שלי. לא בגלל האנשים או העבודה עצמה, פשוט הרגשתי חוסר תוחלת. התחלתי טיפול, ובסוף גם עזבתי את המשרה".
אני חושב שאנשים מחפשים להרגיש, במיוחד אחרי שנים של זוגיות. מה שמעניין זה שהרבה מאוד מהם סובלים. כלומר, כל ההתאהבות הזאת היא 95% סבל, אבל אנשים לוקחים אותה בשביל ה-5% טירוף
בשנים שקדמו להתפטרות הזו, גרייזס תמיד כתב. לכלכליסט, לבלייזר ולטיימאאוט, אבל גם לטוויטר, שם קוראים את הגיגיו מעל 13 אלף עוקבים, שגומעים בשקיקה כל ציוץ שהוא מוציא.
למה דווקא טוויטר?
"זה המקום שאני מרגיש בו הכי בנוח, וזה משהו ששמעתי מהרבה אנשים שדיברו איתי - שגם הם מרגישים הרבה יותר בנוח לספר דברים לאנשים בטוויטר מאשר לבני הזוג שלהם, למשל. גם אני לפעמים ככה, כי מצד אחד יש בפלטפורמה הזאת תחושה של אינטימיות מסוימת, מצד שני יש בה גם ריחוק שמאפשר לך לשתף דברים חשופים, בלי להתמודד עם ההשלכות".
אז אריאל שיתף קצת מהמשבר שהוא חווה, ולהפתעתו העוקבים החלו לשתף גם מהמשברים שלהם. "אנשים התחילו לדבר איתי, כאילו, לכתוב לי בפרטי, ולהגיד שהם חווים דברים דומים. אני לא יודע אם לקרוא לזה טיפול, אבל זה היה סוג של תרפיה עבורי. התחלתי להיפגש עם אותם אנשים, ולשמוע את הסיפורים שלהם".
אנשים מחפשים להרגיש
גרייזס ישב עם עשרות אנשים, שעד לאותו יום היו עבורו פרופיל אנונימי ותו לא. עשרות אנשים רצו לשתף אותו בווידויים על משבר אמצע החיים שלהם: בגידות, התנסויות בסמים, התנסויות מיניות, פתיחת מערכת הנישואים ועוד.
כיאה לאדם הכותב שהוא, אריאל לקח את כל מה ששמע, בחן את הסיפורים מזוויות שונות, ותיבל עם כמה רעיונות משלו, כאשר מעל הכל ריחף המשבר שהוא עצמו חווה. מהסיפורים הללו נולד ספרו השני, "בלי האפי אנד", שיצא לאחרונה בהוצאת שתים - תשעה סיפורים קצרים שמבוססים על מקרים שהיו באמת. "הרגשתי שזה נותן איזושהי הסתכלות כוללת על הצורה הזאת של משבר אמצע החיים, על הדרך שבה אנשים מתמודדים איתו, על הבריחה שלהם לפנטזיות", הוא מסביר.
באחד הסיפורים מופיעה שורה שאני חושב שמישהי אמרה לי - 'אף אחד לא נולד בוגד' - ואני לא לגמרי מסכים עם זה. אני חושב שיש אנשים שזה מאוד האופי שלהם, להתפרפר, נקרא לזה כך. אבל כן, כמעט כל הגיבורים שלי לא תכננו שזה יקרה להם. זה פשוט קרה להם
האם זה יהיה נכון לומר שהסיפורים שלך בעצם עוסקים בפער שבין הציפיות והפנטזיות שלנו לבין מה שבאמת קורה לנו בחיים?
"הספר הוא בדיוק על איך המימוש של הפנטזיה מתנפץ או לא עומד בציפיות. לחלק מהאנשים הוא יותר טוב, לחלק הוא פחות טוב, אבל כולם מבינים שבסוף זה סוג של בריחה, ולא יותר מזה. אף אחד מהגיבורים לא יוצא משם באיזושהי תחושה שהוא 'ניצח את החיים'. הוא מממש את הפנטזיה כי הוא צריך, כי הוא חייב לנסות את זה, גם אם הוא יודע שזה לאו דווקא ייגמר טוב. מזה הגיע שם הספר".
"התחושה שלי היא שזה יכול לקרות כמעט בכל שלב בחיים. אתה לא חייב להיות בן 50 נגיד", הוא מבהיר. "אגב, באחד הסיפורים מופיעה שורה שאני חושב שמישהי אמרה לי - 'אף אחד לא נולד בוגד' - ואני לא לגמרי מסכים עם זה. אני חושב שיש אנשים שזה מאוד האופי שלהם, להתפרפר, נקרא לזה כך. אבל כן, כמעט כל הגיבורים שלי לא תכננו שזה יקרה להם. זה פשוט קרה".
הדמויות שלך עוברות התנסות חדשה, ואצל כל הדמויות היא בתחום המין. למה דווקא שם? למה לא לאמץ תחביב חדש, לאסוף בולים או ללכת לחוג מקרמה?
"אני חושב שהדבר העיקרי שהגיבורים שלי מחפשים זה להרגיש. לגבי תחביב חדש... אז אישית, אני נורא אוהב ספורט, וכשהקבוצה שלי מנצחת, אז אני מרגיש. גם כשהיא מפסידה אני מרגיש, בין אם זה כעס או עצב. אבל הקבוצה שלי משחקת רק פעמיים בשבוע.
"אני חושב שאנשים מחפשים להרגיש, במיוחד אחרי שנים של זוגיות. אבל מה שמעניין לדעתי זה שהרבה מאוד מהם סובלים. כלומר, כל ההתאהבות הזאת היא 95% סבל, אבל אנשים לוקחים את זה בשביל ה-5% של הטירוף".
"אני חושב שסקס, במידה רבה, הוא הדרך שבה מישהו אומר, במיוחד אם הוא בוגד, 'אני מוכן להסתכן עד כדי כך שזה יפרק לי את הנישואים, יפרק לי את החיים, רק בשביל להיות איתך עכשיו'. וזאת כאילו, הדרך האולטימטיבית לבוא ולהגיד למישהו, 'אני מרגיש אליך משהו'".
דור הפומו
חשוב לזכור שהגיבורים של גרייזס מבוססים על אנשים שהכיר, והוא מאמין שהם מעדיפים להרגיש רע, מאשר לא להרגיש בכלל. "פתאום הלב פתוח, אחרי שנים שהוא היה סגור, וברגע שאתה מרגיש את זה, זה נורא קשה להתנגד לדבר הזה, כי באמת זה כנראה הדבר הכי חזק שאדם יכול לחוות".
אבל זוגיות זה טוב, לא? זוגיות אמורה לתת לך תחושת יציבות, ביטחון.
"זוגיות היא עוגן, ועוגן זה דבר טוב אבל זה גם דבר רע. זה משאיר אותך במקום, כשלפעמים אתה רוצה לנדוד קצת. והם לא רוצים לפרק את זה, רובם, כן? הם רוצים להישאר עם העוגן, אבל הם גם כמהים לנדוד, וזה איזשהו קונפליקט שהם צריכים לחיות בתוכו".
גרייזס מסביר שבמדינת ישראל השמרנית יחסית, מדינה שבה המונוגמיה היא עדיין הדת השולטת, כל מי שבוחר לפתוח את הנישואים או לא להתחתן מיד, זוכה לעין עקומה. ועדיין, למרות המבטים הבוחנים, המצקצקים, עוד ועוד אנשים מרשים לעצמם ללכת לאיבוד, לצעוד בעקבות הפנטזיות שלהם, להתנסות, ליפול ולהרגיש.
לרשתות החברתיות יש חלק גדול מאוד בעניין, לא?
"ללא ספק. בטח לגבי האופציות שיש בחוץ או החלופות לחיים שלנו. אתה קורא על דברים שקורים לאחרים, והרבה פעמים זה נראה כאילו כולם פתחו את היחסים וכולם עושים BDSM כל יום חמישי. אבל זה כמובן יוצר תמונה די מעוותת.
"לפעמים יוצא לך גם לפגוש את האנשים האלה, ואז אתה מגלה שלמראית עין, מדובר בחנונים הכי גדולים שיש, אבל גם יש להם את החיים הנסתרים שלהם. אז הפרסונה הטוויטרית היא מאוד שונה מהפרסונה האמיתית, אבל זה לא משנה את העובדה שאתה מרגיש שיש חיים אחרים מחוץ לחיים שלך שכולם חווים ורק אתה לא".
הפומו המפורסם.
"בדיוק. וזה פומו שהוא קצת מזויף כי אנשים יספרו על דברים טובים שקורים. אנשים יספרו על פתיחת הנישואים שלהם וההרפתקאות שלהם, אבל הם לא יספרו על הקשיים שזה עושה להם בזוגיות, ועל זה שבסוף הם התגרשו. אנחנו חיים בדור של פומו, ברור שזה לא העולם האמיתי, אבל זה לא משנה, כי זה קיים, התחושה הזאת. ואני חושב שזה מעורר הרבה מאוד אנשים לנסות ולבדוק".
הרבה פעמים זה נראה שכולם פתחו את היחסים וכולם עושים BDSM כל יום חמישי. ואז אתה פוגש את האנשים האלה ומגלה שמדובר בחנונים הכי גדולים שיש, אבל גם יש להם את החיים הנסתרים שלהם
מהשיחות של גרייזס עם האנשים שסיפקו לו השראה, הוא למד שאנשים נהנים מההרגשה שפתאום אדם אחר מסתכל עליהם, רואה ובוחן אותם בעיניים חדשות. "מישהי אמרה לי שהיא מדברת עם בעלה, ואין לה כוח לשיחות טלפון איתו. אבל עם המאהב שלה היא יכולה לנהל שיחות ארוכות-ארוכות על כלום!
"כמובן שכולם יודעים שזו מערכת יחסים שלא יכולה להחזיק, או כמעט כולם. הם מבינים שהיא על זמן שאול. הם מחזיקים בה כי הם לא מסוגלים לוותר על זה, אבל עם הזמן גם זה נהיה משעמם. זה משהו שבאמת הרגשתי שחזר על עצמו אצל הרבה אנשים - התחושה הזאת שעם הזמן, אתה כבר לא מקבל את מה שבאת בשבילו. יש אנשים, אגב, שהופכים להיות סדרתיים בגלל זה. ברגע שזה נגמר עם מישהו אחד, הם יעברו למישהו אחר".
אתה מדבר על בגידות, ואתה עצמך מונוגמי. איך אשתך קיבלה את הספר?
"היא קראה את הספר בשלב יחסית מוקדם, ואמרה לי שאני כותב יפה. במסגרת כל התהליך עברתי טיפול, וגם הנושא של הזוגיות עלה על הפרק - מה אנחנו מחפשים מזוגיות וכולי. כלומר, עברנו איזשהו תהליך בעצמנו כזוג, שבו הסתכלנו על הזוגיות שלנו וראינו איך אנחנו מחזיקים אותה ומשפרים אותה. אז הספר הזה לא בא כאיזושהי הפתעה".
לאיזו תובנה הגעת בעקבות העבודה על הספר?
"בטיפול אתה מדבר במשך שעה על עצמך ומולך יש בן אדם שאתה משלם לו כדי לדבר על עצמך. זה שונה מאשר לשבת עם חבר ולספר לו דברים. בשיחה עם חבר אתה יכול לגלות שגם הוא חווה את אותם דברים, ואתה לא לבד. זה גם מעודד וגם קצת מדכא - להבין שכולנו דומים. אנחנו חווים את אותן חוויות ואנחנו רוצים את אותם דברים.
"יש כל מיני חוויות שממש חזרו על עצמן, סיפור אחר סיפור - הדרך שבה רוצים להתנתק ולא מצליחים, אנשים שחוזרים אחד לשני, נפרדים. אנשים גם נורא קשים עם עצמם, הם מרגישים פתטיים לפעמים. אבל אחת התובנות שלמדתי היא להגיד להם, הכול בסדר. תהיו פחות קשים עם עצמכם. אתם לא פתטיים, אתם פשוט בני אדם".
